1 צפייה בגלריה
בן-דרור ימיני
בן-דרור ימיני
בן-דרור ימיני
באותו יום שבו זכינו להודעה המשמחת על נורמליזציה בין מרוקו לישראל, המשיכה הקהילה הבינלאומית לנהוג כמנהגה: שבע החלטות קיבלה העצרת הכללית של האו"ם נגד מדינת ישראל. נכון שיש עוד מדינות בעולם. נכון שברשימת המדינות שפוגעות בזכויות אדם ישראל לא תהיה בעשירייה הראשונה וגם לא בשנייה. נכון שמיליונים בעולם הועברו למחנות חינוך מחדש, שטחים אדירים נכבשו, אלפי אזרחים נהרגו, עיתונאים יושבים בכלא, ועוד ועוד. אבל שום דבר מאלו לא עניין את הקהילה הבינלאומית. רק ישראל.
אחת ההחלטות חוזרת ומאשרת את החלטה 194 של העצרת הכללית של האו"ם מ-1948, שעוסקת בפליטים הערבים מפלשתינה, שהפכו בהמשך לפלסטינים. ההחלטה, שההצבעה עליה הפכה לשגרה, מזכירה לעולם שלכל אדם יש זכות שלא להיות מגורש ממולדתו, וכי לכל פליט פלסטיני יש זכות לרכושו. האומנם? עשרות מיליוני אירופאים הפכו לפליטים במחצית הראשונה של המאה הקודמת. עשרות מיליונים גורשו ממולדתם לאחר מלחמת העולם השנייה, בדיוק באותן שנים שבהן התחוללה הנכבה הפלסטינית. מי ביניהם קיבל זכות שיבה? מי קיבל את רכושו בחזרה?
מכל מדינות המערב, רק קנדה וארה"ב, בנוסף לישראל כמובן, הצביעו נגד ההחלטה. גרמניה, למרבה החרפה, הצביעה בעד. וזה מעניין, משום שבין עשרות מיליוני הפליטים מאותן שנים, לפחות 12 מיליון היו דוברי גרמנית שגורשו לאחר מלחמת העולם השנייה מצ'כיה, מפולין וממדינות נוספות. הם שילמו את המחיר על התוקפנות הגרמנית. הם אפילו הקימו בגרמניה ארגון שמייצג אותם (BvD).
לפי הגדרת העבודה שאומצה על יד מדינות רבות, אנטישמיות היא בין השאר, "יישום סטנדרטים כפולים כלפי ישראל בדרישה ממנה לנהוג באופן שאינו נדרש מאומה אחרת". אז כן, גרמניה נוהגת באופן אנטישמי
האם יש הבדל בין הפליטים מפלשתינה לפליטים מפולין או צ'כיה? אפס. אלה ואלה הזדהו עם הצד התוקפן. אלה ואלה שילמו מחיר על תוקפנות, גם אם הם עצמם לא היו חלק מהמכונה המלחמתית. ההבדל הוא, שה-BvD נחשב לארגון ימני קיצוני, בעבר אפילו ניאו-נאצי, שאפילו ממשלת גרמניה מתנערת ממנו ומהדרישות שלו להשבת רכוש. זה הרי ברור שאם גרמנים ועשרות מיליוני אחרים יקבלו "זכות" לשיבה או להחזרת רכוש, אירופה תיכנס למלחמת עולם שלישית.
אבל כאשר מגיעים לסכסוך הערבי-ישראלי, תומכת גרמניה, כמו כל שאר מדינות אירופה, באופן אוטומטי בדרישה ל"זכות השיבה", שלפי אלה שמתעקשים עליה היא בעצם דרישה לחיסול ישראל. זו אולי לא הכוונה של גרמניה או דנמרק או צרפת. אבל כאשר המדינות הללו, שוב ושוב, מצביעות בדרך שכולה חרפה וצביעות – הן לא עוזרות להוריד את הפלסטינים מהעץ. להפך. אין שום סיכוי שבעולם שהפלסטינים יירדו מהדרישה לחיסול ישראל כאשר זו נתמכת על ידי ידידות ישראל מאירופה.
ולא ברור מדוע ישראל הרשמית לא מציגה את השאלה הפשוטה הזו לגרמניה: מדוע אתם תומכים ב"זכות השיבה" כאשר מדובר בפלסטינים, אבל מתנגדים לה כאשר מדובר באירופה? ומדוע, לעזאזל, כאשר אתם מעלים על ראש שמחתכם את הנכבה הפלסטינית, אתם שוכחים ומשכיחים את הנכבה היהודית? הם לא הכריזו מלחמה על מדינות ערב. ולמרות זאת הם גורשו או נמלטו, והרכוש של רובם נלקח והוחרם.
לפי הגדרת העבודה שאומצה על יד מדינות רבות, כולל גרמניה, אנטישמיות היא, בין השאר, "יישום סטנדרטים כפולים כלפי ישראל בדרישה ממנה לנהוג באופן שאינו צפוי או נדרש מכל אומה דמוקרטית אחרת". אז כן, גרמניה נוהגת באופן אנטישמי. ואין סיבה שלא להציג בפניה את העובדה הבסיסית הזאת.
החלטה אחרת עסקה ברמת הגולן, שלפי הרוב שהצביע, היא טריטוריה סורית. אף מילה על מלחמת האזרחים שגבתה מחיר כבד של חצי מיליון הרוגים. אף מילה על כך שתושבי רמת הגולן נהנים משקט ושלווה. אפילו לא הרוג אחד מקרבם. ומדינות אירופה? הן באופן אוטומטי עם הרוב החשוך.
אין צורך לזלזל בשלום עם מרוקו, ובוודאי לא עם איחוד האמירויות, בחריין וסודן. אבל צריך לזכור שמה שקרה באותו יום שבו התבשרנו על ההסכם עם מרוקו הוא חרפה. הדיפלומטיה הישראלית, עם רוטינה של החלטות כאלה במוסדות האו"ם, היא סיפור של כישלון בן עשרות שנים.
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com