בצל המלחמה הנמשכת, מה מוביל בני אדם, שוב ושוב, אל חלקות הקבר הדוממות?
מה מושך אותנו להגיע, לעמוד בדממה, אל מול האבן הקרה, כאשר יקירינו כבר אינם יכולים להשמיע את קולם, לא על חייהם שנגדעו ולא על מציאות חיינו המורכבת? איך היו איתן בלחסן ודוד גרניט מגיבים לכך, שכעבור 27 שנים אנו עדיין נדרשים להילחם בלבנון כדי להבטיח חיים בביטחון לתושבי הצפון?
ואיך היה נדב מילוא מגיב לכך שהעם שלנו נקרע מבפנים? ואיך היה אורי אזולאי מתבונן בכך שהגיבורים מתחלפים, אך התפאורה נותרת כשהייתה?
ומה היה אומר אסף אסולין, כששוב אנו נכנסים, בפעם המי יודע כמה, לפעילות מבצעית בקסבה של שכם? וארז גרשטיין, איך היה מגיב למחדל הנורא שפקד אותנו בשבעה באוקטובר 2023? ואיך היה ג׳מאל עבאס, שחתר לניצחון, מתבונן בכך שגם היום אנו נדרשים להמשיך ולהיאבק כדי להכריע?
ומה היה אומר אחסאן דקסה על כך שהמלחמה עדיין נמשכת, שעדיין לא תמה הדרך? איננו יודעים. ואולי לעולם לא נדע.
אך הביקור החטוף בבית העלמין, בחלקת הקבר הדוממת, איננו רק מחווה של כבוד לחברים שהוזכרו ורבים אחרים יקרים ואהובים שלא זכו להגיע עד הלום. הוא הרבה יותר מזה. זהו מפגש חי עם הרוח שלהם, הרוח המפעמת בתוכנו גם היום.
רוח של אחריות: "אם אני לי (כמדינה) מי לי?" רוח של חברות ורעות-שאינה נותנת ללב לשכוח. רוח של נתינה וערבות הדדית. רוח של: "במקום שאין אנשים-היה איש".
זו רוח של גבורה, של ריצה קדימה אל האש, אל התופת, כדי להגן על האור, כדי להגן על החיים. רוח של יוזמה, של דוגמה אישית, של חתירה לניצחון גם כשהדרך ארוכה וקשה. רוח של מחויבות עמוקה לערך "לעולם לא עוד".
לצד כל אלה-רוח של אנושיות.
רוח הרואה בכל אדם, ללא הבדל דת, מין או גזע-אדם. רוח של רגישות, של כבוד, של אהבת העם והארץ. רוח של אחדות מטרה אפילו ובעיקר כשיש מחלוקות, כי הם נפלו על העיקרון המקודש, לפיו עוצמתנו ברוחנו ואחדותנו.
רוח יהודית-של מוסר, של ערכים מחברים, של אור ההולך לפני המחנה. אנחנו מגיעים אל חלקות הקבר כדי לפגוש את הרוח הזו שכובשת את הלב והנשמה.
אותה רוח שעליה כתב חיים נחמן ביאליק:
"אין רואים את הרוח, אבל היא הנוהגת את הספינה, ולא הסמרטוטים האלה המתנפנפים מעל התורן לעיני כל".
אנחנו מגיעים כדי להיטען ממנה מחדש-ולהמשיך בדרך.
צילום: Jeff Ellisוכמו בשירו של נתן אלתרמן:
"עוד חוזר הניגון
שזנחת לשווא
והדרך עודנה
נפקחת לאורך
וענן בשמיו ואילן בגשמיו
מצפים עוד לך
עובר אורח".
דרכם, נמשכת ואנחנו ממשיכים בה ללכת.
רוחם, נושבת וכולנו נישאים על גבה.
בדמעה ובהצדעה !
אלוף(מיל) יצחק ג'רי גרשון, מפקד חטיבות הצנחנים 55 ו 35, מפקד אוגדה 98, מפקד אוגדת איו״ש בתקופת האינתיפאדה השניה ובמבצע חומת מגן. אלוף פיקוד העורף במלחמת לבנון השנייה וסגן מפקד פיקוד הצפון בסבב הקודם של המלחמה הנוכחית
