במבט ראשון, היחסים בין ערב הסעודית לאיחוד האמירויות הערביות נראים כציר אסטרטגי טבעי: שתי מדינות סוניות, פרגמטיות, החוששות מהתפשטות איראנית ומבקשות יציבות אזורית. אך בפועל, מאחורי החזית המאוחדת מתנהלת בשנים האחרונות יריבות שקטה – כזו שיש לה משמעות ישירה גם עבור ישראל.
היריבות הזו אינה נובעת מאידיאולוגיה או מעימות גלוי, אלא מתחרות על הנהגה אזורית. סעודיה רואה בעצמה את המנהיגה הטבעית של העולם הערבי – מדינה גדולה, שמרנית יחסית, הפועלת דרך דיפלומטיה בין-מדינתית ושימור מדינות לאום חזקות. האמירויות, לעומתה, הן שחקן קטן אך שאפתני, שפועל במהירות ובתחכום: השקעות, שליטה בנמלים ובנתיבי סחר, ובניית השפעה דרך שחקנים מקומיים גם מחוץ למסגרות מדינתיות.
הפער הזה התפוצץ בצורה הברורה ביותר בתימן. שתי המדינות יצאו יחד למערכה נגד החות'ים הנתמכים בידי איראן, אך עם מטרות שונות לחלוטין. סעודיה ביקשה בראש ובראשונה להגן על גבולה הדרומי ולשמר תימן מאוחדת תחת ממשלה מרכזית. האמירויות התמקדו בדרום המדינה, בנמלים ובשליטה במרחבים אסטרטגיים בים האדום ובמפרץ עדן.
עם הזמן, המציאות הכריעה: הממשלה המרכזית בתימן, הנתמכת בידי סעודיה, נחלשה מאוד. במקביל, כוחות דרום תימן – ובראשם המועצה המעברית הדרומית הנתמכת בידי האמירויות – השתלטו על שטחים ונמלים מרכזיים. מבחינת ריאד, מדובר בכישלון אסטרטגי; מבחינת אבו דאבי, בהצלחה. הפער הזה העמיק את חוסר האמון בין שתי בעלות הברית.
סין כגורם נוסף
לכך נוסף ממד משמעותי נוסף: עלייתה של סין כשחקנית מרכזית במפרץ. סין היא שותפת הסחר הגדולה ביותר של סעודיה, בעיקר בתחום האנרגיה, ומהווה עוגן כלכלי חשוב למימוש חזון 2030. התיווך הסיני בחידוש היחסים בין סעודיה לאיראן סימן שינוי עומק: לראשונה, מעצמה שאינה מערבית עיצבה מהלך דיפלומטי מרכזי במזרח התיכון.
אמיר אביביצילום: יריב כץאלא שכאן חשוב להבחין בין כלכלה לביטחון. חרף הקשרים הכלכליים ההדוקים עם סין, סעודיה יודעת היטב שהביטחון הלאומי שלה נשען – וימשיך להישען – על מטריה ביטחונית אמריקאית. סין אינה מספקת הרתעה צבאית, אינה מחויבת להגנה על מתקני נפט, ואינה מוכנה להתעמת עם איראן בשם ריאד. את זה עושה רק ארצות הברית.
ומכאן נובעת נקודה קריטית גם עבור ישראל. לנוכח האיום האיראני – איום שאינו תיאורטי עוד, ושייתכן כי יוכרע בעתיד הקרוב באמצעות פעולה צבאית אמריקאית–ישראלית – סעודיה מבינה שהיא זקוקה למחויבות אמריקאית עמוקה, ברורה וארוכת טווח. מחויבות כזו אינה יכולה להתקיים בוואקום אזורי, והיא מחייבת השתלבות סעודית בארכיטקטורת ביטחון אזורית שבה ישראל מהווה עוגן מרכזי.
במובן זה, דווקא התלות הסעודית בארצות הברית צפויה לדחוף, בסופו של דבר, לנורמליזציה עם ישראל – גם אם הדרך לשם מורכבת, רצופה מתחים מול איחוד האמירויות, ומלווה בניסיונות איזון מול סין.
היריבות בין סעודיה לאיחוד האמירויות לא תיעלם, אך היא גם לא תידרדר לעימות גלוי. עבור ישראל, זהו עידן של הזדמנויות – בתנאי שנדע לקרוא נכון את המפה ולפעול יחד עם ארה״ב לבניית ציר אזורי יציב מול האיום האיראני.
תא"ל (מיל') אמיר אביבי, יו"ר הביטחוניסטים
