כבר הובן שחלק מההיגיון המסדר של הממשלה הנוכחית טמון בכך שהשרים והשרות יעשו את המיטב בלא לספק את השירות שהם הופקדו עליו: שרת התחבורה שיודעת לדאוג בעיקר לתחבורה של עצמה, השר ל"ביטחון לאומי" שהביא את הפשיעה לממדים של רפובליקה רקובה במרכז אמריקה, שרה לקידום מעמד האישה שאפילו לא מסוגלת למנות מנכ"לית למשרד שלה, ואין לשכוח את שרת המדע והחדשנות שתרומתה למדע ולחדשנות היא קליפים מגוחכים שבהם הבטיחה שלאיראן לא יהיה נשק גרעיני.
אבל בימים טרופים אלה, נדמה ששר הביטחון עולה על כולם: לא רק מתוקף תפקידו הזניח, בסך הכל שר הביטחון בזמן מלחמה מול האויב הכי מסוכן, אלא כי הפער בין המאמץ לשדר משהו אחד ולחולל את ההיפך הינו עצום כמו החורים שנפערים בבניינים שספגו טיל איראני. לעתים נדמה שכל מה שישראל כ"ץ יודע לעשות זה להצטלם לסרטונים ולצייץ ציוצים שנועדו להטיל אימה על האויב ולהחדיר ביטחון בציבור הישראלי, אולם בפועל התוצאה היא שהאויב מקבל הפוגה קומית ואנשים בישראל מחבקים את הממ"ד גם בשעות שאין צורך להימצא בקרבתו.
את הבוקר, כלומר הלילה הארוך שנמשך עבור רבים ורבות מאז ערב שבת, פתח כ"ץ, באיום ישיר על העם האיראני, בעקבות המתקפות על העורף הישראלי: "תושבי טהרן ישלמו את המחיר ובקרוב", הכריז אבו-עלי מעלי אקספרס. המסר מנוגד כמובן למנטרה של "העם האיראני אינו האויב שלנו" והרצון הבלתי-מוסווה של ישראל לקומם את האוכלוסייה המדוכאת על משטר האייתוללות. אבל שרול שלנו, אולי מהעצבים שלא התקיים הלילה משחק בגמר ה-NBA לבהות בו (אפשר להבין, הסדרה בין אוקלהומה לאינדיאנה באמת מעולה), החליט שגם לישראל מותר לסמן אוכלוסייה אזרחית כיעד: בכל זאת, זה עובד יופי בעזה.
הציוץ האווילי ספג את הביקורת החריפה והמתבקשת, שגרמה לכ"ץ לפרסם הודעה שבה הוא מבקש "להבהיר את המובן מאליו", שזה משפט הגיוני בערך כמו שטרול בסגנון כ"ץ הולם את התואר "שר הביטחון"
כצפוי, במקום שתושבי טהרן יגידו "אמאל'ה, הכעסנו את החיקוי של ירון ברלד", הציוץ האווילי ספג את הביקורת החריפה והמתבקשת, שגרמה לכ"ץ לפרסם הודעה שבה הוא מבקש "להבהיר את המובן מאליו", שזה משפט הגיוני בערך כמו שטרול בסגנון כ"ץ הולם את התואר "שר הביטחון": מה שהינו "מובן מאליו" לעולם לא דורש הבהרה. אם כ"ץ מתעניין, זאת אכן דוגמה ל"מובן מאליו". ובהמשך להבהרה-שאינה-נדרשת-אך-כנראה-שכן, הבהיר השר כי "תושבי טהרן ייאלצו לשלם את מחיר הדיקטטורה ולהתפנות מבתיהם מאזורים בהם יהיה צורך לתקוף מטרות משטר ותשתיות ביטחוניות בטהרן". ובכן, אם כבר נכנסנו לנקודה הזאת, לא יזיק לשאול האם זה דומה לירי טילים לכיוון הבסיס הכי חשוב במדינה שנמצא בין הקניון הכי מפורסם במדינה, עורק תחבורה מגה-ראשי והרבה מאוד בתים שבהם מתגוררת אוכלוסייה אזרחית, אבל גם זה יידחף למגירה המתפקעת של השאלות שעדיין אסור לשאול בזמן שרחובות בתל-אביב נראים כמו שג'עייה.
ואולי זה מה שמקבלים, כשהמינוי של שר ביטחון תוך כדי מלחמת התשה אחת ותכנון של מלחמת התשה אחרת נעשה, כך לפי שיחת ראש הממשלה עם אחד הרבנים שהוא נדרש לרצות, לא מטעמים מקצועיים אלא כדי לקדם מתווה שירסק את המגזר המשרת. יוצאים מזה הרבה דברים – ביטחון זה לא אחד מהם.
