תקשורת העולמית מדווחים ביממה האחרונה בהרחבה על כל התפתחות והתפתחות במלחמה שמנהלות ארה"ב וישראל נגד איראן, וחיסולו של המנהיג העליון עלי חמינאי זוכה כמובן לכותרות ראשיות בכמעט כל העיתונים ואתרי החדשות ברחבי הגלובוס. בתקשורת הבינלאומית מדגישים, לצד ההצלחה המבצעית האדירה בחיסולו של מי שהנהיג את "ציר ההתנגדות" של איראן לאורך 36 שנה, גם את חוסר הוודאות באשר לעתידו של משטר האייתוללות ולהמשך המערכה מול טהרן.
בסוכנות הידיעות הבינלאומית AP, שדיווחיה מתפרסמים ככתבם וכלשונם באלפי אתרים ברחבי העולם, דיווחו כי חיסולו של חמינאי "מטיל סימן שאלה על עתידה של הרפובליקה האיסלאמית ומגביר את הסיכון לאי-יציבות אזורית". ב-AP הדגישו את איומיה של איראן לנקום על החיסול, עם הודעתם הלילה של משמרות המהפכה שבה איימו להוציא לפועל את "המבצע ההתקפי העוצמתי ביותר אי-פעם" – וגם את איום התגובה של הנשיא דונלד טראמפ, ולפיו ארה"ב תגיב מצדה עם "כוח שמעולם לא נראה". המלחמה, כך ציינו ב-AP, עלולה להביא לטלטלה בשווקים הבינלאומיים, "בפרט אם איראן תהפוך את מצר הורמוז ללא-בטוח עבור סחר בינלאומי".
ההימור המסוכן
"ניו יורק טיימס", מהעיתונים הנקראים והנחשבים בעולם, הדגיש גם כן את החשש מטלטלה אזורית בעקבות חיסול חמינאי, והסביר לקוראיו: "לא ברור אם הסרתו של האייתוללה חמינאי, שהיה בן 86, תביא לשינוי משמעותי במערכה. רבים בשלטון חבים לו את עמדותיהם, ומשמרות המהפכה הפגינו לאחרונה את אחיזתם במדינה בדיכוי האכזרי של הפגנות הענק, עם הרג של אלפי אנשים". בעיתון האמריקני הוסיפו כי "מותו של המנהיג האיראני הוא שינוי פוליטי סיסמי – שמעלה אפשרות לכאוס ולוואקום שלטוני באזור שכבר סובל מטלטלה".
רשת CNN תיארה גם היא את חיסולו של חמינאי ככזה המעורר חשש מכאוס שלטוני באיראן, ולקוראיה היא הסבירה כי מדובר ב"פתרון פשוט ומסוכן לבעיה גדולה מאוד". ניק וולש, כתב מדיניות החוץ הראשי של הרשת, טען בטור פרשנות כי נראה שטראמפ פעל מתוך "ספר הפעולה של ונצואלה", והזכיר שהנשיא אמר הלילה שהוא כבר יודע מי עשוי לרשת את חמינאי – כפי שעשה אחרי מבצע לכידתו של ניקולס מדורו לפני כחודשיים, אז אפשר את מינויה של סגניתו דלסי רודריגז לנשיאת ונצואלה, שמשתפת פעולה עם הממשל האמריקני. "אבל איראן ממש לא הייתה כזו קלה לשכנוע כמו ונצואלה עד כה. במשך 47 שנה, התיאוקרטיה בה הפכה לאוטוקרטיה שהפכה לקלפטוקרטיה. שיעור גדול מתוך אוכלוסיית המדינה שמונה יותר מ-90 מיליון איש נשען על המשטר עבור מחייתו, ולמיעוט מתוכה יש דם על הידיים בסיוע בדיכוי התנגדות".
וולש הוסיף כי בניגוד לכוחות הביטחון של משטר אסד בסוריה שקרס ב-2024, שלדבריו נחלשו דרמטית אחרי שנים של מלחמת אזרחים, כוחות הביטחון של איראן "בדיוק עברו קורס רענון על כוחה של האכזריות", כשכוונתו לדיכוי האכזרי של ההתקוממות נגד המשטר בחודש ינואר. "נראה שארה"ב וישראל שותפות להערכה שהסרת השכבה העליונה של המשטר באיראן תציב אותן במקום טוב יותר", הוא כתב בהתייחסות לחיסולי הבכירים הנוספים אתמול. לדבריו, כעת הקיצונים מתוך המשטר צפויים לנסות למלא את החלל השלטוני, ואף שייתכן כי "לזמן מה הם יזייפו מתינות" מתוך מחשבה שכך יוכל המשטר להמשיך לשרוד, ייתכן מאוד שהאפשרות הזו תהיה מבחינת הקיצונים "הקרנת חולשה שטהרן כל כך אלרגית אליה". כעת, הוא הוסיף, ישנו חשש ממאבק כוחות פנימי שיוביל ל"התפוררות" באיראן: "לא פלג אחד שמנצח, אלא ערבוב של אלימות וחגיגות שיפצל את איראן, ויוביל לקריסה שתערער לא רק את יציבותה של המדינה, אלא של האזור כולו".
גם בסוכנות הידיעות רויטרס תיארו את המהלך של טראמפ כ"הימור מסוכן", וכתבו כי הנשיא "ניסה להצדיק" את הניגוד אל מול הבטחות העבר שלו להימנע ממלחמות זרות כשהדגיש בפוסט שלו אמש, שבו הודיע על חיסול חמינאי, כי מדובר בצדק גם לאמריקנים הרבים שנהרגו על ידי איראן ושלוחיה. "זה צדק לא רק לעם האיראני, אלא לכל האמריקנים האדירים, ועבור אנשים ממדינות רבות ברחבי העולם, שנהרגו או הושחתו על ידי חמינאי והכנופייה צמאת הדם של הבריונים שלו", הוא כתב ברשת החברתית שלו Truth Social.
בכלי תקשורת הנוטים יותר למחנה הימין, כמו "ניו יורק פוסט", חגגו כמובן את החיסול, ובשער הצהובון כתבו באותיות ענק: "מוות לשטן". גם ב"בילד" הגרמני דיווחו על חיסול "הדיקטטור האכזרי", וציינו את ההכרזה הלילה בטלוויזיה האיראנית על מותו של המנהיג העליון ועל 40 ימי אבל ברפובליקה האיסלאמית: "בקולות רועדים, המגישים בכמה ערוצי טלוויזיה הכריזו על מותו של חמינאי בסביבות השעה 2:30 שעון גרמניה. 'זה לא ייגמר טוב לטראמפ', אמר אחד המגישים בדמעות, 'הם יגלו מה הם עשו'".
בתקשורת העולמית מדווחים על הניגוד הבולט מהתמונות שמגיעות בשעות האחרונות מאיראן – עם המונים שמצד אחד חוגגים את חיסולו של חמינאי, ומנגד את טקסי האבל ההמוניים של תומכי המשטר. ברשת BBC הבריטית תיארו את החגיגות של האיראנים בתוך ארצם, ושל קהילות גולים ברחבי העולם, כ"פיצוץ של שמחה".
ברשת הבריטית הדגישו כי הנהגת משטר האייתוללות נערכה לאפשרות שמנהיגה חמינאי יחוסל, והזכירו כי האפשרות הזו הייתה על הפרק כבר במלחמת 12 הימים בשנה שעברה. "אפילו לפני חילופי האש בשנה שעברה, דווח כי חמינאי הורה לכנס את מועצת המומחים, הגוף של כ-88 אנשי דת בכירים שאחראי על בחירת המנהיג העליון, כדי שזה יהיה ערוך לכל תרחיש", כתבו ב-BBC, והזכירו דיווח שפורסם ב"ניו יורק טיימס" ולפיו חמינאי בחר לו מראש "שלושה אנשי דת בכירים" כיורשים פוטנציאליים למקרה שיחוסל.
טראמפ יהיה חסין מ"חוק צ'רצ'יל"?
ב-BBC הוסיפו: "עם סיומו הפתאומי של עידן חמינאי בראש, תשומת הלב תופנה אל שאלת היורש ולשאלה האם שינוי בצמרת עשוי גם לאותת על שינוי כיוון עבור הרפובליקה האיסלאמית בת 47 השנים. לא משנה מי יעלה לשלטון, היעד המרכזי שלו יישאר זהה – הישרדותו של המשטר שמותיר את אנשי הדת ואת כוחות הביטחון החזקים שלו בעמדות הכוח. מלחמה שעדיין רחוקה מסיום כבר מתפתחת בדרכים בלתי צפויות ומסוכנות".
בתקשורת האמריקנית מבליטים את העובדה שטראמפ פתח במלחמה נגד איראן חרף הבטחת הבחירות שלו ב-2024 להימנע מפתיחת מלחמות חדשות ויקרות "מעבר לים", וכתב הבית הלבן של "ניו יורק טיימס", דייוויד סאנגר, כתב בטור פרשנות שפרסם כי בהחלטתו לתקוף את איראן – מתוך מטרה להחליף את המשטר בה – פתח טראמפ ב"מלחמת הבחירה האולטימטיבית", מפני שלדבריו "הוא לא הונע מתוך איום מיידי". סאנגר טען כי "לא היה מרוץ לפצצה" וכי גם איום הטילים האיראני לא היווה איום מיידי על ארה"ב, מפני שלדבריו המודיעין האמריקני העריך אשתקד שייקח לאיראן עשור עד שתוכל להתמודד עם האתגרים הטכנולוגיים הכרוכים בפיתוח טילים שיוכלו לפגוע באדמת ארה"ב.
"בסופו של דבר, המהלך של טראמפ – המתקפה השביעית שלו על אומה זרה מאז נכנס לתפקיד – עשוי להישפט לפי השאלה אם הוא יצליח לחרוג מ'חוק צ'רצ'יל'", הוא כתב, והסביר: "הרבה לפני שהפך לראש ממשלת בריטניה בזמן המלחמה, ווינסטון צ'רצ'יל כתב על נעוריו כעיתונאי ולעיתים גם כמי שלקח חלק במלחמות. 'לעולם, לעולם, לעולם אל תאמין שמלחמה כלשהי תהיה חלקה וקלה, או שמי שיוצא למסע המוזר הזה יוכל למדוד את הגאות והשפל ואת הסופות שיפגוש', הוא כתב בספרו My Early Life. מדינאי הנכנע לקדחת המלחמה חייב להבין שברגע שניתן האות, הוא אינו עוד אדון למדיניות, אלא עבד לאירועים בלתי צפויים ובלתי ניתנים לשליטה'", ציטט סאנגר.
