מפגש נדיר ומעורר דאגה בלב יערות האמזונס בברזיל: כ-20 בני שבט ילידי, שחיים בבידוד מרצון וכמעט ללא קשר עם העולם החיצון, יצאו שלשום (שני) מעומק היער והגיעו לכפר במדינת המחוז מרניאו שבצפון-מזרח המדינה. חברי הקבוצה, בהם גברים, נשים וילדים, ביקשו מזון מתושבי הכפר ולאחר שקיבלו אותו שבו אל היער. התיעוד החריג של המפגש עורר דאגה בקרב ארגוני זכויות ילידים, שחוששים כי הפגיעה המתמשכת בשטחי המחיה של השבט היא שדחפה את אנשיו לחפש מזון מחוץ ליער.
בני הקבוצה משתייכים לשבט אווה (Awá), שאנשיו מתקיימים באופן מסורתי מציד, דיג וליקוט מזון. המפגש התרחש בשטח הילידי המוגן ארריבויה (Arariboia), שבו חיים גם בני שבט גואז'ז'רה (Guajajara). לפי ארגון זכויות הילידים הבינלאומי Survival International, מדובר באירוע היסטורי - שלא תועד דומה לו בקרב בני הקבוצה זה עשרות שנים.
בתיעוד שצילמו תושבי הכפר נראים בני השבט עומדים בקצה היער, חלקם מסתתרים בין העצים והצמחייה הצפופה. הם אינם לבושים בבגדים מערביים, חלקם עונדים שרשראות וקישוטים מסורתיים, והגברים אוחזים בקשתות ובחיצים ארוכים. לפי הארגון, בני הקבוצה ביקשו פקעות בטטה מסוג יאם, קיבלו אותן מתושבי המקום ונשאו אותן בחזרה אל היער.
אלא שיותר מעצם הופעתם הפתאומית, מה שהדאיג את תושבי הכפר היה מצבם הגופני. ארגון Coapima, המייצג קהילות ילידיות במדינת המחוז מרניאו, מסר כי כמה מבני הקבוצה נראו רזים באופן חריג. "מצבם הגופני של כמה מהחברים, ובמיוחד הילדים והקשישים, עורר דאגה בקרב תושבי הכפר, שהבחינו בסימנים ברורים לרזון חמור", נמסר מהארגון. בשלב זה לא ברור מדוע בחרו בני השבט לצאת מהיער וליצור קשר עם תושבי הכפר. עם זאת, ארגוני זכויות הילידים מעריכים כי הקושי הגובר להשיג מזון בסביבתם הטבעית עשוי להסביר את המהלך החריג.
בני האווה נחשבים לאחת הקהילות הילידיות הפגיעות ביותר באמזונס. חלקם חיים בכפרים ומקיימים קשר עם האוכלוסייה הכללית, אך קבוצות אחרות מוסיפות לחיות בבידוד מרצון, ללא קשר קבוע עם העולם החיצון. אורח חייהן תלוי כמעט לחלוטין ביער, המספק להן מזון, מים, מחסה ומשאבים חיוניים נוספים. בשנים האחרונות גוברים האיומים על שטחי המחיה של בני השבט: לפי ארגוני זכויות הילידים, כורתי עצים בלתי חוקיים, ציידים ומגדלי בקר פולשים לאזורי היער שבהם הם מתגוררים, תוך פגיעה במקורות המזון ובסביבתם הטבעית. לכך מתווספות השפעות שינויי האקלים, שריפות יער ובירוא שטחים נרחבים לטובת פעילות כלכלית.
קרוליין פירס, מנהלת Survival International, הזהירה כי עצם ההחלטה של בני השבט ליצור קשר עם אנשים מחוץ לקהילה היא סימן מדאיג למצוקה שבה הם שרויים. לדבריה, הפלישות המתמשכות ליערותיהם מעמידות בסכנה ממשית אוכלוסיות שהצליחו להתקיים באופן עצמאי במשך דורות. "בני האווה המבודדים נתונים ללחץ קיצוני, כשפולשים מתקרבים מכל עבר לשטחם ודוחקים אותם לאי הולך ומצטמצם של יערות האמזונס, המוקף בהרס", אמרה. היא קראה לממשלת ברזיל להקצות את המשאבים הדרושים כדי להגן על השטח מפני כורתי עצים ומגדלי בקר הפועלים בניגוד לחוק.
סכנה נוספת: מחלות שהשבט מעולם לא נחשף אליהן
לצד החשש מפני רעב ופגיעה בשטחי המחיה, המפגש החריג עורר דאגה בריאותית משמעותית. אוכלוסיות ילידיות שחיות בבידוד ממושך עלולות להיות פגיעות במיוחד למחלות זיהומיות הנפוצות מחוץ לקהילותיהן, בשל היעדר חשיפה קודמת למחוללי מחלות מסוימים.
בארגון Coapima הזהירו כי קשר בלתי מתוכנן עם העולם החיצון עלול לסכן את בריאותם ואף את חייהם של בני הקבוצה. הסוכנות הממשלתית הברזילאית לענייני ילידים, Funai, הודיעה כי צוותיה בוחנים את המידע על המפגש ואת מצבם הבריאותי של המשתתפים. הרשויות אף הפעילו תוכנית חירום מיוחדת למצבי מגע עם אוכלוסיות מבודדות, כדי להיערך לסיכונים אפשריים.
בממשלת ברזיל הדגישו כי אין כוונה ליזום מגע נוסף עם בני השבט, וכי המדיניות הרשמית נותרה הגנה על זכותם להמשיך לחיות בבידוד. עוד הבהירו כי מפגש נקודתי עם תושבי כפר סמוך אינו מעיד בהכרח על החלטה של בני הקבוצה לנטוש את אורח חייהם או לקיים קשר קבוע עם העולם החיצון.
מי שמנסים להגן על בני האווה בשטח הם אנשי "שומרי היער", קבוצה של בני שבט גואז'ז'רה, המסיירים באזור ונאבקים זה שנים בפלישות בלתי חוקיות. לדברי Survival International, כמה מאנשי הקבוצה נהרגו לאורך השנים במהלך ניסיונות להגן על השטח המשותף להם ולבני האווה. "המצב ביער קשה. שינויי האקלים, השריפות, בירוא היערות והפלישות לשטחים משפיעים ישירות על אדמותיהם ועל אורח חייהם של בני האווה", מסרו שומרי היער, שדרשו מהרשויות לנקוט צעדים מיידיים להגנת האוכלוסייה המבודדת.
לפי נתוני Survival International, ברחבי העולם זוהו כ-196 עמים וקבוצות ילידיות הממשיכים לחיות בבידוד מרצון, בעשר מדינות שונות. יותר מ-90% מהם חיים באזור האמזונס, בעיקר בברזיל, וקבוצות נוספות מצויות בין היתר באינדונזיה ובהודו. פעילי זכויות הילידים מזהירים כי ללא הגנה ממשית על שטחי המחיה שלהם, הקהילות הללו עלולות לאבד לא רק את אורח חייהן המסורתי, אלא גם את יכולתן לשרוד.






