העתירות השונות סביב פרשת הפצ"רית מעלות פעם נוספות לשיח הציבורי טענות סביב מניפולציות שעושה נשיא בית המשפט העליון, השופט יצחק עמית, בהרכבים הדנים בעתירות השונות. כך למשל חברי פרופ' יובל אלבשן טען בטורו כי השופט עמית "מנצל את כוחו כנשיא להנדס הרכבים", והוסיף כי "אחת מחובות נשיא בית משפט היא מניעה של נקיטת פעולות מוטעות במתכוון, מטעמים תועלתניים של השגת השופט הנוח בערכאתו לאותו תובע (מה שמכונה בלעז 'פורום שופינג')".
צריך פעם אחת ולתמיד לעשות סוף לטיעון השקרי שנעשה ניצול לרעה על ידי נשיא בית המשפט העליון ל"הנדס" הרכבים בבית המשפט. מדובר, עד כמה שידוע לי ומהיכרותי כיצד נקבעים הדיונים בבית המשפט העליון מהשנים בהם הייתי מתמחה ועוזר משפטי בעליון, בטענות חסרות בסיס ומופרכות.
סמכותו החוקית של נשיא בית המשפט העליון - המחוקק העניק לנשיא העליון סמכות מפורשת בסעיף 27 לחוק בתי המשפט לקבוע את "השופט או השופטים אשר ידונו בעניין פלוני". כפי שראש הממשלה מוסמך לקבוע את סדרי עבודת הממשלה, כך גם לנשיא בית המשפט סמכויות ניהוליות מהותיות המעוגנות בחוק, ובהן קביעת הרכבים. סמכות זו נועדה לאפשר חלוקה סבירה של עומסי עבודה ולכוון תיקים להרכבים בעלי מומחיות רלוונטית.
יש פרסום בגלוי
השימוש בסמכות זו נעשה בצורה שקופה. כאשר ישנה הנחיה חריגה - למשל כי עניין מסוים יידון בפני "הרכב סניוריטי" - הדבר מפורסם בגלוי ואין כל "הנדוס" במחשכים. כך היה גם ביחס לעתירה נגד מינוי השופט בן חמו כממונה על החקירה בעניינה של הפצ"רית. הנשיא עמית הנחה כי בראש ההרכב יעמוד אחד משלושת השופטים הבכירים (עמית, ברק ארז או סולברג), בהתאם לזמינות, אך לא נתן הנחיה לגבי יתר חברי ההרכב. החלטה זו לא הוסתרה. זוהי החלטה ניהולית סבירה ולגיטימית, נוכח רגישות הנושא והעניין הציבורי בו.
היומן - ולא הנשיא - הוא הגורם המרכזי בקביעת ההרכבים - בפועל, הגורם המרכזי בקביעת ההרכבים אינו הנשיא אלא האחראי על יומן בית המשפט העליון. השיבוץ נעשה באופן פשוט ושקוף
היומן - ולא הנשיא - הוא הגורם המרכזי בקביעת ההרכבים - בפועל, הגורם המרכזי בקביעת ההרכבים אינו הנשיא אלא האחראי על יומן בית המשפט העליון. השיבוץ נעשה באופן פשוט ושקוף: תחילה משובצים התיקים לימים שונים לפי סדר הגעתם, הדחיפות, והערכת משך הדיון בתיק ומורכבותו. רק לאחר מכן משובצים השופטים, באופן אקראי ומבוסס נתוני זמינות, מניעות, חופשות, שבתונים, תורנויות והצורך בחלוקה שוויונית של הנטל, וכן הנחיות נשיא העליון, ככל שישנן, כאשר מדובר בהנחיות מעטות ושקופות.
בעתירה שהגישה לשכת עורכי הדין ביום ראשון האחרון נגד מינוי השופט בן חמו, התיק הובא לפי הנוהל לשופט התורן מינץ, שקבע כי יש לדון בעתירה ב"הקדם האפשרי", כלומר בתוך שלושה שבועות. לאחר מכן, ובהתאם לסמכותו, הנשיא עמית הנחה כי בראש ההרכב יעמוד אחד משלושת השופטים הבכירים, אך לא נתן כל הנחיה ביחס ליתר חברי ההרכב. היומן מצא כי ההרכב האפשרי הפנוי הוא ביום חמישי, 27.11. ההרכב כלל במקור את עמית, כבוב וגרוסקופף, אך בשל מניעה של גרוסקופף הוחלף האחרון בידי היומן בשופטת וילנר. זהו הליך שגרתי, בירוקרטי ושקוף, לא הנדוס ולא מניפולציה.
ד"ר מתן גוטמןצילום: שלומי יוסףההאשמות מופיעות רק כשההרכב אינו "לטעמם" של מבקרי בית המשפט - מעניין, שלא לומר מקומם, כי טענות על "הנדוס" ההרכבים עולות רק ביחס להרכבים מסוג מסוים. כאשר נקבע בהרכב "שמרני" לדון בפרשת סמכות שר המשפטים למנות ממונה על חקירת הפצ"רית (וילנר, שטיין וכנפי שטייניץ), אף אחד לא טען להנדוס. גם בהרכב שדן בעתירות נגד מינוי דוד זיני לראש השב"כ, הנשיא עמית לצד השופטים "השמרנים" סולברג ומינץ, אף אחד לא התלונן. משמע, הטענות אינן על ההליך של קביעת ההרכבים, אלא על התוצאה וזהות חברי ההרכב בתיק מסוים: הרכב עם רוב "שמרני" – הכל תקין; הרכב עם רוב "אקטיביסטי" – מניפולציה ו"הנדוס". וזה כבר לא דיון משפטי-ענייני, אלא פוליטי.
נשיא בית המשפט העליון מוסמך בחוק לקבוע הרכבים. הוא עושה שימוש בסמכות זו במשורה, בשקיפות, ועל פי החוק. הטענות על "הנדוס" הרכבים הן מיתוס שמשרת נרטיב פוליטי, אך לא את האמת.
הכותב הוא דוקטור למשפטים, עורך דין, ומומחה למשפט ציבורי אוניברסיטת רייכמן ופרשן משפטי אולפן ynet.
