מציאות קשה לצפייה: ישראל הסירה את הכפפות בקרב ההסברה על דעת הקהל העולמית, כחלק מהמדיניות שנועדה לקנות לגיטימציה בינלאומית שתיתן למדינה זמן יקר לניהול המלחמה. ישראל קיבלה החלטה להפיץ את החומרים של הטבח בעוטף עזה בחשבונות רשמיים שלה ברשתות החברתיות, ולא רק רק דרך התקשורת הזרה כפי שנעשה עד כה. ישראל מעולם לא הפיצה תמונות זוועה של נרצחים בהיקף כזה ללא צנזורה.
במשרד החוץ נערכו דיונים בנושא ונבחנו הן השיקולים ההסברתיים והן השיקולים המדיניים, ובסופם התקבלה ההחלטה כי יש להדהד את מראות הזוועה בחשבונות הרשמיים. "מה שהיה הוא לא מה שיהיה. האירועים הצריכו את שינוי שיטת ההסברה", אמר ראש חטיבת הדיגיטל במשרד החוץ, דוד סרנגה.
בין התכנים שהחליטו במשרד החוץ להציג לעולם ניתן לראות גופות חרוכות שהוצתו על ידי המחבלים, את מחבלי חמאס מובילים בטנדר גופות של נשים בעודם יושבים עליהן, תמונות של עשרות גופות מוטלות על הקרקע לאחר התופת במסיבת הטבע, מחבלי חמאס יורים בכלבים ומבעירים בתי תושבים בעוטף ועוד.
המראות הקשים וסיפורי הקורבנות הצליחו "להבעיר את הרשת", ובחמשת ימיה הראשונים של המלחמה הועלו 1,450 פוסטים וציוצים שזכו לכחצי מליארד חשיפות בפלטפורמות השונות - שקול לחשיפות שמקבלים תכני משרד החוץ במשך חצי שנה בכל הרשתות.
יותר מ-120 פוסטים וציוצים בפלטפורמות של משרד החוץ זכו למעל מיליון חשיפות, והמספרים הולכים וגדלים. מאז תחילת המלחמה עובדת חטיבת הדיגיטל של משרד החוץ סביב השעון. התכנים מקודמים בחמש שפות, כולל בשפה הערבית.
עשרות הסרטונים שהפיק משרד החוץ בשפות השונות מועברים בזמן אמת לנציגויות שמתרגמות אותם לשפת המקום, ומשתפות אותם בקרב ציבור העוקבים שלהן ובקרב מכפילי הסברה. "אנו נמצאים בקשר גם עם המשרדים בישראל של חברות הטכנולוגיה הגדולות במטרה שיסירו תכנים פוגעניים שמעלים תומכי חמאס בעולם. עד עתה שיתוף הפעולה של חלק מהחברות מוגבל", אמר סרנגה.
סרנגה ועמנואל נחשון, ראש מערך הדיפלומטיה הציבורית במשרד החוץ, הם שניהם בוגרי אינתיפאדת אל-אקצא ועבדו כדוברים באותה תקופה. למרות המראות הקשים של האוטובוסים המתפוצצים מאותה אינתיפאדה, הם כמעט אף פעם לא שיתפו עם העולם את ההחומרים הקשים.
גם ההחלטה הישראלית להכניס את הכתבים הזרים לשדות הקטל בעוטף עזה היא חסרת תקדים, בטח בשלב כה מוקדם של המלחמה, אך היא בפירוש מוכיחה את עצמה והדיווחים בעולם מוכיחים זאת. הכתבים הזרים מדווחים לעולם אל הזוועות, ושוב ושוב פורצים בבכי ומשתקנים מדמעות לנוכח מראות הזוועה.
במשרד ההסברה מעדיפים לפרסם סרטוני גרילה שלא חתומים על ידי הממשלה, שכן לדעתם זה אפקטיבי יותר ומגיע ליותר קהלים.
