בחודשים האחרונים, נוכח המגפה שלא דועכת והאפשרות שהלכה ונעשתה ריאלית שהכהונה הראשונה של דונלד טראמפ תהיה גם האחרונה, המזרח התיכון נכנס למצב רטט: גם בוושינגטון וגם בבירות האזור הבינו כי ייתכן שזה עכשיו או לעולם לא ושכדאי לסגור קצוות, להביא תהליכים היסטוריים לידי מימוש ולהשאיר לממשל הבא עובדות מוגמרות.
זה התבטא בהחזרה של הסנקציות הבינלאומיות על איראן, במטרה להקשות על חזרה מהירה של ממשל דמוקרטי להסכם הגרעין (נראה אם זה יעבוד), ב"הסכמי אברהם" שהביאו לידי מימוש גם שלום ונורמליזציה וגם את רשימת הקניות של האמירויות מלוקהיד מרטין, ואפילו במשא ומתן על הגבול הימי בין ישראל ללבנון שהחל ממש לאחרונה.
אבל בשבוע האחרון נראה שכולם עברו מרטט למצב שקט. גם הנהנות ביותר מארבע השנים של טראמפ - ישראל, סעודיה, האמירויות, מצרים - מעדיפות לא לשרוף עוד גשרים שלא לצורך. הסעודים אפילו שוקלים לסיים סוף-סוף את המלחמה הקרה עם קטאר, אחרי שנים של מצור כלכלי עליה, מתוך רצון להגיע מוכנים יותר ליום שאחרי.
הקבוצה השלישית, מי שיפתחו שמפניה לא-אלכוהולית אם ביידן ייבחר, הם הפלסטינים והאיראנים. אבו מאזן, שהאסטרטגיה שלו בהתמודדות עם טראמפ הייתה "גם זה יעבור", וכמובן האיראנים, שהסתלקותו תסמן את סיום ה"מקסימום לחץ"
במזרח התיכון יש שלושה מחנות: הטראמפיסטים השרופים, אלה ששמרו על נייטרליות, ואלה שלא יכולים לספור את הדקות עד שביידן ייכנס לתפקיד. בראש המחנה עם הכובעים האדומים של MAGA עומדת כמובן ישראל - הציבור הכללי (על פי סקר של המכון לדמוקרטיה גם בקרב בוחרי שמאל יש תיקו בין טראמפ לביידן) והימין הפוליטי, ואיתה - האמירויות, סעודיה ומצרים. בשלוש המדינות האלה, המשטרים והתקשורת הכפופה אליהם מעדיפים באופן מובהק את טראמפ והציבור נייטרלי או נוטה להעדיף את ביידן. אלה מדינות שצפויות להמשיך להתחזק גיאו-פוליטית אם טראמפ ייבחר, ולהתעורר עם הנגאובר קשה אם ביידן ינצח.
החברות הבולטות במחנה הנייטרלי הן קטאר וירדן, ששמרו על יחסים טובים עם ממשל טראמפ, אבל הקפידו לשמור על ריחוק מסוים - למשל בגישה מסויגת לעסקת המאה ולנורמליזציה עם ישראל. כמו שקורה לפעמים כשמגדרים השקעה, שתי המדינות האלה לא נהנו מהסוכריות של טראמפ אבל שמרו על יכולת תמרון גבוהה בוושינגטון ביום שאחרי.
הקבוצה השלישית - ואין דרך יפה להגיד את זה - מי שיפתחו שמפניה לא-אלכוהולית אם ביידן ייבחר, הם הפלסטינים והאיראנים. אבו מאזן, שהאסטרטגיה שלו בהתמודדות עם טראמפ הייתה "גם זה יעבור", וכמובן האיראנים, שהסתלקותו של טראמפ תסמן את סיום פרק ה"מקסימום לחץ" שחנק אותם כלכלית והעביר אותם מהתפשטות למגננה.
הבחירות היום הן רגע מכריע בהיסטוריה של ארה"ב, על זה נאמר כבר הכל, אבל הן גם חשובות מאוד לאזורנו. אין טעם להעמיד פנים שטראמפ היה רע לישראל - הוא היה טוב מאוד. אם ייבחר, ביידן כנשיא יהיה כנראה פחות מפנק. זה לא נורא, ויש יאמרו - מחשל. האתגר יהיה לנהל את אי-ההסכמות בנושאים הקריטיים ביותר, בראשם איראן, לא בסגנון הבוטה של המאבק על הסכם הגרעין ב-2015 אלא בצורה שקטה יותר, שלא תקרין החוצה חולשה ישראלית.
גם סביבת ביידן, צריך לקוות, למדה את הלקח מכאב הראש של ההתכתשויות הבלתי פוסקות עם הישראלים בממשל אובמה. בסופו של דבר, האתגרים של שתי המדינות הן בראש ובראשונה פנימיים.
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
