עימותים ואלימות בין המשטרה לחרדים בהלוויה של האדמו"ר מפיטסבורג אשר נפטר קורונהעימותים ואלימות בין המשטרה לחרדים בהלוויה של האדמו"ר מפיטסבורג אשר נפטר קורונה
יום אחד זה יתפוצץ. ככל שהמגמות של השנים האחרונות יימשכו בשנים הבאות - מדינת ישראל תקרוס, לא פחות. הרי הרבה יותר קל ופשוט להבין את הסכנה מפיגוע "רגיל": בּוּם, יש הרוגים; בּוּם, טיל פגע בבניין מגורים. הסיפור עם החרדים הרבה יותר מסוכן, משום שמדובר בסכנה זוחלת. המצב הולך ומחמיר, ואין שום בּוּם. ספינה בגודל מסוים טובעת מיד כאשר פתאום מעמיסים עליה טונה אחת. אפשר גם להוסיף לספינה כל יום רק קילו אחד, ויום אחד היא תטבע.
המגמות ברורות. לאחר עלייה מסוימת בהשתתפות חרדים בשוק העבודה, בשנים 2017-2015, המגמה שוב השתנתה, ובשנתיים האחרונות יש שוב ירידה, ובכלל זה ירידה במספר הפונים להשכלה גבוהה. גם בסוגיית השוויון בנטל החדשות רעות, ואפילו רעות מאוד. ב-2019 התגייסו 1,222 חרדים, לעומת 2,774 ב-2017. וגם זה – לא מדויק, משום שבין אלה שנמנים כ"חרדים" יש לא מעט שהם לא באמת כאלה.
כאשר כיהן בנימין נתניהו כשר אוצר הוא גילה מנהיגות. הוא קיצץ בקצבאות, הוא הבהיר לחרדים שהמדינה לא יכולה לשאת אותם על כתפיה ללא גבול. היו תוצאות. אבל נתניהו של העשור האחרון הוא אדם אחר. אין צורך לאיים עליו - הוא מקדים התקפלות לאיום.
מערכת היחסים המעוותת שולטת בתחומים נוספים. כך בתחום הכשרות, הגיור, הרבנות הראשית, מתווה הכותל, ועוד ועוד. מדובר באונס של הרוב על ידי מיעוט רדיקלי. ביהדות היו תמיד זרמים שונים. ודווקא במדינה היהודית יש כפייה של הזרם האולטרה-חרדי. הפוסקים החשובים ביותר, כמו הרמב"ם, הקלו מאוד למשל בתחום הגיור. אבל מיהו הרמב"ם לעומת 3-2 "פוסקי הדור" החדשים, שכופים עלינו קנאות שרוב היהודים בישראל ובעולם מתנגדים לה. הם מזיקים ליהדות, הם הופכים אותה למאוסה, הם מרחיקים ממנה צעירים.
עכשיו זו הקורונה. כתב אתמול (ב') עמיתי נחום ברנע, ובצדק כתב, ששום כפייה לא תעזור. וכי גדודים של לובשי מדים יצליחו להכניע עשרות אלפי אברכים חדורי קרב? אין סיכוי. הבעיה היא בכפייה ההפוכה. כבר עשרות שנים שהרוב נכנע למיעוט. גם הידברות לא תעזור, אף שגם בין החרדים יש זרמים שונים ודעות שונות. הבעיה היא שעסקני החרדים הכתיבו כללי משחק משלהם. האינטרס המשותף לא מעניין אותם. המורשת היהודית של כלל ישראל לא מעניינת אותם. רק כפייה על הרוב ותקציבים לעצמם מעניינים אותם.
הקורונה לא הובילה לקריסה, בינתיים, אבל היא ציון דרך. והתנהלות החרדים - לא כולם כמובן, אבל לא מיעוט מבוטל - מבהירה שגם סכנת חיים לכלל ישראל לא מעניינת אותם. הבעיה היא לא שלהם, היא של כולנו. אם חלילה תתפשט המגפה בגלל ההפקרות שלהם, החללים ייפלו גם מחוץ לשטייטעל של הרב חיים קניבסקי. רבים, כולל חרדים, ישלמו את המחיר. ולמה? כי החרדים יכולים. כי ההפקרות הפכה לקו המוביל. כי המיעוט מורד והרוב שותק. הגיע הזמן למרד של הרוב.
אנחנו "נרדפים במדינתנו", כתבה כאן עמיתתי שושנה חן, והביעה את הכאב האמיתי של הקהילה החרדית שהיא נמנית עימה. אלא שעם כל הכבוד לתחושות, המציאות הפוכה: ראשי החרדים הם הרודפים. הם מסכנים את עצמם, את הקהילות שלהם ואת כלל הישראלים. ערביי ישראל נהגו באחריות מרשימה. לא כך המורדים החרדים. במקום להוקיע אותם, אנחנו זוכים לדמעות תנין.
זו שעת משבר. אנחנו זקוקים למנהיגות שתנצל את המשבר כדי לומר: טובת כלל הישראלים, כולל חרדים, חשובה יותר מהמשך הכניעה למיעוט המורד. אנחנו זקוקים לאמנה לאומית חדשה, שמבוססת על זכויות תמורת חובות ועל שוויון בנטל ועל הפסקת הכפייה בשורה של תחומים. הלוואי שנתניהו היה יוזם אמנה כזאת, אבל זה לא יקרה, כך שהמחנה הלאומי האמיתי צריך להתאחד.
גם יאיר לפיד, גם בני גנץ, גם גבי אשכנזי, גם רון חולדאי, גם עמיר פרץ, גם יועז הנדל וצבי האוזר, אולי גם נפתלי בנט, וגם חרדים כמו הרב חיים אמסלם, כדי להקים קואליציית הצלה. זה חייב לקרות מהר משום שהזמן עובר, ומתישהו, גם אם לא מחר, זה יהיה מאוחר.
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com