אף אחד מאיתנו לא מחשיב הרג לתחביב. זו אמירה עובדתית. לא רק מוסרית, לא רק משפטית, לא רק הסברתית. זו האמת הפשוטה. אזרחים שנהרגים בשדה הקרב. זה חלק מהתופעה הנוראית הקרויה מלחמה. ההיתר לכך, אגב, לא נקבע בירושלים. הוא הוגדר באמנות ז'נבה. בשפה המשפטית המכובסת זה נקרא "נזק אגבי". וכשזה קורה מולך, זה טראגי. זה קשה. זה מבעית. אבל זה בהחלט שלא מספק הנאה. הנתונים, אגב, תומכים באמירה הזאת. יחס ההרג שבין מחבלים ואזרחים במלחמה הנוכחית הוא מהנמוכים בהיסטוריה המודרנית. ולא בכדי. אין פה מקריות. מעבר לאימונים, יש כאן אתוס של קולקטיב. של קבוצת אנשים שסולדת מהתנהלות שמאפיינת את אויביה.
האם זה אומר שטעויות לא יכולות לקרות? בוודאי שהן יכולות. הן מוכרחות לקרות. מלחמות מנוהלות בידי בני אדם. לטעון אחרת שקול לזלזול באינטליגנציה. אבל צה"ל הוא צבא חוקר, לומד, בודק. וכשצריך – פועל כפי שמצופה מכל גוף ביטחוני במדינה דמוקרטית. משפטית, משמעתית, מבצעית. במילים אחרות, הוא עושה מה שנדרש כדי לוודא שמקרים בעייתיים, אם יקרו, יבטאו את החריג, ולא ייצגו את הכלל. בטח שלא את אלפי הלוחמים שראיתי לאורך מאות ימים במלחמה הנוכחית, או בכמעט עשרים שנות המילואים האחרונות בהן זכיתי לשרת כלוחם. בוודאי שלא את החברים שאראה בקרוב, בצו 8 נוסף - בעוד אתם קוראים מילים אלו אני בדרכי לעוד סבב, אגב.
צה"ל הוא צבא חוקר, לומד, בודק. וכשצריך – פועל כפי שמצופה מכל גוף ביטחוני במדינה דמוקרטית. משפטית, משמעתית, מבצעית. במילים אחרות, הוא עושה מה שנדרש כדי לוודא שמקרים בעייתיים, אם יקרו, יבטאו את החריג, ולא ייצגו את הכלל
כמעט 600 ימים מאז אותה שבת שחורה וארורה, ומסתבר שגם את המובן מאליו חשוב לפעמים לציין: הסטנדרט המבצעי שצה"ל מחיל הוא הגבוה בעולם. לא רק כי הרף של הדין הבינלאומי הוא נמוך (ואפילו מאוד), ולא משום שמפקדיו מעוניינים להצטייר כיפי נפש. התכלית כאן אחרת. צה"ל עושה זאת משום שיש קשר ישיר בין האופן שבו מדינות מנהלות את המלחמות שלהן – לבין האופן שבו הן מנהלות את החברה שלהן. ואם נהיה ברברים בשדה הקרב – הנורמות האלה יחלחלו לחברה האזרחית שלנו.
זה רלוונטי במיוחד בחברה שהצבא שלה מורכב מאזרחיה, להבדיל ממדינה עם "צבא מקצועי". זו גם הסיבה שבשבעה באוקטובר ראינו כל כך הרבה גיבורות וגיבורים, חלק ניכר מהם מאותה חברה אזרחית, מסתערים כדי להציל את המקום היחיד שהוא הבית שלנו. זה גם אחד ההסברים לכך שהחזרת החטופים היא הדבר החשוב ביותר להמשך הישראליות כפי שאנחנו מכירים אותה. כי מפלצות האדם, כך תוזכרנו באותו היום, נמצאות בצד השני.
גדי עזרא צילום: אביגיל עוזיואחרי שהדברים נכתבו בעברית, כדאי לזכור שבמקביל למלחמה הפיסית, המלחמה התודעתית נמשכת כל העת. גם באנגלית, גם בערבית. דובר צה"ל, החברה האזרחית, הגורמים הרשמיים – תפקידם יהיה להסביר לעולם שבמדינה שלנו מותר להביע דעות, אבל שלא כל דעה היא בהכרח נכונה. משימתם תהיה לומר שהאופן שבו צה"ל פועל מבצעית עומד בכל קנה מידה בינלאומי. אתגרם יהיה להנגיש את המידע הזה בשלל דרכים, כדי לחצות את "סף הרעש" שבו ניחנה התקשורת הבינלאומית. שליחותם תהיה לשכנע שיש דברים שראוי לדון בהם – כמו אסטרטגיה, מדיניות ארוכת-טווח ולגיטימציה בינלאומית. ולצידם, יש דברים שפשוט לא מקימים לכך עילה. תפיסת ההפעלה של צה"ל - הוא אחד מהם.
עו"ד גדי עזרא הוא מנהל מטה ההסברה הלאומי לשעבר, מחבר הספר "11 יום בעזה", ולוחם פעיל במילואים
