המערכה האזורית שנפתחה במבצע המשותף של ישראל וארצות הברית באיראן, והובילה לחיסולו של המנהיג העליון עלי חמינאי, סימנה נקודת מפנה דרמטית בזירה הלבנונית. הצטרפות חיזבאללה ללחימה זמן קצר לאחר מכן, והירי לעבר ישראל, גררו הסלמה רחבה שכללה תגובה צבאית ישראלית אינטנסיבית, תמרון קרקעי בדרום לבנון ופינוי המוני של אוכלוסייה אזרחית. כיום, כ-1.2 מיליון לבנונים נעקרו מבתיהם, נתון הממחיש את עומק המשבר ואת השלכותיו החברתיות והכלכליות.
על רקע זה, מתחדדת מגמה ברורה, חיזבאללה מצוי באחת מנקודות השפל המשמעותיות ביותר שלו מבחינת לגיטימציה ציבורית. אף שהארגון ממשיך להפגין יכולות צבאיות ולשמר ירי מתמשך לעבר ישראל, הוא נתפס יותר ויותר בעיני הציבור הלבנוני כשלוחה של איראן ולא ככוח לאומי אותנטי . פגיעה בתשתיותיו, חיסול בכירים, והיחלשות מקורות המימון .
מה שהוסיף למצב הנוכחי, הוא קריסת העורף הסורי שהובילו גם למשבר כלכלי פנימי, המתבטא בקשיים בתשלום משכורות ובפיצוי אוכלוסיות שנפגעו.
במקביל, הממשלה הלבנונית נוקטת שורה של צעדים חריגים כלפי חיזבאללה והנוכחות האיראנית במדינה. החלטות להכריז על פעילותו הצבאית כבלתי חוקית, לדרוש פירוק נשקו ואף לצמצם את השפעת משמרות המהפכה, משקפות ניסיון להחזיר לידי המדינה את מונופול השימוש בכוח.
עם זאת, חולשת המוסדות הביטחוניים והפוליטיים בלבנון מביאה לכך שצעדים אלו נותרים ברובם ברמה ההצהרתית בלבד.
פיצול בצמרת
המערכת הפוליטית עצמה מפוצלת באשר לדרך היציאה מהמשבר. בעוד גורמים מרכזיים, ובראשם נשיא המדינה וראש הממשלה, נוטים לקדם מהלך של משא ומתן מדיני ואף פתיחות לשיח ישיר עם ישראל, אחרים מעדיפים מסגרות עקיפות או מתנים את המהלך בהפסקת אש. בתוך כך, חיזבאללה מתנגד באופן נחרץ לכל מגע ישיר, ומציג עמדה אידיאולוגית נוקשה המלווה באיומים מרומזים כלפי מתנגדיו.
אחד השינויים הבולטים בשיח הלבנוני הוא התרחבות הביקורת כלפי חיזבאללה גם מעבר למחנות המסורתיים. לצד ביקורת מצד גורמים נוצרים וסונים, מתפתחת ביקורת גם בתוך העדה השיעית – בסיס התמיכה המרכזי של הארגון. תהליך זה נובע מעייפות ציבורית עמוקה לאחר שנים של משברים מצטברים – כלכליים, פוליטיים וביטחוניים – ומהמחיר הכבד שמשלמת האוכלוסייה האזרחית במלחמה הנוכחית.
השיח אינו מוגבל לזירה הפוליטית בלבד, אלא חוצה גם את הממסד הדתי. עימותים פומביים בין מנהיגים נוצרים לשיעים משקפים את עומק הקרע ואת המאבק על הגדרת זהותה של לבנון ,בין מדינה ריבונית לבין מדינת חסות שנתונה להשפעות חיצוניות.
לצד זאת, ניכרות גם מגמות מורכבות יותר: מצד אחד, המשך הלחימה והתקיפות הישראליות מחזקות במידה מסוימת את תחושת ה"התנגדות" ומאפשרות לחיזבאללה לשמר חלק מתמיכתו; מצד שני, עצם העלאת האפשרות למשא ומתן ישיר בין ישראל ללבנון מעמיקה את בידודו הפוליטי, כאשר יותר ויותר שחקנים בזירה הלבנונית מביעים נכונות ,גם אם מסויגת, לבחון נתיב זה.
דורון הדרבסיכומו של דבר, לבנון ניצבת כיום על פרשת דרכים אסטרטגית. חזבאללה נותר כוח צבאי משמעותי, אך מעמדו הציבורי והפוליטי נשחק. המדינה הלבנונית מבקשת להשיב לעצמה ריבונות, אך חסרה את הכלים לכפות זאת בפועל. בתוך מציאות זו, גובר החשש כי ללא הכרעה ברורה, בין חיזוק המדינה לבין המשך שלטון דה-פקטו של ארגון חמוש, לבנון עלולה להידרדר לעוד שלב של חוסר יציבות ואף למלחמת אזרחים.
אל"מ במיל' דורון הדר, לשעבר מפקד יחידת ניהול המשברים והמשא ומתן בצה"ל
