"האנרגיות של הבית זה משהו אחר. עם המשפחה, הילדים, האישה, אני מרגיש את גרף השיפור וההחלמה נוסק", מספר דותן סולימן (38) מראשון לציון, שהועבר בתחילת השבוע עם פרוץ מלחמת "שאגת הארי" מבית החולים איכילוב לאשפוז בית, לאחר שני ניתוחי מעי מורכבים.
סולימן הגיע לאיכילוב לראשונה לפני כחודש כשהוא סובל מדלקת במעי. תחילה טופל באנטיביוטיקה, וכבר אז הציעו לו הרופאים להמשיך את הטיפול האנטיביוטי דרך הווריד בבית, במקום להישאר בבית החולים. "לקחתי את האפשרות הזו בשתי ידיים", הוא מספר. כעבור שלושה ימים שוחרר לגמרי, אך לאחר כשבועיים חזרו הכאבים ובעצימות גבוהה יותר. הוא אושפז בשנית ועבר ניתוח לכריתת חלק מהמעי. לפני כשבוע, בעקבות סיבוכים וזיהום, הובהל לניתוח חירום. "זה היה קשה, הגוף עבר שני ניתוחים מאוד אגרסיביים בפחות משבוע".
ימים ספורים לאחר מכן, בעודו מתאושש, החלה המתקפה הישראלית-אמריקנית באיראן. "לא עבר לי בראש שתהיה מלחמה, אמרתי מה הסיכוי שזה יקרה דווקא כשאני בבית החולים", אומר סולימן. בעקבות כך הועבר מהמחלקה הכירורגית למתחם הממוגן התת-קרקעי בחניון בית החולים. "זה היה סוריאליסטי, הזוי. תוך שעה מהאזעקה הראשונה הגיעו פיקוד העורף ובני ישיבה שהורידו את כל הציוד, הקימו שם הכול מאפס בתוך כלום זמן. זה היה רגע של עם ישראל היפה, והיה ממש מרגש לראות את זה".
דותן סולימן: "מגיע אליך צוות סיעודי ורופא, וגם הרופא מאיכילוב בודק את מצבך טלפונית כל הזמן. אתה בעצם עדיין מטופל לכל דבר, אבל במיטה שלך, עם המקלחת שלך, המשפחה - זה הבדל של שמיים וארץ"
בתחילת השבוע הציעו לו הרופאים לעבור לאשפוז בית. "מצד אחד לדדות בזמן אזעקות מהמיטה לממ"ד בבית, כשאני עדיין עם כאבים ותפרים, זה מורכב, בשונה מלהיות סטטי בחניון. אבל ידעתי לאן אני הולך כי כבר הייתי באשפוז בית, והיתרונות עולים על החסרונות - העוצמה שמקבלים מהמשפחה בבית, וזה שאני יודע שלא אטרטר את אשתי, המלאך השומר שלי שהייתה איתי לאורך כל התקופה הזו".
השירות מסופק על ידי "צבר רפואה". "מגיע אליך צוות סיעודי ורופא, וגם הרופא מאיכילוב בודק את מצבך טלפונית כל הזמן. אתה בעצם עדיין מטופל לכל דבר, אבל במיטה שלך, עם המקלחת שלך, המשפחה - זה הבדל של שמיים וארץ", הוא אומר. ד"ר יהונתן לסינג, רופא בכיר בחטיבה הכירורגית באיכילוב, וד"ר עדי ליטמנוביץ', רופאה מתמחה בחטיבה הכירורגית מלווים את דותן ואת המטופלים האחרים שנמצאים באשפוז בית. לדברי דותן, אין כיום מספיק מודעות לשירות. "כל מי שסיפרתי לו מהמשפחה והחברים לא הכיר את זה. למי שיש תמיכה בבית ועומד בקריטריונים, אני חד-משמעית ממליץ על זה".
תחום בתאוצה עולמית
עם המעבר לשגרת חירום מלאה, הונחו בתי החולים לפעול ליעד רידוד של כ-50%. כנדבך משלים למדיניות השחרור המוקדם, הורחב גם שירות אשפוזי הבית - חלופה לאשפוז בבית החולים שמתאימה לחולים במצב יציב. "אם לפני 200 שנה היית שואלת מישהו איפה הוא מקבל טיפול, זה היה ברור שכולם מקבלים טיפול בבית", מסבירה ד"ר ענבל מעין, מנהלת רפואית של "צבר רפואה". "רק ב-200 שנים האחרונות החל התהליך של בניית בתי חולים, סביב המהפכה התעשייתית, ומאז אנשים למעשה שכחו מה זה לטפל בבית".
ד"ר ענבל מעיןצילום: צבר רפואהלדבריה, בעשרות השנים האחרונות יש תנועה עולמית של החזרת הטיפול לבית, וגם בישראל החלו לקום מאז תחילת שנות ה-2000 גופים המעניקים את השירות. "העולמות הראשונים שנכנסנו אליהם בצבר היו של סוף החיים - הוספיס - ועם השנים זה התפתח לטיפול שהוא ממש חלופה לבית חולים, אם במחלקות שיקום לאחר ניתוח אורטופדי או שבץ מוחי, ובהמשך במחלקות נוספות, כשהגדולה ביותר היא מחלקה פנימית - חלופה לאשפוז לטיפול בכל המחלות הכרוניות והזיהומיות האחרות". לדבריה, בשנת 2023 היו כ-33 אלף ימי אשפוז בבית במחלקות פנימיות.
רותי סספורטס מאיכילוב: "אשפוז בית על ידי בתי החולים הוא אשפוז לכל דבר, כאשר המטופל באחריות מלאה של בית החולים לכל צרכיו. יש חשיבות גדולה לכך שבית החולים שטיפל בחולים בשלב האקוטי ממשיך לטפל בהם גם בבית"
מודל התפעול הנפוץ ביותר של אשפוזי בית הוא מתן השירות תחת אחריות קופות החולים – כלומר לאחר ששוחררו החולים מבית החולים, הקופות מספקות את השירות בעצמן או באמצעות ספקים פרטיים. לפי נתוני משרד הבריאות, המעודכנים ליום השלישי למבצע "שאגת הארי", בוצעו מתחילת המערכה סך הכול 498 אשפוזי בית: 316 בכללית, 118 במאוחדת, 37 במכבי ו-27 בלאומית. נדגיש כי מדובר בשירות שהמטופלים לא משלמים עליו, בהתאם לחוק ביטוח בריאות ממלכתי.
מאז מבצע "עם כלביא", ועל רקע הנחיית משרד הבריאות לרדד מאושפזים באופן משמעותי, צבר השירות תאוצה עוד יותר - בין השאר גם על פי מודל ההפעלה הישירה של בית החולים, עם צוותים מטעמו, אם כי עדיין מדובר בשירות בהיקפים קטנים יותר. בתי החולים אף הרחיבו את ההתוויה והחלו לשחרר לאשפוז בית גם חולים מורכבים לאחר ניתוח – ממחלקות קרדיולוגיה וכירורגיה.
רותי סספורטס"אשפוז בית על ידי בתי החולים הוא אשפוז לכל דבר, כאשר המטופל באחריות מלאה של בית החולים לכל צרכיו", מסבירה רותי סספורטס, סמנכ"לית תפעול רפואי באיכילוב. לדבריה, הפעלה ישירה של בתי החולים מאפשרת להעביר לבית גם חולים מורכבים, "שרק בית חולים יכול לעקוב אחריהם כחלק מהמשכיות הטיפול". באיכילוב יש כיום כ-70 מטופלים באשפוז בית ממחלקות שונות - כירורגיה, שיקום כללי וגריאטרי ושיקום ילדים. "בעת הזו נאלצו בתי החולים לרדד מספר רב של מטופלים, ויש חשיבות גדולה לכך שבית החולים שטיפל בחולים בשלב האקוטי ממשיך לטפל בהם גם בבית".
בית החולים של העתיד
"בחמש שנים האחרונות קרו כמה אירועים שהבהירו למדינה שמבחינה אסטרטגית היא צריכה אשפוזי בית", מוסיפה ד"ר מעין. היא מציינת כי היתרונות של הפעלת השירות נוגעים הן למערכת והן למטופל. "אנחנו חיים במדינה שהיא תמיד לא בשגרה, תמיד יש עוד אירוע, ואז צריך ברמה האסטרטגית להפעיל שירות מסוג זה - כי בסוף בתי החולים אף פעם לא יהיו ממוגנים לחלוטין, אי אפשר להחזיק את כולם בחניונים למשך זמן". מחקרים שנערכו לאורך השנים הציגו יתרונות משמעותיים לאשפוז בבית, בהם הפחתת החשיפה לזיהומים, ירידה במספר המקרים של דליריום (בלבול באשפוז) הנפוץ בקרב קשישים, ונוחות גדולה יותר עבור בני המשפחה. לדבריה, גם המטופלים עצמם מביעים שביעות רצון גבוהה.
ד"ר ענבל מעין: "אנחנו חיים במדינה שהיא תמיד לא בשגרה, תמיד יש עוד אירוע, ואז צריך ברמה האסטרטגית להפעיל שירות מסוג זה - כי בסוף בתי החולים אף פעם לא יהיו ממוגנים לחלוטין, אי אפשר להחזיק את כולם בחניונים למשך זמן"
"תמיד יהיו בתי חולים, זה ברור, אבל בעתיד הם הולכים להשתנות ולטפל רק במקרי קיצון – ניתוחים, טיפול נמרץ, מיון, הדמיות מורכבות", היא מוסיפה. לדבריה, כבר היום כ-50% מהמטופלים שנמצאים בבתי החולים יכולים להיות בבית, אך השירות טרם הגיע למימוש מלא, בין השאר בשל שמרנות של המערכת. "כולם מבינים שלבנות עוד בית חולים לוקח מיליארדים ועשר שנים ובסוף מקבלים עוד 500-400 מיטות, וזה לא הפתרון – אלא לקדם לחלק מהמטופלים אשפוז בית. אבל למערכת לוקח זמן לבנות את המודלים, בעיקר הכלכליים, כדי שהדבר הזה באמת יתפוס תאוצה".
ד"ר מעין מציינת כי כיום מיטות אשפוז בית אינן חלק מתשלום ה"קאפ" - אותו מנגנון התחשבנות המסדיר את התשלומים בין בתי החולים לקופות החולים. "קופה יכולה להחליט שהיא שולחת מטופלים, ולמחרת להחליט שלא. אין לנו זכות החלטה, והגמישות הזו - לגדול או להצטמצם - היא מאתגרת. אנחנו מחזיקים אנשי צוות כל הזמן, ותנועת האקורדיון הזו היא מורכבת, ולא משהו שיכול להימשך לנצח ללא הסדרה מלאה".
"הנסיעות היו סיוט"
שושנה פיסטרו בת ה-70 נמצאת גם היא באשפוז בית, לצורך טיפול פליאטיבי (תומך) שמופעל על ידי "אסותא", לאחר שעברה ניתוח מורכב בעמוד השדרה בעקבות גרורות שהתגלו באזור. "את לא חשופה למחלות, יש לך את האוכל שלך, ביקורים של הילדים, יש צוותים שמטפלים ודואגים לי", היא מספרת. לדבריה, בעקבות השירות היא אינה נזקקת לנסוע פעמים רבות לבדיקות בבית החולים. "בהתחלה הייתי נוסעת פעמיים בשבוע, והנסיעות היו סיוט בשבילי כי יש לי ברזלים תומכים ולשבת ברכב זה קשה, ועכשיו אני נוסעת רק לעיתים רחוקות".
"הנוחות של אשפוז הבית - השעות שאת רוצה לקום, להתקלח - היא גדולה יותר. יש לי עזרה גם כי יש לי בן זוג תומך וילדים. אולי מי שלבד, יכול להיות שיהיה לו טוב יותר בשיקום בבית החולים", היא מוסיפה.
שושנה פיסטרו: "הנוחות של אשפוז הבית - השעות שאת רוצה לקום, להתקלח - היא גדולה יותר. יש לי עזרה גם כי יש לי בן זוג תומך וילדים. אולי מי שלבד, יכול להיות שיהיה לו טוב יותר בשיקום בבית החולים"
באסותא מפעילים בשנתיים וחצי האחרונות את השירות למטופלים בהוספיס בית בשתי זרועות - במטרה להקל על כאבים ותסמינים פיזיים, או עבור מטופלים סופניים. "מרבית החולים הם חולים אונקולוגים, ויש חולים הסובלים מאי-ספיקת לב, אי-ספיקת כליות, דמנציה סופנית – מגיל 20 ועד גיל 100. יש לנו אפילו מטופלת בת 104", מספרת שלי בראון, אחות אחראית הוספיס ב"אסותא עד הבית". הצוות מורכב מרופא, אחות ועובדת סוציאלית.
שלי בראוןצילום: פרטילדבריה, מאז מבצע "עם כלביא" ובעקבות רידוד המאושפזים במערכה הנוכחית, ישנה עלייה של עשרות מטופלים המקבלים את השירות. "עבור מטופלים סופניים – לאפשר לבן אדם למות בבית עם המשפחה סביבו, בסביבה הטבעית שלו, לא במחלקה, לא עם רעש וצלצולים, פשוט בבית במיטה – זה משמעותי מאוד", אומרת בראון. לדבריה, יש קושי בעבודה מסוג זה. "הבן שלי שאל אותי לפני שבוע אם אני בוכה, ואמרתי לו שכן, שהלב נשבר. אבל לא תמיד זה דמעות של עצב, כי זו עבודה עם המון חמלה, המון חסד – להקל על מישהו שכל כך סובל בסוף החיים".
עם זאת, מדגישה בראון כי לא מדובר בשירות שמתאים לכל המטופלים. "צריך שיהיה מטפל עיקרי בבית, ויכולת של המשפחה להחזיק את הטיפול". היא מציינת כי בשל המלחמה, ניתן השירות גם למטופלים שאינם בהכרח בעלי מערך תומך. "בימים האחרונים היו לנו מטופלים בני יותר מ-90 ששוחררו מבית החולים. עשיתי איתם שיחה והאישה בכתה כי לא ידעה איך היא תטפל בבעלה, ואין להם ילדים. אבל הצוות שלנו הרגיע ונתן טיפול תרופתי. זה לא אידאלי, אבל עשינו את המקסימום".
