ביום חמישי בשבוע שעבר חזר דעאל אורבך (21), שלומד בישיבת "מרכז הרב" הנחשבת בירושלים, לביתו שבבית שאן. כשנכנס לחדרו בשעה לילה מאוחרת, ראה את התחפושת שהזמין לחתונת אחותו הגדולה ציון (22), ומדד אותה. לפתע נכנס לחדר אביו איתן, רגע לפני שיצא לשמירה נוספת בחוות בקעת הירדן במסגרת שירותו במילואים. "וואו, איזה יפה", אמר, ודעאל המרוגש ביקש תמונה. "אבא לא אדם של תמונות, הוא אדם של חיים", מספר הבן. "אבל אמרתי 'אני רוצה תמונה'. זו התמונה האחרונה בטלפון שלו. אחר כך אמרתי לאבא לילה טוב, הוא אמר לי להתראות, סגר את הדלת - והשאר היסטוריה".
רס"ן במיל' איתן אורבך (50), קצין מילואים ודמות מוכרת בציונות הדתית, נהרג ביום שישי שעבר כשרכבו התהפך בדרכו הביתה מבקעת הירדן. וכך, חודש וחצי לפני חתונתה, קיבלה בתו הבכורה ציון את הבשורה הקשה ביותר שהייתה יכולה לדמיין. ולמרות זאת, היא, אימה נחמה ואחיה הקטנים - דעאל, כרמי (18), צרי (16) וארגמן (14) - מקפידים לנסות ולחייך. דחיית החתונה אפילו לא נלקחה בחשבון. "זה מנהג ישראל ששמחה קודמת לאבלות", היא מבהירה.
"גם בתוך העצב, יש הרבה על להגיד תודה": משפחתו של איתן אורבך ז"ל
(צילום: ישראל מושקוביץ )
"אבא לא ידע מה להגיד מרוב התרגשות מהאירוסים שלי", מספרת ציון. "החתונה הזו שמחה אותו. החיוך שלו אמר הכל. הוא ארגן את החתונה הזו מא' ועד ת', ואנחנו שמחים להגיד שביום חמישי - יום לפני התאונה - הוא זכה לאשר את ההזמנה שתכננו לשלוח למחרת. ואנחנו עוד נשלח אותה, ונתחתן".
"אני לא יודעת איך זה ייראה, אבל זו השמחה של אבא", היא מודה. "השם ייתן לנו כוחות וילמד אותנו איך עושים משהו שנראה בלתי אפשרי. גם לקום בשבת ובראשון אחרי ההלוויה היה נראה בלתי אפשרי, והנה אנחנו עומדים כאן. אז נלמד איך לחיות את החיים האלה מחדש. אנחנו שמחים שנקום מהשבעה הזו אל דבר גדול ושמח להתעסק בו".
האם, נחמה, מחזקת אותה. כשנאמר לה שניכר שקשה לה, בתה ציון צוחקת. "קצת", היא מחייכת. ונחמה מודה: "אני עדיין לא קולטת כל כך הדבר הזה, לרגעים, אבל הקדוש ברוך הוא ייתן לנו כוחות - והשמחה הזו תעיף אותנו לגמרי למקומות טובים, שמחה מטורפת. הולך להיות מדהים".
עדות מלבנון
אורבך, שגדל באלון שבות שבגוש עציון, שירת כמפקד צוות בצנחנים ושימש כמנכ"ל עלון השבת "עולם קטן" שמופץ בעשרות אלפי עותקים בבתי הכנסת של הציונות הדתית. משפחתו עברה לבית שאן לפני כמעט 20 שנה, והוא הפך לדמות מוכרת ופעילה בעיר. בשירות המילואים, איתן היה מאבטח את החוות החקלאיות בבקעת הירדן, שהיו קרובות לליבו.
קרוביו של איתן מספרים שהיה חדור ערכים, ציונות בוערת, אהבת המולדת והעם. "הוא לא הרבה לשתף אותנו בפעילות המבצעית שלו, כדי לא להדאיג אותנו", מספר אביו מאיר. "אני יודע שהוא בין השאר שירת גם בלבנון. במהלך השבעה הגיע אלינו בחור עם מדים טקטיים שבכלל לא הכרתי, והציג את עצמו כמי שהיה חייל של איתן בשירות הסדיר, לפני כמעט 30 שנה".
בהמשך, אומר מאיר, הגיע לבית עוד לוחם, שסיפר שהיה חייל של איתן במוצב ריחן בלבנון. "הוא שיתף אותנו ביציאה למארב של איתן וחייליו, שבמהלכו חיזבאלה חשף אותם והמטיר עליהם פצמ"רים", מספר האב. "איתן, בתגובה, פיזר את החיילים בהגנה על המוצב, עלה על אחד המבנים ומשם תצפת והכווין את כוחות הסיוע שפגעו במחבלים - עד שלא נשאר אף מחבל חי".
לדברי האב, "איתן הספיק כל כך הרבה ב-50 שנים. החיוך הענק שלו לא השתנה מגיל 3. הוא היה מאוד חברותי, צנוע ועניו, אדם פשוט מצד אחד ומאוד מורכב מצד שני. הוא היה מאוד משימתי, הציב לעצמו יעדים והיה מתמיד כדי להגיע אליהם. הוא התמיד גם בלימוד תורה ובקשר לקהילה, והיה מסור לעסק שלו 'עולם קטן' במשך יותר מעשרים שנה. הוא עשה הכול בדרך נעימה ובמסירות, עד שמסר את נפשו. המילה הכי שגורה שלו הייתה 'עליי', הוא לא אמר 'יהיה בסדר' ולא 'הכל בסדר' - אלא 'עליי'. ואז ידעת שהוא יקיים את מה שהבטיח".
"איתן קורץ מהחומרים של גיבורי תל-חי - והוא ממשיך דרכם, במעשים ולא בדיבורים", קובע מאיר. "הוא הצליח למשוך אליו כל כך הרבה אנשים. בני נוער שחיים בחוות מגיעים אלינו בעשרות לשבעה, ומספרים על הקשר המיוחד שהם יצרו איתו".
שומר בלילה, מנכ"ל ביום
אורבך שימש הן כמנכ"ל והן כאיש הכספים של עלון "עולם קטן", שנחשב לנפוץ ביותר מבין העלונים שמופצים בבתי הכנסת בשבתות. נחמה מספרת כי "למרות שעולם העסקים מאוד מורכב, יש בו תחרותיות ומתח, איתן היה ידוע כאדם של שלום - אחד שלא רב, ותמיד משלם בזמן. איש העסקים הכי הגון בעולם. רק בשבעה למדתי עד כמה הוא חריג בעולם הזה, כל האנשים שעבדו איתו הגיעו מרוסקים".
לדבריה, שירות המילואים של איתן הסתיים כבר לפני כעשור, אך אחרי 7/10 מאות חוואים הוקפצו למילואים - והיה צריך למצוא להם מחליפים. "יש חווה שקרובה לבית שאן והחוואי שלה הוקפץ, אז איתן הלך לחצי שנה וחזר הביתה רק בשבתות", היא מספרת. "הוא יצא בהתנדבות מלאה להגן על החווה הבודדה. החבר'ה בהגנה המרחבית הבינו שהוא קצין, אז מינו אותו לקצין הביטחון של כל החוות בצפון הבקעה. זה נמשך חצי שנה, ואז עבר רק לילות. הוא שמר בלילה וביום עבד בעסק".
אורבך היה אחראי על ביטחונן של 30 חוות מרעה של משפחות. כשנחמה מדברת עליהן, חשוב לה להבהיר עד כמה המשימה הזו הייתה בנימי נפשו של בעלה, ובמובן מסוים - גם בנימי נפשה. "האנשים שחיים שם לא מקבלים כסף מהמדינה, הם עושים הכל בהתנדבות מלאה ומפרנסים את עצמם", היא אומרת. "חלקם חיים באוהלים, חלקם בקרוואנים ומשאיות, והכול רק כדי ש-5,000 דונם יהיו בידיים ציוניות ולא בידי מפגעים. אם איתן היה צריך לבחור היכן למות - אז זה היה המקום. הוא אמר לחבר שלו שהוא רוצה למות עם מדים כחלק ממערכת ההגנה של החוות, וזה בדיוק מה שקרה".
כל פינה בבית המשפחה מלאה בעשרות מנחמים שהגיעו אל המשפחה בשעתה הקשה. אוהל האבלים הענק שהוקם מחוץ לבית, שממוקם ממש על כביש 90, מלא במאות אנשים בכל שעות היממה. ראש העיר בית שאן, נועם ג'ומעה, מספר כי הסיבה לכך היא שאיתן היה "דמות מיוחדת, מוכרת ומובילה בציבור הדתי-לאומי" בזכות פעילותו.
לדברי ג'ומעה, "הכרתי אותו לפני יותר מ-15 שנה, ממש כשהמשפחה הגיעה לבית שאן. נפגשנו בבית כנסת ותוך זמן קצר המשפחה שלו הפכה לצלע מרכזית בקהילה שלנו. נחמה תמיד במוקד, ואיתן היה מאחורי הקלעים, המארגן, המסדר והגבאי של בית הכנסת. הוא היה עושה הכול בצניעות מלאה, בעוז ובענווה. בזמן הקורונה, הבת שלו ציון הובילה את הפעילות מרחוק לילדי העיר. זו משפחה שכולה נתניהו לקהילה, שכל בניה מחפשים לתרום כמה שיותר".
מג"ד הגמ"ר, סא"ל במיל' צ', שהיה המפקד של אורבך, ספד לו: "איתן, היית דוגמה ומופת של מסירות, מקצועיות ותחושת אחריות. טיפלת בכל פרט ופרט, דאגת לשמירות, וגם כשצריך היה, לא היססת להיכנס לפעולה בעצמך. אישיותך הנעימה והחיובית השפיעה על כל מי שסביבך, והיית חבר אמיתי לכולם. הייתה לך יכולת נדירה לשלב בין עבודה קשה לבין תמיכה בחבריך".
"קשה לתפוס את האבסורד של החיים, את המהירות שבה הכל יכול להשתנות", הוסיף סא"ל צ'. "איתן, שהיה כל כך חי, כל כך נוכח, נלקח מאיתנו בפתאומיות. איתן, אנו זוכרים אותך עם אהבה וכבוד. המורשת שלך תישאר חקוקה בליבנו, והדברים שלמדנו ממך ימשיכו ללוות אותנו בכל צעד".
