סטודנטית ישראלית-אמריקנית לאדריכלות הגישה תביעה נגד אוניברסיטת קרנגי מלון (CMU) בפיטסבורג, בטענה לאפליה ממוסדת, אווירה עוינת כלפי יהודים, ויחס מחפיר מצד הסגל הבכיר. לדברי יעל כנען (25) מסכת ההטרדות נמשכה לאורך שנות לימודיה, והתבטאה לא רק בהערות אנטישמיות מצד המרצה המנחה שלה, אלא גם בשתיקה והתעלמות מצד הנהלת המוסד, שלפי התביעה העדיף לשמור על קשריו עם ממשלת קטאר - תורמת מרכזית של האוניברסיטה - גם במחיר פגיעה בסטודנטים יהודים.
בעקבות דרישתה בתביעה, בית המשפט הפדרלי בפנסילבניה הורה לאוניברסיטה למסור מסמכים, חוזים ותכתובות הנוגעים לקשרים עם קטאר, וקבע באופן תקדימי כי השפעת המדינה ובעלי בריתה "עשויים להוות מקור להשפעה אנטישמית על האוניברסיטה".
האירועים המתוארים בכתב התביעה מתחילים כבר בשנת 2018, אז החלה כנען את לימודיה. לדבריה, מהרגע שחשפה בפני המרצה-מנחה שלה את זהותה הישראלית-יהודית, זכתה ליחס שונה. לפי התביעה, המרצה מרי לו ארסקוט לא אפשרה לכנען להשתתף בטקס זיכרון לקורבנות הטבח בבית הכנסת "עץ החיים" בעיר. כמה שנים לאחר מכן, במהלך הצגת פרויקט במסגרת קורס סטודיו, ארסקוט טענה שעבודתה של כנען מזכירה את "החומה שישראל משתמשת בה כדי לבודד את הפלסטינים". בהמשך, אמרה שעדיף דווקא שתחקור במסגרת הפרויקט "מה היהודים עושים שגורם לשנוא אותם כל כך", או כלשונה: מדוע הם "קבוצה ששונאים אותה בצדק".
ארסקוט, לפי התביעה, אף שלחה לה קישור לבלוג עם "תוכן אנטישמי אלים", שבו ישראל מואשמת באפרטהייד, קולוניאליזם ואלימות גזענית ומוצגת כ"יישות כובשת שיש לפרקה". כנען פנתה לעזרת מרצה נוסף - פרופסור בסטודיו שלה - וזה השיב לה שלדעתו אין לה מה לדאוג כי ארסקוט היא לא זו שתיתן ציון לעבודה שלה. לטענת כנען, מרצים אחרים הגיבו לפניותיה לעזרה בעוינות: הם נזפו בה על כך ש"נהגה כמו קורבן" והבהירו שלא יהיו "פרקליטים של היהודים". בהמשך גם קיבלה ציונים נמוכים, נמנע ממנה להשתתף בביקורות סטודיו, והיא תיארה אווירה מבודדת ומרתיעה.
התביעה מתייחסת מפורשות למנהלת בדרג בכיר, אליזבת רוזמאייר, סמנכ"לית גיוון והכללה וממונה על מניעת אפליה באוניברסיטה. לפי התביעה, רוזמאייר ניסתה "להניא באגרסיביות" את כנען מלהגיש תלונה פורמלית, ובכך למנוע פתיחה בחקירה. לפי עדות כנען, באחד המפגשים בין השתיים אחת מהפקידות בלשכה אף הקליטה אותה בסתר - דבר שהוביל את בית המשפט לאשר הוספת סעיף של האזנת סתר לתביעה, לצד עוולה של גרימת נזק נפשי חמור. רוזמאייר, כך נחשף בהמשך, שימשה בעבר כעובדת ב"מרכז הפלסטיני לזכויות אדם", ארגון שהוקם על ידי עו״ד ראג'י סוראני, בכיר בחזית העממית לשחרור פלסטין שמוגדר כארגון טרור בישראל ובארה"ב.
שכרה של רוזמאייר עצמה, כך התברר בבית המשפט, ממומן בחלקו על ידי קטאר במסגרת תפקידה הכפול בקמפוס בפיטסבורג ובשלוחת המוסד בדוחא. קרנגי מלון מחזיקה בקמפוס שלם בבירת האמירות, ולפי מסמכים פדרליים קיבלה עד היום יותר ממיליארד דולר מקרן ההשקעות וקרן החינוך הקטאריות. לפי ההסכם בין הצדדים, קטאר מממנת את תפעול הקמפוס ואת שכרם של אנשי סגל, ואף שומרת לעצמה זכות להתייעץ בבחירת הדיקנים. סעיפים בהסכמים עם קטאר מחייבים את האוניברסיטה להתחשב ב"ציפיות תרבותיות, דתיות וחברתיות" של המדינה.
השופט הפדרלי סקוט הארדי, שמונה על ידי נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ בתקופת כהונתו הראשונה, לא קיבל את טענת האוניברסיטה שמדובר בקשרים בלתי רלוונטיים. הוא ציין במפורש כי קטאר היא מדינה "שמדכאת חופש דת, אוסרת על יהדות פומבית, רודפת להט״בים ומדכאת נשים". בהחלטתו התקדימית קבע כי "נדיבותם הכלכלית של התורמים הקטארים עשויה להוביל את קרנגי מלון לפעול לפי רצונותיהם וציפיותיהם". בעקבות זאת הורה כאמור בית המשפט לאוניברסיטה למסור מסמכים, חוזים ותכתובות הנוגעים לקשרים עם קטאר, לרבות שמות מקבלי המימון, הגורמים שפעלו לגיוס הכספים ומיילים פנימיים שבהם נדונו סוגיות של אפליה ואנטישמיות.
לפי התביעה, הבירוקרטיה הממסדית שחוותה כנען, הדחיות, ההקלטה החשאית והתגובתיות המזערית מצד האוניברסיטה אינם מקריים, אלא תולדה של תרבות מוסדית שהושפעה מאינטרסים זרים. טענה זו תיבחן בהמשך ההליך, אך כבר כעת, בהחלטה על גילוי המסמכים, בית המשפט אישר שיש מקום לחקור את הקשרים עם קטאר כמרכיב אפשרי בהחלטות שקיבלה האוניברסיטה בנוגע לטיפול בתלונות על אנטישמיות.
אוניברסיטת קרנגי מלון הכחישה את רוב הטענות. בתגובה לפניית ynet נמסר כי "האוניברסיטה מחויבת לביטחונם של כל הסטודנטים היהודים", והבהירה כי אינה מחויבת להתייעץ עם קטאר לגבי מינויים בפיטסבורג. היא לא הציגה כל תוכנית לבדוק את טענות הסטודנטית באופן עצמאי או לבחון מחדש את הקשרים עם קטאר.
ארגון The Lawfare Project, שמייצג את כנען, מסר כי מדובר בתיק תקדימי שחושף את הסכנה שבחדירת ממשלות עוינות אל תוך מוסדות ההשכלה הגבוהה האמריקנים. כנען מבקשת פיצויים בסכום שייקבע על ידי בית המשפט בגין נזקים רגשיים חמורים, ובכלל זה פגיעה בפרטיות, תחושות בדידות, חרדה, השפלה ואובדן הזדמנויות מקצועיות. ההליך המשפטי צפוי להיכנס כעת לשלב גילוי הראיות המורחב, במהלכו תיבחן גם השאלה העקרונית: האם מימון זר מגורם מדינתי יכול להוות תמריץ שמחלחל לאופן שבו אוניברסיטאות אמריקניות מתמודדות עם תלונות של סטודנטים יהודים.
