(צילום: סטס קופולו)
אין ספק שהמבצע במחנה הפליטים של ג'נין אתמול (רביעי), שבמהלכו נהרגו ארבעה פלסטינים חמושים, נחשב מוצלח מבחינת כוחות הביטחון ובעיקר עבור יחידת המסתערבים של מג"ב באיו"ש שביצעה אותו ועבור שב"כ שסיפק את המודיעין. פעולה באור יום בלב מחנה הפליטים של העיר, עם הגעה מאובטחת לדירת המסתור של המבוקשים שהסתיימה ללא נפגעים לכוחותינו, הביאה מן הסתם להרבה שביעות רצון בפיקוד המרכז.
על הכוחות הופעל מטען חבלה גדול וניתן רק לשער מה היה קורה אילו המטען הזה היה מופנה כלפי אזרחים. החוליה הזו, כמו החמושים שניסו לסייע לה ונפגעו במהלך חילופי האש, רצתה לפגוע בחיילים ובאזרחים ישראלים וניסתה לעשות זאת, ומן הסתם גם חבריה ידעו שהם בני מוות.
4 צפייה בגלריה
ככל שיותר פלסטינים נהרגים, כך גוברת המוטיבציה של הצעירים להילחם בישראל. הלווית החמושים הפלסטינים בג'נין, אתמול
(צילום: AFP )
תיעוד מתוך הקרב עם המחבלים
(צילום: דובר צה"ל, דוברות המשטרה)
אולם מבצע צבאי נקודתי, מוצלח ככל שיהיה, אינו פותר את הבעיה הגדולה יותר שעימה ייאלצו מדינת ישראל ומערכת הביטחון להתמודד בשבועות ובחודשים הקרובים. הבעיה הזו קשורה גם למבצעים הללו: ככל שנערמות הגופות ויותר ויותר פלסטינים (חמושים או לא) נהרגים, כך גם גוברת המוטיבציה של הצעירים הפלסטינים – ובעיקר של אלה החמושים – לצאת ולהילחם בישראל. אין מדובר בחברי ארגוני הטרור הרגילים כמו החמאס והג'יהאד האסלאמי בלבד, אלא גם בחברי פת"ח ובאנשי כוחות הביטחון הפלסטיניים.
אחד המחבלים שנהרג אתמול היה עבד חאזם, בן 27, שאחיו, רעד, ביצע את הפיגוע ברחוב דיזנגוף בתל אביב. אביהם של השניים, פתחי חאזם, היה בעברו מפקד גזרה בביטחון הלאומי הפלסטיני, כלומר כזה שעבד מול מקביליו בצד הישראלי (דרג מח"ט). הרוג אחר מבין הארבעה, היה מוחמד א-לונה. הפגיעה בא-לונה בידי צלף ישראלי, תועדה בטעות בידי צלם מקומי. אחותו של א-לונה סיפרה אתמול על אחיה ש"הוא רצה לקנות חליפה לנישואי אחותו והיום הפך לחתן בעצמו".
המבצעים של שב"כ וצה"ל קריטיים, נחוצים ומוצלחים, אך מייצרים בעיה אחרת בכך שהם מרחיבים את מעגלי ההשתתפות בלחימה בישראל, גם לקבוצות וארגונים שהיו בשוליים עד כה. אמנם המבוקשים מוצאים עצמם עסוקים כל העת בהסתתרות ובמגננה במקום בהתקפה, אך מותם מגביר מוטיבציה בקרב רבים אחרים. התוצאה: עוד ועוד צעירים פלסטינים אוחזים בנשק, ללא קשר להזדהותם הפוליטית או השתייכותם הארגונית.
בשכם למשל, פועלת זה זמן קבוצה בשם "גוב האריות", שכמה מחבריה נפגעו באחרונה במבצעים של צה"ל ושב"כ. מדובר בעשרות רבות של חמושים שאינם מזוהים עם ארגון כזה או אחר, חלקם מהפת"ח וחלקם אנשי מנגנוני הביטחון הפלסטיניים. הקבוצה הזו, כמו גם צעירים פלסטינים רבים אחרים, רואה בחמושים ההרוגים גיבורים, "שאהידים", ומבקשת לחקותם.
4 צפייה בגלריה
מעגלי ההשתתפות בלחימה בישראל מתרחבים. עימותים בין כוחות צה"ל לפלסטינים בג'נין
(צילום: AP)
אתמול לדוגמה, התקיימה במרכז רמאללה תהלוכת הזדהות עם ג'נין בהשתתפות מאות פלסטינים ובכל הגדה הוכרזה שביתת מסחר כללית. ג'נין, שבישראל ניסו לבודד אותה משאר חלקי הגדה המערבית, הופכת כעת למודל לחיקוי בעיני צעירים רבים, כשברקע שוב נרשמת התחממות סביב הר הבית ומסגד אל-אקצא.
מדובר פה במלכוד קלאסי שבמערכת הישראלית מודעים לו, אולם בשלב זה הברירות האחרות גרועות יותר. היעדר פעולה צבאית תביא עימה מן הסתם עוד פיגועים. הרשות הפלסטינית אמנם עושה קולות ראשוניים של פעילות צבאית נגד מוקדי הטרור בשכם, אך אינה מתיימרת כלל לעשות זאת בג'נין. פעולה צבאית נרחבת בגזרת ג'נין עלולה להביא להרחבת הלחימה לגזרות אחרות ולהצטרפות נרחבת של מנגנוני הביטחון הפלסטיניים אליה (ולא למקרים בודדים), בוודאי כאשר בכל יום כמעט נרשמים עימותים במזרח ירושלים וסביב הר הבית.
בישראל מנסים עדיין ללחוץ על הרשות הפלסטינית לפעול גם בג'נין מתוך הבנה שזו החלופה הכי פחות גרועה. ואולי זה המקום להזכיר לכל אלה שקוראים לפרק את הרשות הפלסטינית ולהשתלט על השטח בכוח, שלפני 22 שנים בדיוק, ב-29 בספטמבר 2000, פרצה אינתיפאדת אל-אקצא, יום לאחר ביקורו של ראש האופוזיציה דאז, אריאל שרון, בהר הבית. חברי מנגנוני הביטחון הפלסטיניים הצטרפו אז ללחימה נגד ישראל מרגע שהחלה האינתיפאדה, אירוע שהוביל לחוסר תפקוד מוחלט של הרשות הפלסטינית ושהסתיים בחלוף שנים עם 1,500 הרוגים בצד הישראלי וכ-6,000 הרוגים בצד הפלסטיני.
