אני מאמין כי בעת הנוכחית הדברים הנשמעים בציבור נבחנים, במידה לא מעטה של צדק, בעיקר על פי אומרם, ולכן נראה לי מן הראוי לפתוח בכך. נולדתי למשפחה יהודית ציונית חילונית. הן סבתי והן סביי לקחו חלק כלוחמים במלחמות ישראל ואבי וסבי שכלו שניהם את אחיהם כחלק מהמערכה על בטחון ישראל. אני עצמי נולדתי בקיבוץ, גדלתי בהתנחלות ולמדתי בעיר הקרובה. בצבא שירתתי כקצין קרבי ובתום השירות למדתי לפרק זמן בישיבה, שלאחריו התכוננתי לקראת לימודי האקדמאים שהיו צפויים להתחיל.
1 צפייה בגלריה
אין להעניש אדם על פשעיו של קרוביו. חלוקת הסיוע בעזה
(צילום: AP Photo/Abdel Kareem Hana)
בשבת הנוראה ההיא התעוררתי ככל בית ישראל לשמע החדשות המזוויעות והבנתי את המשמעות – מלחמה. מלחמה להשבת הביטחון לעמנו, להשבת חטופינו ולביעורו של אותו רוע נורא אשר השמיד וטבח בנו בשבעה באוקטובר, בוקר שמחת תורה. באותו ערב, כמו רבים אלפים אחרים, התגייסתי ליחידתי. האמנתי אז ועודני מאמין כי מלבד השבת הבטחון והחטופים לארצנו מוטלת עלינו אחריות נוספת - להבטיח שלכל אויב עתידי יהיה ברור כשמש שמעשה נורא שכזה יסתיים עבורו בחרטה גמורה על הרגע שבו התדפקה המחשבה המחלחלת לראשונה על סף דעתו. זאת, לא כחלק מנקמה תאוות דם אלא כאמירה ישרה וערכית המהווה חלק מתיקון עולם - לאותם אנשים צמאי הדם שביצעו את מתקפת השביעי באוקטובר אין זכות קיום בעולם אליו אנו שואפים, עולם המבוסס על ערכי הצדק והשלום.
מאז, שירתתי קרוב ל-300 ימי מילואים מתוך אמונה גמורה בצדקת המטרות. המשימות בהן לקחתי חלק נעו בין אבטחת צירים, זיהוי והשמדת אויב, מציאת אמל"ח, אבטחת שיירות סיוע, השמדת תשתיות טרור לרבות מנהרות אין מספר, הגנה על ישובי העוטף והמשימה הדחופה מכולן - השבת חטופינו שעודם מצויים בידי האויב. בכולן עמדתי כמיטב יכולתי ואני אסיר תודה על כך שכל פקודי חזרו לביתם בשלום.
הלחימה בעזה היא מהמורכבות בעולם. האויב הניצב בפנינו מנצל עד תום, בזדוניות ובתחכום שאין להם אח ורע בהיסטוריה האנושית, את היותנו מחויבים לעקרונות הצדק והמוסר. הוא פועל ברובו המוחלט של הזמן כשאינו חמוש וללא מדים. הוא מחביא את נשקו בבית מגורים תמים ושולף אותו לראשונה רק ברגע התקיפה על מנת שצה"ל לעולם לא יוכל להבדיל בין לוחם לאזרח עד לרגע שבו הקליע כבר בדרכו אליו. את מפקדותיו הוא ממקם בבתי ספר שהוסבו למרכזי עקורים ומתחת לבתי חולים. שיטת הלחימה הצינית והאכזרית הזו חייבה את צה"ל לנקוט באמצעים רבים וחסרי תקדים על מנת לאפשר הבחנה בין האוכלוסייה הבלתי לוחמת לבין לוחמי האויב, אשר ויתור תמידי על יתרון ההפתעה והכנסה של סיוע בידיעה ברורה שיגיע ישירות לידי האויב הם רק מקצתם.
אין לי אשליות בנוגע לתושבי עזה
אכן, האויב בו אנו נלחמים הוא אויב מר ואכזר, אויב אשר המרכזי והחשוב באמצעי הלחימה אשר ברשותו איננו המקלע או הפצצה, אלא סבלותיהם ומותם של אוכלוסייתו שלו. גם באשר להיותה של האוכלוסייה בעזה שוחרת שלום אין לי שום אשליות, ולדאבוני אני בטוח כי רבים מאוד מהם היו ששים לשחוט את גרונו של כל אזרח ישראלי שיקלע לידם, כפי שהוכח הלכה למעשה ביום הנורא של השביעי באוקטובר. במו עיני ראיתי במהלך לחימתי ברצועה בית ספר שעל קירותיו מצוירים בהערצה ציורים שטופי שנאה המאדירים מחבלים רוצחים בדקירות סכין משפחה יהודית. זהו החינוך שעל ברכיו גידלה הכת השטנית את ילדי עזה, בשנאה טרופה שמעטים בתולדות ההיסטוריה הגיעו לתהומותיה.
יחד עם זאת, צריך להיות ברור כשמש שהרישעות וההשחתה הפושים בעת הנוכחית ברבים מתושבי עזה אינם מהווים הצדקה להריגתם באופן חסר הבחנה או תוך שווויון נפש, וכי הרג כזה מהווה ניגוד גמור לכל מאמצינו. ראשית, כי כך דורשים עקרונות הצדק והמוסר שהעם היהודי בישר לאנושות, הוא מוסר נביאי ישראל - "לא יומתו אבות על בנים ובנים לא יומתו על אבות, איש בחטאו יומת". מאברהם אבינו ואנשי סדום ועד דבריו של הנביא יחזקאל, דרכו המוסרית של העם היהודי היא כי כל אדם נושא באחריות על פשעיו שלו בלבד. האמירה הברורה כי אין להעניש אדם על פשעיו של קרוביו היא מהחשובות שבחידושים העצומים שהביא עמנו לעולם.
הצדק והמוסר אינם נדרשים לנימוקים נוספים על מנת לבצעם בקרב אנשים שעקרונות הצדק והשלום הם המנחים אותם. אף על פי כן, לא יהיה זה מיותר לציין כי מעבר להצדקה המוסרית הבסיסית שהנחילה לנו מורשתנו, פגיעה בבלתי לוחמים בעזה מהווה גם נפילה מדויקת לפח האסטרטגי שהאויב טומן לנו. כל הרג של אנשים שאינם חמושים שאיננו לחלוטין בלתי נמנע ממקדם את תכליתו המבצעית הנוראה של האויב, מקרב אותו לסף ניצחון ומעלה עוד קצת את סיכויי הישרדותו.
בשום מקרה הידוע לי אודותיו לא בוצע ירי אל עבר אנשים בלתי חמושים במטרה להרוג. אבל ההתנהלות הכללית ואמצעי הזהירות אשר ננקטו ביטאו שוויון נפש גמור ביחס למותם של בני אדם אשר אנו בעצמנו קראנו להם לבוא ולקבל מזון באופן שלא יעלה על הדעת ואינו עולה בקנה אחד עם דרכו המוסרית של צה"ל
מכאן ברור מדוע מקרים של ירי של חיילי צה"ל לעבר כיוונו של המון בלתי חמוש בדרכו למרכזי הסיוע הינם בלתי מתקבלים על הדעת. המילים הללו אינן נכתבות כלאחר יד, אלא לצערי מתבססות על מידע אמין שאינו משתמע לשני פנים ולכן ברצוני שהדברים יהיו ברורים. בשום מקרה הידוע לי אודותיו לא בוצע ירי אל עבר אנשים בלתי חמושים במטרה להרוג. אבל ההתנהלות הכללית ואמצעי הזהירות אשר ננקטו ביטאו שוויון נפש גמור ביחס למותם של בני אדם אשר אנו בעצמנו קראנו להם לבוא ולקבל מזון באופן שלא יעלה על הדעת ואינו עולה בקנה אחד עם דרכו המוסרית של צה"ל. אמצעים אלה כללו ירי הרחקה חי באמצעות מקלעים, ארטילריה ותותחי ספינות חיל הים אל כיוונם הכללי של המוני בני אדם שהגיעו לאסוף מזון, באופן שאינו תואם בשום צורה את המשימה הנדרשת ואינו מתקרב ללעמוד בטווחי הבטיחות, כל זאת משום שהקדימו בשעה את מועד ההגעה שנקבע עבורם.
זילות משוועת בחיי אדם
כאמור, אינני מאמין שהייתה כאן מטרה מכוונת של מי מהנוגעים בדבר לגרום לכך שאנשים יהרגו. אבל כלל הנסיבות מצביעות על כך שהתקיימו במקרים הללו זילות משוועת בחיי אדם ללא צורך מבצעי, רשלנות מערכתית שנתנה ליחידה צבאית משימה ללא ההכשרה והאמצעים המתאימים, ולבסוף חוסר אחריות מצד ראשי הצבא על כך שלא התריעו כי האמצעים הקטלניים העומדים לרשותם אינם מתאימים על מנת לעמוד במשימה באופן ההולם את ערכי צה"ל ואת ערכיה של מדינת ישראל.
אל מול דיווחים מסוג זה עולה תדיר הסנטימנט, אשר אך מתבקש שישלוט בעתות מלחמה, הגורס כי חיילי צה"ל אינם מסוגלים לשגות או לאונות כל רע. מחשבה זו איננה רק שגויה, אלא גם מהווה מחשבה מסוכנת הזרה למורשתנו. מי שמאמין כי הוא עצמו אינו מסוגל לעשות כל רע סופו להתיר כל רסן. גם שאול המלך טבח ברגע של טירוף הדעת בכהני נוב, ואילו דוד המלך היה רגעים ספורים משפיכות דמים אילולא הצילה אותו אביגיל מחרון אפו. על כן אסור שהכרת התודה הטבעית על המאמצים וההקרבה העל אנושיים של הלוחמים בכלל ושל לוחמי המילואים בפרט תהפוך את חיילי צה"ל ואת המערכת הצבאית לחסינים מביקורת.
אנו נלחמים נגד אויב אכזר, מהאכזריים שידע העם היהודי. אבל לא ניתן לו להצליח במטרתו להשפילנו לדרגתו המוסרית הנלוזה ולא נאפשר לו להסיטנו מיושרת דרכנו בת אלפי השנים
כמו בימי אבותינו כך גם היום, צדקת הדרך המוסרית הינה המשאב החשוב ביותר העומד לרשותנו. מכאן באה אלי החובה להתריע ולהזהיר, לא זו הדרך. את המלחמה הזו עלינו לנצח, אך עלינו לעשות זאת בהלימה לערכינו ולדרכנו המוסרית. אני קורא באופן ברור לכלל חיילי צה"ל ומפקדיו, הילחמו בעוז לאור המטרות הראויות אשר הוצבו לנו. אך גם בתוך תופת המלחמה אל תיראו - דברו ערכים ומוסר, פעלו בהתאם לערכים אליהם אנו מחויבים כלוחמי צבא ההגנה לישראל והתריעו באומץ על מקרים העומדים בניגוד לצדקת דרכנו.
צבא מוסרי המאמין בצדקת דרכו לא מפחד מחקר האמת
אל מפקדי צה"ל אני פונה ואומר - צבא מוסרי המאמין בצדקת דרכו לא מפחד מחקר האמת, לא מגמגם ולא מטייח. הוא מברר, מתחקר במקצועיות וחותר לחקר האמת. אני קורא לצה"ל להקים מנגנון פניות ותחקור למקרים מורכבים אשר אליו יוכלו חיילים מהשורה לפנות ושאחריותו תהיה לתחקר את המקרים הללו באופן יסודי ומעמיק ולהציג לנו, הציבור, את הממצאים. אסור שהמקרים הללו יטואטאו מתחת לשולחן בשל פחד מביקורת או בשל חשש מפני מה יגידו שונאי ישראל בניכר. לא בשבילם הוקמה מדינת ישראל, ולא על פיהם היא תפעל. עימדו בפני עם ישראל, הבטיחו כי מקרים שכאלו לא ישנו ואשררו את דרכו המוסרית של צה"ל ללא מורא.
הדברים הללו מכוונים ללב עברי ולאזרחי מדינת ישראל ולא לעין זרה. עתידנו אינו תלוי במה יאמרו הגויים אלא במה יעשו היהודים. על כן צריך לומר בגאון ובקול רם וברור: כן, אנו נלחמים נגד אויב אכזר, מהאכזריים שידע העם היהודי. אבל לא ניתן לו להצליח במטרתו להשפילנו לדרגתו המוסרית הנלוזה ולא נאפשר לו להסיטנו מיושרת דרכנו בת אלפי השנים.
האתגרים מולם אנו ניצבים בלחימה, הן המבצעיים והן המוסריים, אין להם דומה בספר תולדות האדם. אך עלינו כעם מוטלת המשימה להתעלות לגודל השעה - "עלה נעלה כי יכול נוכל לה". אמרו חכמינו כי דברים היוצאים מן הלב נכנסים אל הלב. מי יתן והדברים הללו יכו שורש ותצמח מהם אף זכות קטנה לעם ישראל.
הכותב הוא קצין קרבי במילואים
