השינוי החד בעמדתו של הנשיא טראמפ בסוף השבוע התקבל בישראל בתמיהה. לאחר ימים שבהם נוצר הרושם כי ארצות הברית עומדת לחדש את התקיפות באיראן, הודיע טראמפ כי הוא מבטל את הפעולה כדי לאפשר הזדמנות נוספת למגעים. בישראל ממהרים לתאר זאת כעוד זיגזג של נשיא בלתי צפוי, שאינו מאפשר לירושלים להבין לאן מועדות פניו. אלא שההסבר הזה מחמיץ את העיקר: טראמפ לא מתקשה להבין מה הוא רוצה. הוא מתקשה לבחור כיצד להשיגו, משום שלכל החלטה שלו עלולות להיות השלכות אסטרטגיות, אזוריות ופוליטיות מרחיקות לכת.
נשיא ארה"ב דונלד טראמפ
(צילום: AP Photo/Jacquelyn Martin)
העדפתו של טראמפ ברורה. הוא לא רוצה לחדש את המלחמה, הוא מבקש להגיע במהירות להסדר ולהציגו כניצחון אמריקאי. אלא שבין הרצון הזה לבין המציאות קיים פער עמוק. לאחר שהממשל יצר ציפייה לתקיפה רחבה, הגיעה הודעה על התקדמות דיפלומטית, אף שלא הוצגה הסכמה איראנית ברורה. טהרן הכחישה שקיבלה את התנאים האמריקאיים, וטראמפ נמנע מלקבוע מועד אחרון להשגת הסכם. בכך הוא יצר בעיית אמינות: לא משום שבחר בדיפלומטיה, אלא משום שהפער בין האיום לבין הנסיגה ממנו נותר בלתי מוסבר.
מבחינת ישראל, לחוסר הבהירות הזה יש גם מחיר מעשי. קשה לתכנן מדיניות, להיערך לפעולה או להעריך את גבולות חופש הפעולה הישראלי כאשר בתוך ימים עוברת וושינגטון מהכנות לתקיפה להצהרה על התקדמות. אולם גם אם התסכול הישראלי מוצדק, אין פירוש הדבר שהשינוי נובע מגחמה או מחוסר הבנה של הנשיא.
הדילמה העומדת בפני טראמפ אמיתית
על הנשיא להחליט: חידוש הלחימה, גם אם יכלול תקיפה אמריקאית אדירה נגד תשתיות צבאיות, גרעיניות וכלכליות, אינו מבטיח את השגת היעד. ארצות הברית יכולה להסב לאיראן נזק עצום, אך אין ודאות שהנזק יאלץ את טהרן לפתוח את מצר הורמוז, לוותר על מנופי הלחץ שלה או לקבל את התנאים האמריקאיים בנושא הגרעין.
ייתכן שאף ההפך יתרחש. תקיפה רחבה עלולה להביא לחידוש הפגיעות בבסיסים אמריקאיים, במכליות, במתקני אנרגיה ובמדינות המפרץ; להרחיב את העימות לים האדום ולזירות נוספות; ולהכניס את ארצות הברית למערכה ממושכת ללא נקודת סיום ברורה. מדינות המפרץ, ובראשן ערב הסעודית, מבינות היטב את הסיכון ומפעילות לחץ על וושינגטון להעדיף דיפלומטיה. מבחינת טראמפ, מלחמה נוספת עלולה להגדיל את הנזק בלי לשפר בהכרח את הסיכוי להסדר.
גם דרך ביניים אינה מבטיחה פתרון. תקיפה מוגבלת עשויה להמחיש נחישות ולשקם לכאורה את ההרתעה, אך תגובה איראנית תחייב את טראמפ לבחור מחדש בין הכלה לבין הרחבת המערכה
גם דרך ביניים אינה מבטיחה פתרון. תקיפה מוגבלת עשויה להמחיש נחישות ולשקם לכאורה את ההרתעה, אך תגובה איראנית תחייב את טראמפ לבחור מחדש בין הכלה לבין הרחבת המערכה. פעולה שנועדה לפתור את בעיית האמינות עלולה להפוך למדרגה הראשונה במלחמה שהוא מבקש למנוע. למעשה, שימוש נוסף בכוח לא יפתור בהכרח את הדילמה, אלא עלול להעמיד את טראמפ מולה מחדש בתנאים גרועים יותר.
מנגד, גם להימנעות מפעולה יש מחיר. כל איום שאינו מתממש מאפשר לאיראן לבחון את סף התגובה האמריקאי, לשפר את עמדתה במשא ומתן ולבסס מציאות חדשה במצר הורמוז. לכן הדאגה בישראל מובנת. הטעות אינה בעצם ההערכה שהזיגזג שוחק את האמינות האמריקאית, אלא בהנחה שמקורו בכך שטראמפ אינו יודע מה הוא רוצה. בפועל, התנהלותו משקפת מאבק בין שתי סכנות: מלחמה שאינה מבטיחה הישג, והימנעות ממנה שעלולה להיראות ככניעה.
גם בזירה הפנימית אין לטראמפ מוצא נוח
רק כשליש מהאמריקאים תומכים במלחמה, ורובם סבורים שהנשיא לא הסביר היטב את יעדיה. לקראת בחירות אמצע הקדנציה, חידוש הלחימה עלול לגבות ממנו מחיר בשל עליית מחירי האנרגיה, אבדות אפשריות והחשש מהסתבכות נוספת במזרח התיכון. כל איום שאינו מתממש מחזק את הכינוי TACO ראשי תיבות באנגלית של הביטוי "טראמפ תמיד מתקפל" ופוגע בדימויו כנשיא נחוש.
אלדד שביטצילום: INSSלכן השאלה אינה מתי טראמפ יבין מה הוא רוצה. הוא כבר יודע. השאלה היא מתי יגיע למסקנה שהנזק הפוליטי והאסטרטגי של אי הכרעה גדול מהסיכון הכרוך בחידוש הלחימה. ייתכן שזה לא יקרה וייתכן שזה יקרה רק לאחר כישלון מובהק של המגעים, פעולה איראנית חריגה או החרפה בביקורת הפנימית ואולי רק לאחר בחירות האמצע.
עד אז, בישראל לא צריך לשאול רק מדוע טראמפ מזגזג, אלא להבין את החלופות העומדות בפניו ואת המחיר העצום הטמון בכל אחת מהן. הוא יודע לאן הוא רוצה להגיע. הבעיה היא שאין בידיו דרך בטוחה להגיע לשם.
אל"מ (בדימוס) אלדד שביט הוא חוקר בכיר בתוכנית ארה"ב ב-INSS, לשעבר ראש חטיבת המחקר במוסד ועוזר להערכה לראש חטיבת המחקר באמ"ן
