אם מלי וליאל יהלומי היו מחליטות לפתוח בחיים חדשים בארה"ב, סביר להניח שלפחות דבר אחד מאוד לא נעים היה נמנע מהן: סרטון וידאו של הרגע שבו השוטרים מצאו אותן. בארה"ב, זכותו של אדם בוגר להיעלם. אם המשטרה מאתרת מבוגר שדווח כנעדר ומגלה שהוא בריא ושלם ובחר לעזוב מרצונו - ואין סיבה לעצור אותו בגלל חשד פלילי - היא לא רשאית לחשוף את מיקומו בפני אף אחד, כולל משפחתו.
לפיכך, אם השתיים היו אומרות לשוטרים האמריקנים: "אנחנו פה מרצוננו, אנחנו בריאות ולא רוצות שאף אחד יידע איפה אנחנו", אסור היה - על פי חוק הגנת הפרטיות - למסור למשפחה, לתקשורת או לציבור שום רמזים על המיקום שלהן או על הסיבות שהובילו לעזיבתן. השוטרים היו יוצרים קשר עם בני המשפחה המודאגים, מאשרים שהשתיים בריאות ושלמות ובחרו לנתק קשר מרצונן החופשי. הציבור היה מקבל הודעה דומה כדי שהטלפונים יפסיקו לצלצל במוקד 911, ובזאת היה נגמר הסיפור.
גלריה
מומחים להיעלמויות חלוקים בשאלה אם אפשר לספר לאדם אחד שבוטחים בו. אילוסטרציה
(צילום: shutterstock)
האיתור של מלי וליאל יהלומי בארגנטינה
(צילום: דוברות המשטרה)
קשה מאוד להיעלם היום לגמרי, אפילו בארה"ב הענקית. אין נתון רשמי מדויק לגבי מספר האנשים שנעלמים מרצונם מדי שנה, גם בגלל החוק המאוד פרו "כל-אחד-יכול-לעזוב-את-הבית-ושכולם-יקפצו". עם זאת, נתונים כלליים של רשויות האכיפה מספקים תמונה רחבה על היקף התופעה: מדי שנה מוגשים בארה"ב כ-600 אלף דיווחים על נעדרים. בין 97% ל-99% נמצאים או חוזרים הביתה בעצמם תוך ימים או שבועות ספורים. חלק גדול מהמקרים הללו מוגדרים כעזיבה מרצון, למשל בני נוער שבורחים מהבית או בוגרים שמחליטים להתנתק זמנית.
לפי נתוני מרכז המידע הלאומי לפשיעה של ה-FBI, מתוך מאות אלפי הדיווחים, רק אחוז קטן מאוד מסווג באופן רשמי כחטיפה או היעלמות בכפייה. הרוב הגדול של המקרים שאינם כוללים סכנה מיידית, מסווגים כאנשים שעזבו מבחירה. חלק גדול הוא נשים שבורחות מבעלים אלימים. רק כמה אלפי אנשים נשארים מוגדרים כנעדרים למשך יותר משנה.
להיעלם זה הרבה עבודה
פעם אפשר היה לעזוב עיר גדולה במזרח ארה"ב, לנסוע לעיירה קטנה במערב התיכון ולהתחיל חיים חדשים בלי הרבה מאמץ. היום היעלמות כזו מרצון דורשת הרבה יותר עבודה, כולל מחיקת כל העקבות הדיגיטליות והתחמקות מיותר מ-85 מיליון מצלמות מעקב ואבטחה - מצלמה לכל 5-4 אמריקנים.
לפני הכול כדאי, מאוד כדאי, שההחלטה להיעלם לא תהיה בריחה מחובות או פעולה בלתי חוקית. לרשויות החוק בארה"ב אין חוש הומור במקרים האלה והנעלם ייכנס לכלא לעוד יותר זמן אחרי שייתפס. אחרי שזה ירד מהשולחן, אפשר להתחיל לתכנן.
מטה ה-FBI. אתם לא רוצים שיחפשו אחריכם
(צילום: AFP)
מומחים להיעלמויות - יש כמובן תעשייה שלמה שמתפרנסת מזה - ממליצים להתחיל בהבנה שאתם לבד, אבל הדעות חלוקות בשאלה אם אפשר לספר לאדם אחד שבוטחים בו במאה אחוז, או אפילו לא לו. סיבה אחת כן לספר לאדם הזה שאתם מתכוונים להיעלם, היא שאם אף אחד לא יודע, מישהו ידווח שאתם נעדרים, מה שיביא למבצע חיפושים רחב היקף שלפעמים מערב גם ה-FBI. ואתם לא רוצים שיחפשו אתכם. אבל, גם אם אתם מספרים למישהו, אל תגידו לו לאן בדיוק אתם הולכים.
אחר כך צריך להבין מפני מי מסתתרים. אם זה מהמשפחה, אז עד כמה אכפת לה אם יום אחד תיעלמו. ואם זו ממשלת ארה"ב, אז עזבו. היא תמצא אתכם בכל מקום. ואם לא תמצא, ברוב המקרים זה יהיה כי אתם כבר לא בחיים. המלצה נוספת היא להיפטר מכל החפצים האישיים - מהשמדת תמונות ומזכרות ועד השארת המכונית במקום שבו היא עשויה להיגנב.
פרסונה חדשה לגמרי
מכאן מתחילה העבודה הקשה באמת. "זה דורש הרבה מאוד הכנה", מסביר ג'ייסון הנסן, איש CIA לשעבר שמפעיל ערוץ יוטיוב פופולרי שעוסק בהגנה עצמית, פרטיות והישרדות. "אי אפשר לקום בבוקר ולהחליט להיעלם רק כי בלילה ראיתם סרט שבו מישהו נעלם תוך כמה דקות".
קודם כל, התנתקות מוחלטת מהאינטרנט. מחיקת כל חשבונות המדיה החברתית וניתוק כל חיבור דיגיטלי, כולל כרטיסי אשראי ובנקאות מקוונת. צריך להוציא את כל הכספים שלכם מהבנק (לאט לאט כדי לא למשוך תשומת לב) ולגזור את הכספומט. ברוכים הבאים חזרה לעולם המזומן, זו הדרך היחידה. המאפיונר ווייטי בולג'ר - שהצליח להתחמק מהרשויות במשך 16 שנה למרות שהיה שני רק לאוסמה בן לאדן ברשימת המבוקשים של ה-FBI - נתפס ב-2011 בקליפורניה כשברשותו 800 אלף דולר במזומן.
צריך גם לטשטש את המידע שיש לחברות שונות עליכם. למשל, להתקשר לחברת החשמל ולבקש "לתקן" את איות השם שלכם, את מספר הביטוח הלאומי, את כתובת המגורים. חובה כמובן להשתמש רק ב-burner phone (סלולרי חד-פעמי). חסל סדר סמארטפונים לעתיד הנראה לעין.
חשוב: מחיקת כל חשבונות המדיה החברתית. אילוסטרציה
(צילום: shutterstock)
אחר כך צריך לייצר פרסונה חדשה לגמרי, כזו שתדעו היטב את כל הרקע המומצא שלה וגם תהיה אמינה בשיחות עם אנשים שתפגשו מעכשיו. צריך להפוך לשחקנים מתודיים ברמת דניאל דיי-לואיס: להחליף הרגלים, תחביבים, וכמובן שינוי של 180 מעלות במראה וצורת לבוש.
עדיף לנסוע למקום שמעולם לא הייתם בו וגדול מספיק כדי לקלוט אתכם בקלות בלי שאף אחד ישים לב. המיתוס לפיו "אפשר להיעלם בעיירה קטנה" הוא רומנטי והוליוודי, אבל אולי לא כדאי להיות הזר החדש שמגיע מבחוץ וכולם מדברים עליו.
בסופו של דבר צריך סיבות טובות מאוד להחליט להיכנס למסע של סגירת הדלת מבלי להביט לאחור לעולם. זו דרך קשה מכל הבחינות, אבל לפעמים כנראה שאין ברירה ואם אתם לא עוברים על החוק, בארה"ב יתנו לכם להיבלע באדמה.
פרנק אהרן, שעובד בעזרה לאנשים כאלה, כותב בספרו "איך להיעלם": "אתה לא סתם מזייף את המוות שלך, קונה כמה מסמכים מזויפים בסמטה ואז פורש לחיי פנאי במדינת אי קטנה. להיעלם, ולעשות זאת באופן חוקי ובלי לגרום לכאב ראש גדול יותר מזה שאתה בורח ממנו, דורש תכנון קפדני. אתה צריך להיות מוכן לנתק קשר עם כל מי שאתה מכיר, לשנות את כל מה שאתה. היעלמות פירושה להיות מוכן וחזק מספיק. אחרת תבזבז הרבה זמן וכסף בניסיון להיעלם, אבל תיכשל".
