ההצעה חלה על שורה ארוכה של תפקידים: הרמטכ״ל, מפכ״ל המשטרה, ראש השב״כ, ראש המוסד, נציב שב״ס, נציב שירות המדינה, היועמ״שית ומשניו, מנהל מחלקת הבג״צים, מנכ״לי משרדי ממשלה, משנים למנכ״לים וכל משרה שהמינוי לה דורש אישור ממשלה.
חלק דרמטי ביותר הוא שהחוק קובע כי כהונת בכירים אלו תסתיים אוטומטית בתוך 100 ימים מהקמת ממשלה חדשה, אלא אם הממשלה תחליט להאריך את כהונתם עם כינונה. בנוסף, הממשלה תוכל לפטר בכיר מתפקידו בכל עת לפי שיקול דעתה, אחרי שתינתן לו הזדמנות להציג את עמדתו, כולל שבעה ימים להכנת תגובה.
באשר להליך המינוי, השר הרלוונטי בוחר מועמד לפי שיקול דעתו הבלעדי ולאחר מכן ועדת כשירות שהממשלה ממנה (שלושה נציגי ציבור) בודקת רק אם הוא עומד בתנאי הכשירות. לאחר מכן, המועמדות יכולה לעלות לוועדת שימועים של הכנסת, שבה חברים נציגי קואליציה ואופוזיציה. הוועדה תקיים שימוע למועמד ותעביר המלצות, אבל ההמלצות אינן מחייבות את הממשלה. על פי הצעת החוק, אם הוועדה לא עומדת בזמנים, הממשלה יכולה להמשיך במינוי גם בלי ההמלצה.
החוק בעצם מבקש לבטל או לעקוף מנגנונים קיימים בחוקים אחרים. למשל, באמצעות ההצעה במקודמת יבוטלו סעיפי המינוי הקיימים לגבי היועץ המשפטי לממשלה ונציב שירות המדינה בחוק שירות המדינה; יתוקנו ההסדרים הקיימים לגבי מפכ״ל, ראש שב״כ, נציב שב״ס, מנהל רשות מקרקעי ישראל, ראש המל״ל ועוד, כך שכולם יוכפפו למנגנון החדש. לפי החוק, המנגנון החדש יגבר על הוראות קודמות בחוקים אחרים בעניין דרכי מינוי או סיום כהונה של בכירים.
בהצעת החוק נכתב כי ״הציבור עוקב לא פעם בתדהמה כיצד דווקא בסוגיות עקרוניות מאוד גורמי הממשלה פועלים באופן סתירתי, לעתים תוך סיכול חזיתי של החלטות הממשלה בידי גורמי הביצוע הכפופים לה״, ולפיה ״חוק-יסוד זה נועד להבטיח את אחריותיות הממשלה על כלל פעולות הרשות המבצעת״.
לפי ההצעה ייקבע ״מנגנון מינוי אחיד ושיטתי לכלל התפקידים הבכירים בשירות המדינה״. לפי הנכתב בהצעת החוק, מטרתו ״לעבור משירות ציבורי שאיננו מחויב באופן מלא לרצונו האותנטי של העם, לשירות לציבור שמבטא את רצון העם ואת צרכיו, כפי שמשתקפים בבחירות״.
