מצלמה מיוחדת מתעדת מכל כיוון אפשרי את אופיר אנגל כשהוא צועד ברחבי קיבוץ בארי. שבועיים וחצי אחרי ששוחרר משבי חמאס, אופיר חזר אל הקיבוץ כדי לשחזר את מה שעבר עליו ב-7 באוקטובר – מהאזעקות הראשונות, דרך כניסת המחבלים לבית, ועד לרגע שבו נחטף לעזה. "היה לי קשה לחזור למקום שממנו נחטפתי, ממש קשה לשחזר את אותה הסיטואציה", סיפר. "אבל זכרתי כל הזמן את המטרה החשובה שהובילה אותי לעשות את זה".
(צילום: ירון שרון)
הצילומים של אנגל הם חלק ממיזם חדשני של עמותת "ישראליז" להנגיש חמש עדויות מ-7 באוקטובר באמצעות מציאות מדומה (VR). "הסכמתי לצלם את הסיפור שלי, כי ברורה לי החשיבות של ההפצה וההסברה של האסון שקרה לנו", אמר אנגל.
"אני רוצה שכל מי שישתמש במשקפיים ויחווה את היום הזה מהמקום שלי ירגיש את הזעזוע שהרגשנו באותה שבת, שיצליח בערך להבין את מה שאני עברתי ברגעים האלה, יראה את המקום שכל זה קרה ויתחבר לאירוע", הוסיף. "אני בעיקר מקווה שזה יזעזע את מי שירכיב אותם, שהמשתמשים יצליחו להבין בצורה טובה ומוחשית יותר את מה שקרה לי ולעוד המון אנשים ביום הנוראי הזה".
חמש עדויות צולמו במסגרת המיזם. העדות של אנגל, שחזר משבי חמאס אחרי יותר מ-50 ימים. השוטר רמו סלמן אלהוזייל, שהציל מבלים רבים מפסטיבל הנובה. מלאת בן חיים ומזל תזזו, שורדות מהמסיבה. וגם עדות של נמרוד פלמח, מנכ"ל "ישראליז" ויוזם המיזם, שנלחם כמילואימניק בקיבוצי העוטף.
"חייבים לספר את הסיפור ולתת הכל, לא משנה כמה זה טראומתי להיות פה. תראה מה קרה פה, באנו לרקוד וליהנות", העידה בן חיים בזמן שפסעה באזור של הטבח במסיבה. באותה שבת בן חיים וחברותיה נסו על נפשן כשהמחבלים רודפים אחריהן עם RPG. "כל מה שהנפש רוצה זה להיכבות. רוצה לקרוס על הרצפה ושיקרה מה שיקרה".
הן נכנסו לשיח והתפללו לעזרה. כל הזמן המשיכו לנסות לקבל עזרה מהמשטרה, מהחברים, מהמשפחה – אבל אף אחד לא הצליח לעזור בזמן שהיריות התקרבו אליהן. לבסוף הן הצליחו ליצור קשר עם רמי דדון, שיצא לחלץ אותן בסיוע של לאון בר ז"ל.
זאת לא הפעם הראשונה שבן חיים מספרת את הסיפור שלה. היא התראיינה לכלי תקשורת בכל העולם, ואפילו דיברה ברייכסטאג שבגרמניה. אבל למרות הכל, החזרה לשטח החזירה אותה בשנייה לאותם רגעים, וחשפה לה זיכרונות שלא ידעה שיש לה. במיזם הנוכחי, הצופה יכול ממש להיות איתה ועם החברות בשיח. "זה לא לדמיין אותי, זה לראות אותי – שם הייתי, ובעיקר אפשר להתמסר לתוך החוויה".
תזזו, שלא הצליחה להסוות את עצמה מהמחבלים, ראתה שניים מחבריה נרצחים לנגד עיניה וקיבלה מכה בראש מקת של נשק. היא העמידה פני מתה, וזה מה שהציל את חייה. המחבלים קשרו את הרגליים שלה והשאירו אותה בשטח. כשכל השטח החל לעלות באש היא ברחה לרכב של גיבור אחר שהציל אותה.
"המטרה היא באמת להמחיש את מה שהיה שם, ולהראות את זה לעולם דרך העיניים שלנו. איך באמת חווינו את הדבר הזה, איך שרדנו את זה – ואולי ככה באמת יאמינו".
לא רק עדות, גם שיחה
הרעיון למיזם נולד במוחו של נמרוד פלמח בזמן שנלחם בשבילי קיבוץ בארי, בין היתקלות אחת לשנייה הוא חשב כבר על הקרב הבא – הקרב על התודעה העולמית והנרטיב. "כשסטודנט יושב בחלל הנחמד שלו בקליפורניה הוא לא מרגיש את מה שאנחנו הרגשנו פה היטב. המטרה היא לעשות שוק תרפי לסטודנטים, ממש להיות בפנים עם הבן אדם. בדיוק באות והשיח שהוא הסתתר, בוואדי הקטן שבו שכב, להיכנס לאותו החדר שבו שחרר בני ערובה, כי עם רגשות אי-אפשר להתווכח".
פלמח גייס בהתנדבות צוות בינלאומי שעבד בעבר בתיעוד עדויות של ניצולי שואה במסגרת קרן שפילברג – ויצא לדרך. לפי עמותת "ישראליז", המיזם יחל לפעול בקמפוסים בארה"ב כבר במרץ הקרוב.
כל עדות מורכבת משני חלקים – בראשון הצופה יחווה שחזור של העדות. החלק השני יהיה אינטראקטיבי. כל אחד מחמשת המשתתפים ענה על עשרות שאלות שמפיקי המיזם חשבו שקהל היעד באמריקה עלול לשאול אותם. כך הצופים יכולים גם לשאול שאלות את השורדים והלוחמים וליצור אינטראקציה עמוקה יותר עם הישראלים. אנגל, למשל, התייחס בתשובות שלו גם לנושאים הרגישים כמו הטראומה שחווה כחטוף, שגרת היומיום בשבי, הרגע שהתאחד עם המשפחה, ואיך הרגיש כששוחרר בזמן שאחרים נותרו בשבי.
"אני חושבת שאנחנו במין עידן כזה מאוד-מאוד מוזר. מתוך כל הכמות ההיסטורית הזאת של מידע יש הרבה אדישות, ובטח אם מוסיפים לזה את האנטישמיות. אני חושבת גם שמשהו בקנה מידה כזה גדול גורם לנו אפילו להכחיש את זה בקטע של מגננה", סיכמה בן חיים. "כשאתה שם הרבה יותר קשה להתעלם מזה. אולי הדבר הכי גדול שאני יכולה להגיד זה שמרגיש לי שהמיזם מעביר טוב יותר את חוסר האונים שהיינו בו".
