איתן בן אליהואיתן בן אליהו
איתן בן אליהו
(צילום: רווית טרלובסקי)
חוק התקציב לשנת 2019 אושר באיחור של רבעון. בשנת 2020 המדינה מתנהלת ללא תקציב, ולפי התפתחות העניינים גם בשנת 2021 זה יהיה כך. לא מתקבל על הדעת לנהל מדינה ללא תקציב. בלעדיו אין תוכנית עבודה, הבזבוז עצום - והבלגן חוגג.
ניהול מערכות גדולות מחייב שלוש רמות של תכנון: ראשית, חזון ותוכנית אסטרטגית. שנית, תוכנית רב-שנתית (חמש שנים), ולבסוף תקציב לשנה אחת. בחיל האוויר זו מסורת רבת שנים. החיל מתנהל על פי שלוש הרמות - חזון ואסטרטגיה, תוכנית חומש ותקציב שנתי. בשנים האחרונות גם צה"ל כולו, על ארבע זרועותיו, מתנהל בדרך זו.
החולייה הלא יציבה, זו שמונעת תכנון, היא התקציב השנתי. בישראל דרך קבע, בכל שנה עד הרגע האחרון, לא ברור מה התקציב ואחר כך במהלך השנה הממשלה כופה על משרדיה שינויים.
בימים אלה שבהם ישראל מתנהלת ללא תקציב אי אפשר להתחייב בחוזים ארוכי טווח וכל תוכניות העבודה של המשרדים השונים מתמוטטת. החלק היחיד בתקציב שיש בו יציבות זה החלק שממומן בכספי הסיוע מארה"ב. מסגרת הסיוע ידועה לשנים קדימה (הנשיא ברק אובמה קבע זאת בחוק למשך 10 שנים) ועל בסיסה מערכת הביטחון יכולה לתכנן. אפשר לקבוע לא רק סדרי עדיפויות אלא גם סדרי קדימויות. התוצאה – חיסכון עצום בהוצאות, עבודת הארגון מהירה ויעילה, והחיכוכים והמתחים בתוך הארגון מצטמצמים למינימום.
כך, למשל, בתהליך רכישת מטוס חדש מראשיתו ועד כניסתו לשימוש מבצעי יחלפו עשר שנים, ובהתאמה יתנהל גם משטר התשלומים. בתוכנית רחבה וארוכה כזו יש המון גמישויות. לדוגמה, שינוי קל בקצב אספקת המטוסים או דחייה קלה באספקת חלקי החילוף. כך, בעת התכנון אפשר להכניס לתוך אותה תקופה רכש מערכות נוספות. התוצאה היא חיסכון עצום וניצול יעיל של התקציב.
מצד שני, בפרויקטים מקומיים המבוססים על תקציב ממשלתי אין תכנון, אין יציבות, מחירי הפרויקטים שבביצוע מאמירים, וחוסר הוודאות מעצים את המתח בתוך הארגון, יציבותו מתערערת והפריון קטן. הנזקים הכרוכים בהיעדר תקציב שנתי זולגים מגופי הביצוע לתוך המערכת הפוליטית, פוגעים בכלכלה ומפלגים את החברה.
בשנים האחרונות עושות ממשלות ישראל שימוש פוליטי, שלא לומר ציני, בחוק תקציב המדינה. כל עוד בנימין נתניהו חש שהקואליציה שלו נתמכת על בסיס יציב, הוא ביקש למנוע מהאופוזיציה להשתמש באישור חוק התקציב כמנוף לערער את שלטונו ודרש בתוקף לאשר תקציב לשנתיים.
הפעם המצב הפוך, ראש הממשלה שומר בידיו את הכלי שבאמצעותו הוא יוכל בכל עת להפיל את ממשלתו שלו. זהו מצב בלתי נסבל. כל עוד המניפולציות הללו מתוחמות בגבולות "המשחק הפוליטי" - ניחא, אבל במצבה הנוכחי של המדינה, בעיצומו של משבר שכמוהו לא ידענו, לאחר שנה שבה התקציב אושר באיחור של שנה ועוד שנתיים ללא תקציב, זהו בבחינת לא פחות מפשע פוליטי.
הממשלה מונעת מעצמה אמצעי חיוני לניהול המדינה ומשליכה הצידה כלי הכרחי להתגבר על המשבר הכלכלי. ראש הממשלה מחזיק בידיו את פת לחמם של האזרחים כערובה למטרותיו הפוליטיות, וחמור יותר - למטרותיו האישיות. המחוקק ניסח חוק שמטרתו לחזק את יציבות הממשלה.
נתניהו, מטעמים אישיים, משתמש באותו חוק כדי לערער את היציבות ולהפיל את הממשלה.
  • איתן בן אליהו היה מפקד חיל האוויר
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com