בשנים האחרונות, ובעיקר מאז פרוץ המלחמה, הדיון הציבורי סביב מצבה של כלכלת ישראל נע בין שני קטבים. מצד אחד נשמעות טענות אופטימיות, הנשענות על חוזקו היחסי של השקל, התאוששות שוק המניות ועמידות סקטור ההייטק. מצד שני עולות אזהרות חריפות: צמיחה נמוכה, גידול חד בחוב הלאומי, ירידות בדירוג האשראי וסגירה של אלפי עסקים קטנים. כדי למקם את הנרטיבים הללו בפרופורציה הנכונה נדרש מבט השוואתי ארוך טווח, כזה שמנטרל תנודות קצרות טווח ואירועים עולמיים חריגים.
נבחן את ביצועי כלכלת ישראל ב־20 השנים האחרונות בהשוואה למדינות ה־ OECD, על בסיס נתוני קרן המטבע הבינלאומית. לשם כך נשתמש במדד המרכזי המקובל בקרב כלכלנים: התוצר המקומי הגולמי לנפש, מתואם לפי כוח קנייה (PPP). מדד זה מאפשר להשוות בין מדינות תוך נטרול פערים ביוקר המחיה, שכן השוואה בין מדינות על בסיס תוצר במחירים שוטפים עלולה להטעות: במדינות יקרות, התוצר נראה גבוה יותר במונחים כספיים גם אם רמת החיים בפועל אינה גבוהה בהתאם. המדד המתואם לפי כוח קנייה נחשב לאמין ביותר להערכת רמת חיים והתקדמות כלכלית לאורך זמן.
במבט מוחלט, הנתונים מראים תמונה ברורה: התוצר לנפש בישראל (מתואם לפי כוח קנייה) עלה באופן ניכר בעשרים השנים האחרונות
במבט מוחלט, הנתונים מראים תמונה ברורה: התוצר לנפש בישראל (מתואם לפי כוח קנייה) עלה באופן ניכר ב-20 השנים האחרונות. הוא יותר מהכפיל את עצמו מ-25,069 דולר בשנת 2005 ל-55,766 דולר בשנת 2025 – תהליך ששיקף שיפור ממשי ברמת החיים של אזרחי ישראל. עם זאת, חשוב למקם את הנתון הזה בהקשר רחב יותר. התקופה הנבחנת התאפיינה בצמיחה גלובלית מואצת, במיוחד במדינות המפותחות, אך גם בשווקים מתעוררים רבים. במובן זה, העלייה המרשימה בתוצר לנפש בישראל אינה תופעה ייחודית, אלא חלק ממגמה עולמית רחבה – עובדה המחזקת את הצורך לבחון את הביצועים היחסיים של ישראל בהשוואה למדינות אחרות.
אלא שכאשר משווים את ישראל לשאר מדינות ה-OECD (קבוצה של 38 מדינות מפותחות עם רמת חיים גבוהה יחסית), מתגלה תמונה פחות דרמטית (ראו תרשים 1). ישראל ממוקמת בעקביות ברבעון השלישי של הטבלה, רחוק מהצמרת המובילה. הדשדוש הישראלי מרגיש כהחמצה, וממחיש את הפער בין פוטנציאל לביצוע. מדינה עם מגזר הייטק מוביל עולמית, ריכוז גבוה של הון אנושי וחדשנות טכנולוגית, הייתה יכולה לצפות לתוצר לנפש יותר גבוה ולהתקדמות חדה יותר בדירוג. בפועל, אנחנו עדים לפער הולך וגדל בין ישראל לבין קבוצת המדינות העשירות ביותר. על מנת להיכנס למועדון עשר המדינות העשירות בדירוג ה-OECD בשנת 2025 התוצר לנפש חייב לעמוד על כ-75 אלף דולר, 19 אלף דולר יותר מאשר בישראל. במילים אחרות: ישראל רצה קדימה, אבל גם אחרות רצו. חלקן – מהר יותר.
3 צפייה בגלריה
תרשים 1: דירוג ישראל לפי תוצר לנפש (מתואם לפי כוח קנייה) בין כל המדינות החברות ב- OECD
האם הדשדוש בדירוג היחסי של ישראל הוא גזירת גורל? ממש לא. ב-20 השנים האחרונות מדינות רבות הצליחו להאיץ באופן משמעותי את הצמיחה בתוצר לנפש באמצעות מדיניות כלכלית אמיצה, שכללה רפורמות מבניות עמוקות והשקעות נרחבות בתשתיות ובהון אנושי. תרשים 2 מציג את שיעורי הצמיחה של מדינות ה-OECD שדורגו בשנת 2005 במקומות 22 עד 30 – כלומר, מדינות שמצבן ההתחלתי היה דומה מאוד לזה של ישראל, שדורגה במקום ה-26. ההשוואה מבליטה פער ברור: בעוד שמרבית המדינות בקבוצה זו רשמו צמיחה מהירה יותר בתוצר לנפש, ישראל הציגה קצב צמיחה מצטבר מתון יחסית, של כ־122 אחוזים בלבד. למעשה, רק יוון ופורטוגל, שנפגעו באופן חריג ממשבר החוב הריבוני האירופי, הציגו ביצועים חלשים יותר.
המשמעות של הפער הזה אינה תיאורטית בלבד. אילו ישראל הייתה צומחת ב-20 השנים האחרונות בקצב הממוצע של מדינות המדגם שלא נפגעו מהמשבר האירופי – כ-153 אחוזים – התוצר לנפש שלה כיום היה מגיע לכ-63,500 דולר. פער כזה שקול בקירוב לתוספת שנתית של מעל 81,400 ש״ח למשק בית ממוצע. במובן הזה, הדשדוש היחסי של ישראל אינו תוצאה של תנאים חיצוניים בלתי נמנעים, אלא של בחירות מדיניות שהאטו את קצב ההתכנסות שלה לשכבת המדינות העשירות ביותר.
השורה התחתונה: כלכלת ישראל ב-20 השנים האחרונות אינה סיפור של כישלון, אך גם לא של נס מתמשך. רמת החיים עלתה, הכלכלה התרחבה, וישראל שייכת בבירור למועדון 50 המדינות העשירות בעולם. עם זאת, ההשוואה הבינלאומית מצביעה על מיצוי חלקי בלבד של הפוטנציאל הכלכלי: בעוד שמדינות רבות הצליחו לצמצם פערים ולהאיץ את קצב ההתכנסות שלהן לצמרת הכלכלית העולמית, ישראל נותרה תקועה במיקומה היחסי.
למרות מציאות ביטחונית מאתגרת, באמצעות מדיניות נכונה היה אפשר להצעיד את כלכלת ישראל קדימה. למרבה הצער, התקציב שהממשלה צפויה להביא לאישור הכנסת אינו מבשר שינוי מהותי בקצב הצמיחה העתידי של המשק. ללא רפורמות מבניות, השקעה עמוקה ומתמשכת בהון אנושי בכל המגזרים ושינוי סדרי עדיפויות, הדשדוש עלול להפוך לשגרה. זאת במיוחד על רקע שחיקה בתחזיות הצמיחה ארוכות הטווח, בין היתר בשל הפגיעה בכוח העבודה עתיר הפריון, הן כתוצאה מהמלחמה והן בשל הגירה גוברת לחו״ל. במציאות כזו, שמירה על המצב הקיים זאת בחירה שמשמעותה ויתור הדרגתי על המקום שישראל יכולה הייתה לתפוס בצמרת הכלכלה העולמית.
פרופ' אסטבן קלור הוא פרופסור לכלכלה פוליטית באוניברסיטה העברית וחוקר בכיר ב-INSS
