צירופה של עליזה בלוך, לשעבר ראשת עיריית בית שמש, למקום השלישי ברשימתו של גלעד ארדן היה מבחינתי המרענן הנשי של מערכת הבחירות הנוכחית. בלוך נושקת לשישים, מגיעה עם שם ורקורד ציבורי מוכח, וכבר ניהלה, החליטה, הצליחה וגם שילמה מחירים.
במילים אחרות, היא כמעט שוברת את תבנית הליהוק הנשית שמסתמנת בבחירות האלה.
עליזה בלוך
(צילום: Dora digital)
המפלגות החדשות והחיבורים הפוליטיים מתהדרים, ובצדק, בנשים המצטרפות אליהם, אלא שקשה שלא להבחין במכנה משותף: רובן צעירות יחסית, סולידיות, ורבות מהן מוצגות תחת התואר שהפך לבון־טון של מערכת הבחירות – "פעילה חברתית".
אין לי דבר נגד פעילות חברתית, ודאי לא נגד הנשים עצמן. הבעיה היא במי שבוחר ובאופן שבו הוא בוחר להציג אותן. נדמה שהפוליטיקה גילתה נוסחה נוחה לייצוג נשי: נשים ראויות בהחלט, אבל כאלה שאינן מאיימות על מרכז הכובד הגברי של המפלגה.
וזו גם נסיגה. עד לפני כעשור נשים לא הסתפקו במקום ברשימה – הן עמדו בראש מפלגות והיו מועמדות להנהגת המדינה. היום, כשמביטים בחיבורים הפוליטיים החדשים, קשה אפילו למצוא אישה במקום השני. משהו קרה בדרך שבין נשים בהנהגה לייצוג נשי.
ציפיתי ליותר. ציפיתי שהמפלגות החדשות יחפשו גם נשים בעלות שם ורקורד ציבורי, כלכלי, עסקי, משפטי, אקדמי או תקשורתי; נשים שכבר ניהלו מערכות, קיבלו החלטות ונשאו באחריות. ובעיקר – ציפיתי שטווח הגילים יהיה רחב בהרבה.
איפה הנשים בשנות השישים והשבעים לחייהן? איפה המנכ"ליות, המשפטניות, נשות התקשורת, החוקרות, היזמיות ונשות השירות הציבורי שצברו עשרות שנות ניסיון?
איפה הנשים בשנות השישים והשבעים לחייהן? איפה המנכ"ליות, המשפטניות, נשות התקשורת, החוקרות, היזמיות ונשות השירות הציבורי שצברו עשרות שנות ניסיון?
אצל גברים, שיער מאפיר הוא ניסיון. אצל נשים הוא כנראה בעיית ליהוק. אנחנו מדברים הרבה על הדרת נשים, אבל פחות על ההדרה הכפולה: להיות גם אישה וגם מבוגרת. דווקא בגיל שבו אישה מגיעה עם ניסיון, ידע ושיקול דעת – כל מה שאנחנו מבקשים ממי שרוצה להנהיג – היא מתחילה להיעלם מהרדאר הפוליטי.
ויש גם נשים חזקות שכבר היו שם. אילת שקד היא דוגמה בולטת. אפשר לאהוב אותה או להתנגד לה ולבקר את הטעויות שעשתה. אבל קשה להתווכח עם העובדה שמדובר באחת הפוליטיקאיות הביצועיסטיות והמנוסות שהיו כאן בשנים האחרונות. ובכל זאת, בעוד מערכת הבחירות מייצרת חיבורים של גברים, שקד אינה מובילה, לפחות בינתיים, אף אחד מהם.
האם אנחנו סלחנים פחות לנשים שטעו או כשלו פעם?
צילום: רמיר זרנגר, "ידיעות אחרונות"גברים בפוליטיקה הישראלית זיגזגו, טעו, הקימו מסגרות שנכשלו, פרשו וחזרו – וקיבלו הזדמנות שנייה ושלישית. אצל אישה, לעיתים טעות אחת הופכת כמעט לפסק דין.
ואולי יש כאן משהו עמוק יותר. אישה חזקה באמת אינה תפאורה נוחה. יש לה שם, דעה וכוח משלה. הרבה יותר קל לדבר על קידום נשים מאשר לחלוק איתן את מרכז הבמה.
הרשימות עדיין נבנות, ולכן המבחן עוד לפנינו. אני לא מחכה לספירת הנשים ברשימות. את התרגיל הזה כבר למדנו. אני מחכה לראות מי יציב בצמרת נשים חזקות, מוכרות, מנוסות ועצמאיות, וכן, גם בשנות השישים והשבעים לחייהן.
כי המבחן לקידום נשים אינו כמה נשים אתה מוכן לשים מאחוריך בתמונה. המבחן הוא איזו אישה אתה מוכן לשים לידך.
הכותבת היא יועצת אסטרטגיה תקשורתית
