דוח מבקר המדינה שפורסם היום (שני) מציג תמונת מצב מדאיגה אודות עמידות בניינים ובתים ברחבי המדינה. לפי הדוח, כ-610 אלף יחידות דיור ככל הנראה אינן עומדות בתקן של רעידת אדמה, ואלפי מבנים הוגדרו מסוכנים ועלולים לקרוס על יושביהן. למשרדי הממשלה אין תמונת מצב עדכנית ואין מושג איפה יכול לקרוס הבניין הבא, הרשויות המקומיות טוענות שאין להן משאבים להתמודד עם האתגר.
(קרדיט: דוברות מבקר המדינה)
מבקר המדינה בחן 44 רשויות מקומיות ברחבי הארץ, ארבע מהן בבדיקה פרטנית ומדוקדקת, אך אף לא אחת מהן יושבת על השבר הסורי-אפריקני, האזור הכי מועד לפורענות במקרה של רעידת אדמה. ועדיין, תמונת המצב שמציג המבקר צריכה להדאיג כל אזרח ישראלי.
לפי התאחדות הקבלנים, נכון לספטמבר 2021, כ-610 אלף יחידות דיור ברחבי הארץ נבנו לפני 1980 וייתכן שאינן עומדות בתקן הנדרש להתגוננות מפני רעידת אדמה. המבקר בחן גם את המבנים המסוכנים שהוכרזו באותה העת כמסוכנים ומספרם עמד על כמעט 5,000, כאלפיים מהם ברשות מקומית אחת.
על פי הדוח, למשרדי הממשלה ולמנהל התכנון אין נתונים על המבנים שהוכרזו על ידי הרשויות המקומיות כמבנים מסוכנים, או סטטוס הטיפול בהם. אין להם גם מיפוי של האזורים עם פוטנציאל למבנים בסיכון.
רק לאחר קריסת בניין בחולון בספטמבר 2021 נערך כינוס בין-משרדי על מנת לטפל בבעיה והוצגה מפה עם הבניינים שעלולים להיות מסוכנים לציבור, וכן נקבעו החלטות לקדם אסדרה בנושא.
20% מהמבנים בתל אביב מסוכנים
המבקר התמקד בארבע עיריות ברחבי הארץ – תל אביב, בת ים, באר שבע וקריית ים, ובחן את מצב המבנים בעיר ואת טיפול העיריות במבנים מסוכנים. המצב בערים הללו יכול לספק הצצה להתמודדות של הרשויות המקומיות בכל הקשור למבנים מסוכנים.
על פי הדוח, כ-20% מהמבנים בתל אביב-יפו הוכרזו על ידי העירייה כמסוכנים במהלך השנים 2021-2015, מתוכם כ-350 מבנים הוגדרו כ"סכנה מיידית". על פי נוהלי העירייה, על ראש העיר להוציא צו לפינוי, הריסה, לסגירה או לביצוע כל עבודה.
5 צפייה בגלריה
בית מסוכן בתל אביב. 20% מהבתים בעיר הוגדרו מסוכנים ברמה כזו או אחרת
(מתוך דוח מבקר המדינה)
חוק העזר העירוני אמנם מגדיר שלוש רמות סכנה למבנים מסוכנים, ואף מפרט את הצעדים שיש לנקוט לאחר ההכרזה על המבנה כמסוכן, אך אין כל נוהל המפרט את הקריטריונים שלפיהם נקבעת מסוכנות המבנה.
שיעור המבנים המסוכנים בבת ים עומד על כ-13% מכלל המבנים בעיר. העירייה אמנם הכינה נוהל מסודר, שלפיו ניתן לסווג את המבנים בשלוש קטגוריות, אך למעשה יחידת המבנים המסוכנים בעירייה מחלקת את המבנים לארבע קטגוריות ומתנהלת בצורה שונה מאשר נקבע. ומתנהלת בצורה שונה מאשר נקבע.
במהלך 2015-2021 הוגדר רק מבנה אחד כמבנה בדרגת סיכון מיידית שיש לפנותו בהקדם. עם זאת, בדיקת המבקר העלתה כי 349 מבנים שהוגשו פניות אודות מסוכנותם לעירייה כלל לא סווגו על ידי העירייה. מדובר בכמחצית מהמבנים שנפתחו תיקים אודות מסוכנותם במהלך אותן שנים.
בדיקת המבקר העלתה כי ישנם מבנים שהטיפול בליקויים בהם מתמשך כבר יותר מעשור – והסכנה הנשקפת מהם עדיין קיימת.
בבאר שבע הוכרזו 128 מבנים כ"מסוכנים", חלקם הוכרזו בהתחלה כ"עלול לסכן". בנוסף, העירייה הוציאה צווי הריסה או סגירה ל-85 מבנים למרות שלא הוגדרו מבנים מסוכנים אלא רק עלולים לסכן. המשמעות – לא ניתן לקבוע על בסיס אילו קריטריונים מחליטה העירייה לסווג מבנה כמסוכן או עלול לסכן, או מדוע יש להרוס את המבנה.
הקרב על אי האחריות
האפשרות שבניין מגורים יקרוס יום אחד לא דמיונית. רק בספטמבר שעבר, הדיירים ברחוב סרלין שבחולון שמעו פיצוץ עז, ובתוך זמן קצר פונו מהדירות. 32 שעות אחר כך, הבניין קרס מעצמו לעיני התושבים. האירוע הסתיים ללא נפגעים בנפש בעיקר בזכות הערנות של התושבים וכוחות ההצלה, אבל לפי המבקר, אולי היה יכול להימנע לגמרי אם העירייה הייתה מבצעת בחינה ומעקב אחר הבניינים בשכונות הוותיקות.
וזה אחד הנושאים המרכזיים שעלו בעקבות אותו סיפור, ומככבים גם בדוח של מבקר המדינה, מי הגורם שאחראי לפקח על מצב הבניינים. בעירייה טענו אז שהאחראיות היא על משרד השיכון או רשות מקרקעי ישראל, שהפנו את החיצים לכיוון העירייה.
5 צפייה בגלריה
הבניין שקרס בחולון. הגורמים העבירו מאחד לשני את האחריות לפיקוח על מצב המבנים
(צילום: קובי קואנקס)
בישראל מי שאחראי למצב המבנה הם הבעלים ואילו לרשות המקומית נתונה בחקיקה הסמכות להורות על הריסת בניינים מסוכמים. הבעייתיות במצב, הסביר המבקר, היא שהרשות מכריזה על הבניין מסוכן או דורשת לתקן את הליקויים, ובעלי המבנים משתהים או אינם מתקנים את הליקויים מסיבות כלכליות.
לפי הדוח, אין כל אסדרה בחוק מי צריך לממן את הליקויים, ואין כל תוכנית מוסדרת של המדינה, או של מי מהרשויות שנבדקו, לסיוע עבור התושבים בתיקון הליקויים. בתגובה לביקורת הודיעו העיריות שנבדקו כי הן מסייעות לא פעם בתיקון הליקויים, חלק תוקנו על ידי העירייה וההוצאות הושתו על בעלי המבנים, במקרים מסוימים לא נדרש תשלום, ובמקרים אחרים ניתנה הלוואה עבור תיקון הליקויים.
המבקר בחן גם מי הגורמים שצריכים לסייע לתושבים שפונו מביתם לאחר שהבניין הוגדר כמסוכן. מבדיקת המבקר עולה כי מי שפונו מבתיהם בגלל שהבניין מסוכן אינם זכאים לסיוע בשכר דירה ממשרד השיכון. במשרד טענו שמי שפונה מביתו יכול לקבל סיוע ממשרד הרווחה באופן חד פעמי תחת הסעיף של "טיפול במשפחות בחירום", אם הרשות המקומית תפנה למשרד הרווחה.
5 צפייה בגלריה
דיירים שפונו מהבניין בחולון. למדינה אין תוכניות ייעודיות לסיוע לדיירים שנאלצו להתפנות לפתע מבתיהם
(צילום: מוטי קמחי)
אך למרות זאת הדגיש המבקר כי "לרשויות המקומיות, למשרד השיכון ולמשרד הרווחה אין תוכניות ייעודיות שנועדו לסייע לבעלי דירות להסיר סכנות מבתיהם או לסייע לדיירים שנאלצו להתפנות לפתע מבתיהם". המבקר הדגיש כי למשרד הפנים אין נוהל המאפשר ומנחה רשויות לסייע לדיירים בעתות חירום, לרבות מתן מענקים.
מרכז השלטון המקומי מסר בתשובתו למבקר המדינה כי כיום אין לרשויות המקומיות כלים טובים דיים להפעלת סמכויותיהן לפיקוח על מצב המבנים בתחום שיפוטן. אין להם די משאבים, כוח אדם ותקציבים למיפוי המבנים והן אינן יכולות לעמוד במטלה של ביצוע התיקונים בעצמן וגביית עלויות. לטענת המרכז, ללא סיוע ממשלתי רחב היקף יונצחו הפערים בין המרכז לפריפריה, כאשר רשויות אמידות יוכלו לטפל בנושא, ואלו החלשות לא.
