התלות של מדינת ישראל בארצות הברית אינה תופעה חדשה, אך נראה כי בתקופה האחרונה היא קיבלה תפנית מטרידה. בריאיון מקיף לפרשננו רון בן ישי בוועידת הביטחון הלאומי של ynet ו-"ידיעות אחרונות" בשיתוף INSS, תא"ל (במיל') אסף אוריון ניתח את מצבה האסטרטגי של ישראל - והציג תמונת מצב מורכבת על עתיד היחסים הבינלאומיים של המדינה.
(צילום: אורי דוידוביץ, ליאור שרון)
אוריון, חוקר בכיר וראש מרכז דיאן וגילפורד גלייזר למדיניות ישראל-סין במכון למחקרי ביטחון לאומי (INSS), ולשעבר ראש החטיבה האסטרטגית באגף התכנון בצה"ל, אמר כי השינוי המרכזי בעת הנוכחית הוא המעבר מתלות מוסדית רחבה בארה"ב - לתלות אישית בנשיא עצמו. "ככל שאנחנו תלויים יותר, כך עתיד התמיכה הזו מתערער", הוא הסביר. "ראינו זאת כשהנשיא טראמפ כפה הפסקות אש, הכתיב את תנאי ההסדרים והודיע לנו מה תנאי המזכר עם איראן ומה תנאי עסקת הגרעין עם סעודיה. יש פה מרכיב של עצמאות אסטרטגית שבו הלכנו אחורה מבחינת היכולת שלנו לעצב את עתידנו ולקבל החלטות".
עד כמה התלות הזו באיש אחד מסוכנת?
"יש פה הרבה סיכון. השאלה היא אם הקשר הזה הוא חוט או חבל. כשאתה תלוי באדם בודד, באורך הקדנציה שלו ובסדר היום שלו כשהוא קם בבוקר - במיוחד נשיא שנוקט בהגדרה סגנון בלתי צפוי - המשמעות עלולה להיות ויתור על תמיכה רחבה בממשל, בבית הנבחרים ובסנאט. זה מה שהופך חוט בודד לחבל. ישראל לא יכולה להרשות לעצמה להיות תלויה בדבר אחד; היא חייבת להסתכל על המצב בראייה מערכתית ולטווח ארוך, הרבה מעבר לאדם בודד".
"הוויתור על אירופה הוא מותרות"
המשבר האסטרטגי אינו נעצר בגבולות ארצות הברית. באירופה, דעת הקהל מערערת לא רק על זכותה של ישראל להגן על עצמה, אלא לעיתים על עצם הלגיטימציה לקיומה. אוריון הסביר כי מאז ה-7 באוקטובר, ישראל שרויה ב"טראומה מתמשכת", שמובילה לחוסר הבנה הדדי עמוק בינה לבין העולם.
תוכנית בת 5 צעדים. תא"ל במיל' אוריון
(צילום: יובל חן)
"ההרוגים, ההרס בעזה, המלחמה שלא נפסקת והעובדה שאין חזון מדיני ברור שמציג את ישראל כמדינה שואפת שלום - כל אלה נתפסים מעט מאוד בתודעה הישראלית", הדגיש אוריון. "בישראל אנחנו במקום שבו אנחנו צודקים, ולכן קשה לנו לשמוע ביקורת שאיננה נתפסת מיד כאנטישמיות. קל לנו מאוד להגיד: 'אם אתה לא מתייצב לצידי – אתה איראן או חמאס'. לעשות הרס זה קל וקורה מהר מאוד, אך בניית מוניטין ויחסים לוקחת זמן רב. עלינו להתמקם מחדש במשפחת העמים. אירופה היא שותפת הסחר המרכזית שלנו. הנטייה להגיד 'אירופה אבודה ונמצאת תחת כיבוש אסלאמי' היא מותרות שישראל אינה יכולה להרשות לעצמה".
המלחמה הארוכה הציפה גם את סוגיית חימושי צה"ל והתלות באספקה זרה. מול הקולות הקוראים למעבר לייצור עצמאי לחלוטין, אוריון מבקש לצנן את ההתלהבות ומזכיר את מגבלות הכוח הישראלי. "מלחמה ארוכה בוחנת את כמות המשאבים. המלחמה הזו לא הייתה מתאפשרת לולא מחסן הנשק האמריקני".
הוא הזכיר את אמירתו של ראש הממשלה בנימין נתניהו, שלפיה על ישראל להיות "סופר-ספרטה" ולייצר הכול לבד. "צריך להסתכל על גודל המדינה", אמר. "אי אפשר לאמץ מודל צפון קוריאני שבו נאכל זיתים ופיתה ותהיה לנו תעשייה צבאית לתפארת – זה לא מה שיקנה לנו עצמאות. הדבר הגרוע ביותר מלהילחם עם בעלי ברית, כפי שאמר צ'רצ'יל, זה להילחם בלעדיהם".
הדרך החוצה
כשהוא נשאל מהם הצעדים הדחופים שנדרשים מהמנצח בבחירות כדי לשקם את מעמדה של ישראל, אוריון משרטט תוכנית פעולה ברורה:
- בחינה מחדש של תפיסת הביטחון: לבדוק האם ניהול "מלחמה קדמית, בלתי פוסקת על כל איום, בלי פתרונות מדיניים" היא אכן הדרך הנכונה, והאם ישראל יכולה לעמוד בכך מבחינה משאבית ומוסרית.
- ניהול המערכה: קבלת החלטה ברורה לגבי המשך המלחמה – מעבר למערכה מנוהלת, פחות עצימה, המתחשבת בשחיקת צה"ל, בכלכלה ובמצב הבינלאומי.
- שיקום היחסים עם ארה"ב: חיזוק הברית עם וושינגטון בראייה ארוכת טווח, מתוך הבנה שאין לה תחליף כ"קיר תומך" בביטחון ישראל.
- גיוון בריתות: חיזוק משענות נוספות בעולם והימנעות מ"שריפת גשרים" עם מדינות אחרות.
- שינוי גישה מול וושינגטון: "בפרפרזה על קנדי, אל תשאל מה ארה"ב יכולה לעשות בשבילך, אלא מה אתה יכול לעשות עבור ארה"ב", אמר אוריון. "ארה"ב רואה במזרח התיכון אילוץ, והמוקד האמיתי שלה הוא התחרות מול סין. ישראל צריכה לבחון כיצד היא תורמת בחדשנות, בטכנולוגיה ובכלכלה שלה למאבק של ארה"ב על הדומיננטיות הטכנולוגית בעולם".
