כמו רוב האוסטרלים, משה גורדון צפה בתיעודים המחרידים של מתקפת הטרור במסיבת החנוכה בחוף בבונדיי שבסידני לפני שבוע, שבה נרצחו 15 בני אדם. כשהבין שהאיש שתועד נלחם במחבלים ומשליך לעברם לבנה לפני שנורה למוות הוא חברו, ראובן מוריסון, ההלם היה עצום.
"ראיתי אותו כאיש מעשה", אמר גורדון לתקשורת האוסטרלית. "הוא ראה צורך לסייע לקהילה הרוסית בסידני, והוא מעולם לא אמר 'אני אתן למישהו אחר לעשות את העבודה הקשה'. הוא היה זה שפנה למועצה. הוא השיג את האישורים, הוא השיג את האדריכל, הוא השיג בית כנסת חדש לקהילה הרוסית בסידני. אז כשהוא ראה שהקהילה שלו בסידני מאוימת, למה שהוא לא ינקוט פעולה ישירה? הוא דאג לרוחניות והוא דאג לגשמיות, זה היה ב-DNA שלו".
מוריסון היה חבר בקהילת חב"ד באוסטרליה, והיגר לשם כנער מברית המועצות עוד בשנות ה-70. הוא היה בן 62 במותו. הוא נפגע מאש המחבלים הג'יהאדיסטים כשניסה להתעמת עם אחד מהם, בתקווה לנטרל אותו.
בימים שלאחר הפיגוע, נודע לגורדון כי ראובן יוסע מסידני לקבורה במלבורן, שם גרים בתו ונכדיו. מדובר בנסיעה של כ-15 שעות. "כל כך התבאסתי בשבילו שהוא נתקע במקרר בבית החולים במשך שלושה ימים", אמר גורדון. "כיהודים, אנחנו רוצים לקבור ביום הפטירה. כשראיתי שהוא תקוע במקרר של בית החולים, רציתי לחסוך את הנסיעה של ה-15 שעות הביתה, ומיד חשבתי - אני אעשה את זה".
3 צפייה בגלריה
משה גורדון (השני משמאל) בשדה התעופה. "לאוסטרלים הלא-יהודים היה אכפת, הם באמת רצו לראות שדואגים לראובן"
גורדון מטיס מטוסים כתחביב כבר יותר מ-30 שנה, ובמשך יותר מעשור התנדב בחברת "אנג'ל פלייט" והטיס אוסטרלים מאזורים כפריים לבתי חולים עירוניים. אבל הפעם המצב היה שונה: הוא מעולם לא הטיס גופה לפני כן, ועוד גופה של חבר.
האתר האוסטרלי "The Jewish Independent" דיווח כי גורדון התקשר למהנדסים שמנהלים את ההאנגר שבו נמצא מטוסו הפרטי במלבורן, וביקש מהם להסיר ארבעה מתוך ששת המושבים במטוס כדי לפנות מקום.
"הודעתי למהנדסים שאני רוצה להשתמש במטוס שלי כדי להחזיר את חברי מסידני", הוא סיפר. "רציתי להסיר את כל המושבים, וכשהמהנדסים שמעו את הסיבה לטיסה הבלתי צפויה הזו, בלי שביקשתי ובלי ידיעתי הם התקינו נקודות עיגון על רצפת המטוס שלי וקנו רצועות חדשות לגמרי, ללא תשלום מצידי, כדי שנוכל להעביר את הגופה בכבוד רב יותר. כל מה שהם רצו לעשות היה לוודא שראובן יהיה מאובטח כראוי בטיסתו חזרה מסידני למלבורן".
גורדון היה המום. "כששאלתי אותם למה הם עשו את זה, הם אמרו שהם פשוט רצו. לאוסטרלים האלה היה אכפת. הם באמת רצו לראות שדואגים לראובן", אמר.
מאוחר יותר באותו ערב, כשגורדון נחת בשדה התעופה בנקסטאון שסמוך לסידני, קרה עוד דבר בלתי צפוי - המרשלים האוויריים מחיל האוויר האוסטרלי שמעו על משימתו הקדושה ורצו לתמוך בטיסתו של ראובן הביתה. "הייתי בעבר בשדה התעופה בנקסטאון, אבל מעולם לא הייתה לי הכוונה אווירית ששלחה אותי למקום מסוים. הייתי קצת מופתע. ואז, אחרי שנחתתי, נציג רשות התעופה מיהר אליי ליד חלון המטוס שלי, ואמר 'חיכינו לך יותר משלוש שעות, סידרנו האנגר פרטי כדי שתוכל להסיע את חברך בכבוד ובפרטיות'. לא יכולתי להאמין", סיפר גורדון בהתרגשות.
כשהם אסירי תודה על כך שאביהם יחזור בקרוב הביתה לקבורה במלבורן, משפחת מוריסון הגישה בקשה אחרונה אחת: לעבור מעל הגשר בבונדיי, מקום שראובן אהב. בדרך כלל הדבר לא אפשרי מכיוון שהמרחב האווירי של סידני נמצא תחת פיקוח הדוק, וגם הרוח באותו יום הפכה את המסלול ללא בטוח. "ביום שראובן שוחרר מבדיקת מקרי המוות והיה צריך לאסוף אותו, הרוח נשבה בכיוון הגרוע ביותר עבורי לעשות סיבוב מעל בונדיי", אמר גורדון. כך שלמרות בקשת המשפחה, הדבר לא היה אפשרי.
תיעוד הטבח בסידני
(צילום: סעיף 27א לפי חוק זכויות יוצרים)
"אמרתי לבקר הטיסה שהתקשר אליי שאני מעריך את המאמץ שלו. ניסיתי כמיטב יכולתי, אבל זה לא היה אפשרי", הוא שחזר. "אבל אז הבקר אמר לי: 'מוישי, אנחנו הולכים לגרום לזה לקרות. אנחנו הולכים לעצור את הטיסות הבינלאומיות שמגיעות לנמל התעופה של סידני כי אנחנו רוצים שתעשה סיבוב עבור חבר שלך'".
לאחר שהתנועה האווירית הופסקה, גורדון הקיף פעמיים באיטיות את גשר בונדיי כשראובן ז"ל על המטוס. "האוסטרלים הלא-יהודים שעזרו לי בכל זה היו יוצאי מן הכלל", אמר גורדון. כשהוא נחת במלבורן חיכו לו אנשי חברת קדישא, וראובן נלקח ישירות להכנה לקבורה. "כל התהליך היה מבורך, הכול התחבר. זה בזכות טוב ליבם של כל כך הרבה אנשים, חברה קדישא, עובדים לא יהודים בשדה התעופה שלי ובקרת התנועה האווירית".
הוא סיכם: "זו הייתה הטיסה הכי מרה שעשיתי אי פעם, להטיס חבר הביתה בשק גופות. אבל זה היה מתוק כי ידעתי שאני עושה לו את המעשה האחרון שלי כחבר, ומראה לו את אהבתי כחבר. כשאומרים 'מר-מתוק', זה מה שזה היה".
