מערכת היחסים בין החברה הישראלית הכללית לבין החברה החרדית היא אחת המורכבות והטעונות ביותר. שורשי המתיחות נעוצים בהיסטוריה עוד טרם הקמת המדינה, חוסר האמון התפתח לאורך השנים הוביל למצב של מאבק מתמשך. עד כה, הפתרונות שהוצעו לא הצליחו לגשר על הפערים, בעיקר בשל היעדר שפה משותפת המאפשרת דיון רציני ומשמעותי.
פרדוקס ההשתתפות: מעורבות פוליטית מתוך תודעת מיעוט נרדף
המשך המצב הקיים אינו בר-קיימא. הציבור החרדי נהנה משירותי המדינה, מקבל תקציבים, ומהווה חלק אינטגרלי מהשלטון ומוסדותיו. נציגיו בכנסת ובממשלה עוסקים לא רק בהגנה על זכויות קהילתם, אלא גם בניהול ענייני המדינה הכלליים.
למרות זאת, הקהילה החרדית ממשיכה להחזיק בנרטיב של מיעוט נרדף. תפיסה זו לא רק שגויה עובדתית ומתעלמת מהתועלת הרבה שהקהילה החרדית מפיקה מהמדינה, אלא גם מהווה עוול כלפי החברה הישראלית. מיותר לציין כי בראייה יהודית - תורנית, אין מדובר ב"פריץ זר" אלא באחים ובני משפחה. מצבם של החרדים בישראל שונה מהותית מזה של יהודי אירופה בעבר, שנאלצו להגן על עצמם מפני רדיפות.
כיום, אין זה ראוי או אפשרי לנהוג ולהתבטא בחוסר אחריות כלפי מוסדות המדינה והשלטון שלנו כי זו היא המדינה היחידה של כולנו. החרדים הם חלק בלתי נפרד ממנה. אם לפני שבעים וחמשים שנה היה דיון האם אנחנו חלק מהמדינה כיום התשובה ברורה: לא רק חלק במדינה אלא ממש בקטר, בתקציבים, בתפקידים, בהחלטות, בסדרי העדיפויות, באיכות חיים ובהיבטים רבים נוספים.
הדיכוטומיה המקשה
ברמה ההצהרתית והציבורית, רבים מבני הציבור החרדי מתקשים ביחסם למדינת ישראל. הם רואים בפניהם שתי אפשרויות בלבד: להיות ציוני וישראלי, שותף מלא לחזון, לאידיאולוגיה ולסגנון החיים הכללי, או להישאר מנותק ומתבדל הן בסגנון החיים והן במעמד האזרחי.
אין זה ראוי או אפשרי לנהוג ולהתבטא בחוסר אחריות כלפי מוסדות המדינה והשלטון שלנו כי זו היא המדינה היחידה של כולנו. החרדים הם חלק בלתי נפרד ממנה
בעיני רבים בציבור החרדי, הפיכה לחלק אינטגרלי מהמדינה נתפסת כהזדהות עם חזון ציוני-חילוני, שלדעתם כולל בהכרח ריקון היהדות מתכניה המסורתיים והעמדתה על לאומיות ריקה מתוכן דתי.
כאשר הציבור החרדי ניצב בפני ברירות אלו, הוא מתקשה להזדהות עם אף אחת מהן. מצב זה מוביל לתחושה עמוקה של חוסר שייכות וניכור כלפי המדינה ומוסדותיה. תפיסה זו מקשה על היכולת של רבים בציבור ובהנהגה החרדית לקחת חלק ברצינות בכלל האתגרים העומדים בפני הישראליות. בטחון, כלכלה, רווחה ועוד.
שייכות ואחריות ללא ציונות: תפיסת הבית המשותף
למרות המורכבות הקיימת, ישנה דרך חדשה להתבונן על היחסים בין הציבור החרדי למדינת ישראל, המציעה פתרון מאזן ומעשי.
הציבור החרדי הפרגמטי, המהווה את הרוב הדומם של החברה החרדית, רואה במדינת ישראל "בית" של ממש. עבורם, ישראל אינה רק מקלט ליהודים, אלא מקום בו חי רוב עם ישראל ובו מצוי מרכזו התורני והרוחני. תחושת השייכות הזו אינה מותנית בהזדהות עם הציונות האידיאולוגית החילונית או עם תפיסות של "אתחלתא דגאולה". הקשר נובע מעצם החיים בארץ ישראל, בבית משותף עם כל חלקי העם היהודי.
מכאן נותר רק להפנים את התובנה הפשוטה החיים בישראל מטילים על כל המגזרים אחריות עמוקה לרווחת הכלל ולשגשוגה של המדינה. אין לנו פריווילגיה להסיר אחריות מאף נושא, עלינו, החרדים ואלו שאינם, לקחת אחריות מלאה לשגשוג כל תחום כמו כל דייר בר דעת בבית משותף.
אחריות הדדית: איזון בין זכויות וחובות
מגישה זו ניתן לגזור שינוי של ממש בהתייחסות הציבור החרדי למדינה. בבית משותף יש כללי התנהגות. כל דיירי הבית נושאים בנטל החזקתו. בית משותף מחייב ערבות הדדית, עיקרון החל גם על החברה החרדית - ראשית, מתוקף הכלל התלמודי "כל ישראל ערבים זה לזה"; שנית, המציאות מלמדת שכולנו נמצאים ב"ספינה אחת" - כל פגיעה, ולו קטנה, בחלק אחד עלולה לסכן את כלל יושביה.
בצורה זו יכול הציבור החרדי להכיר בכך שגם הוא חלק בלתי נפרד ממערכת זו של זכויות וחובות, שהרי הוא חלק מן הבית המשותף, אף שהוא אינו "ציוני".
כיום קשה לדמיין מציאות שבה הציבור החרדי משתתף באופן מלא בחובות האזרחיות, אך כאדם חרדי ומוסרי עליי לדרוש מעצמי ומקהילתי מעורבות בחובות לפחות באותה מידה שאנו דורשים להיות חלק מהזכויות. יושר בסיסי מחייב להכיר בכך שאדם או קבוצה החיים בבית משותף מוכרחים להשתתף בחובות באותה מידה שהם שותפים בזכויות.
זוהי חובה מוסרית, הנובעת מהיותינו אנשים ישרים והגונים ההולכים בדרך התורה והמצוות. עמדה זו אינה סותרת את הוויכוח האידיאולוגי שיש לציבור החרדי עם החילוניות - אפשר לקיים את שניהם במקביל.
החרדים כגשר: פוטנציאל לאיזון ואחדות לאומית
לשותפות החרדים מתוך תודעת אחריות יכולה להיות הזדמנות משמעותית ביחס לאתגרים הלאומיים העומדים בפני מדינת ישראל. החרדים יכולים להוות גורם מאזן בין הקטבים במדינה, בין הימין והשמאל. ישראל תרוויח רבות מהשתתפות של החרדים בסוגיית הסכסוך הישראלי-פלסטיני - רעיונות חדשים ודלתות חדשות נפתחות כבר כיום בקבוצות מנהיגות חרדיות שמוביל מיזם תמה פעילים ורבנים מגוונים שונים של החרדיות מעמיקים ביצירת תורה חרדית לפתרון.
האידיאולוגיה של הרוב החרדי אינה משתייכת לקצוות הקיצוניים בסוגיות המדיניות והחברתיות. גם בתחום הכלכלי, החרדיות מעולם לא התחייבה לקפיטליזם או לסוציאליזם. במובן זה, המפלגות החרדיות עשויות לשמש כגשר לאחדות לאומית.
יישום תפיסה זו לא יהיה פשוט, הן עבור החרדים והן עבור שאר הישראלים. הוא ידרוש שינוי פרדיגמה משמעותי מכל הצדדים. גם הציבור הישראלי הכללי יצטרך לקבל את העובדה שהחרדים יכולים להיות שותפים מלאים במדינה, גם אם אינם מזדהים עם האידיאולוגיה הציונית במובנה המסורתי.
בצלאל שטאובראולם, בעת שהמדינה ניצבת בפני אתגרים קיומיים ושאלות הרות גורל, שפה ותפיסת עולם חדשות אלו לגבי השותפות בין הקבוצות השונות בישראל מהוות הזדמנות לתיקון הכרחי. עלינו להתמודד עם אתגרים אלה יחד, שכן בין אם נרצה ובין אם לאו, אלו הן הסוגיות שלנו. כולנו חלק מהבית המשותף הנקרא מדינת ישראל, ועתידנו כעם תלוי ביכולתנו לפעול כשותפים מלאים ואחראיים.
רוח זו של שותפות ואחריות משמעותית בכל עת, אך בשעת מלחמה היא חובה הכרחית.
הכותב הוא אסטרטג, מומחה לחברה החרדית. חבר במיזם תמה (תקוות, מעשים, השפעה) מקדם שיתוף של כלל החברה הישראלית בדיון מעמיק בסוגית עתיד יחסי ישראל ושכניה תוך קידום מעשים והשפעה
