זה היה מחזה כמעט סוריאליסטי: את תקרות וקירות השגרירות הישראלית בברלין כיסו עיטורים וברכות שעוד לא הוסרו מאז חג פורים שנחגג במקום לא מזמן, שבו צוין הנס שאירע ליהודים בשושן שבאיראן. בחדר הישיבות הסגור, מסביב לשולחן אליפטי, ישבו תריסר גולים איראניים החיים בגרמניה שהוזמנו לפגישה עם השגרריר הישראלי רון פרושאור, כדי לשתף את סיפורם ולשתף את החוויות והתקוות שלהם מהמלחמה.
חלק מהנוכחים העידו כי עדיין יש להם בני משפחה שנשארו באיראן. "זה קשה לנו, אבל אנחנו מוכנים לשלם את המחיר, עבור החופש שלהם ושלנו, אחרי כמעט 50 שנה של משטר האייתוללות", אמר אחד מהנוכחים, כורדי שברח מאיראן ב-2011. רק סיים זה לספר על משפחתו, והטלפון הנייד של אחד הנוכחים הישראליים בפגישה החל להשמיע את קולותיו הברורים: התרעה על ירי טילים מאיראן לעבר ישראל.
השגריר פרושאור פתח ואמר כי "העם בישראל מוכן לשלם מחיר בטווח הקצר כדי להבטיח שלום וביטחון לטווח הארוך. שלום כזה יהיה אפשרי רק ביום שבו שלטון האייתוללות יוחלף. חשוב לומר זאת בבירור: האויב של ישראל איננו העם האיראני, אלא המשטר בטהרן. אנחנו מאמינים ומקווים כי העם האיראני יצליח לקחת את גורלו בידיו ולבנות איראן אחרת - חופשית ודמוקרטית. ביום שזה יקרה, ישראל והעם האיראני יוכלו לשוב ולשתף פעולה כפי שעשו בעבר".
לאחר דברי הפתיחה הללו, אמר פרושאור כי הוא "בא לשמוע ולא לדבר" והעביר את רשות הדיבור לכל אחד מהנוכחים. הנוכחים היו גברים ונשים, כורדיות ואיראנים, סטודנטיות ומבוגרים, כאלו שנולדו באיראן או נולדו בגרמניה למשפחות גולות, רובם תיארו את עצמם כאקטיבסטים פוליטיים, ושנייים מהם אף סיפרו כי אבותיהם נכלאו באיראן בגלל שהיוו אופוזיציה פוליטית. אחד מההורים אף הוצא להורג.
"אנחנו לא מודאגים מישראל, אבל אני מבקש ממך אדוני השגריר שלא תתנו לאמריקנים לעשות דיל", אמר אחד הגולים. "אנחנו מבקשים שתמשיכו עד שהמשטר יתחלף". כשפרושאור אמר כי ישראל לא תפסיק עד שהמשטר יתחלף, כל הנוכחים מחאו כפיים בהתלהבות.
"אני רוצה לשאול אותך שאלה שאני חושבת שאני שואלת בשם כולם", אמרה גולה כורדית שנכחה במפגש. "מתי אתה חושב שיאשרו לנו להיכנס לישראל סוף סוף?".
הפגישה, תחת הכותרת "העתיד של איראן הדמוקרטית", ארכה יותר משעה, ובמסגרתה גם הביעו המשתתפים את מורת רוחם מהצורה, שבה מתארת התקשורת בגרמניה את המלחמה ("הסיקור למעשה משקף את תעמולת המשטר", אמרה אחת מהן), מחוסר ההתייחסות לפעילות והפגנות של האופוזיציה האיראנית בגולה, ובעיקר את האפאטיות שמגלה רוב הציבור הגרמני כלפי הדיכוי המתמשך של האזרחים וזכויות האדם שלהם בארצם.
"אני פשוט לא יכולה להאמין כשאני הולכת להפגנות נגד המשטר האיראני ובעד האזרחים האיראניים, ואז אני רואה מולנו חבורות של אנשים שמפגינים נגד המלחמה ובעד המשטר", אמרה אחת הנוכחות. "זה מוכיח לי שהעובדות בכלל לא חשובות להם. שהדבר היחיד שהם מוכנים להפגין זה רק נגד ישראל. חברות שלי ששומעות מה אני אומרת על ישראל בימים האחרונים, פשוט הפסיקו לדבר איתי".
"גם ההגדרה שנותנים למלחמה אינה נכונה", אמר גולה איראני אחר. "זו לא מלחמה נגד איראן, אלא נגד משטר האייתוללות. זו מלחמה צודקת למען חירות ודמוקרטיה במזרח התיכון, למען הצלת חיים, כמו שחרור אירופה מידי הנאצים. חברים איראנים אומרים לנו בהתרגשות: 'הם משחררים אותנו'. אני מאמין שספרי ההיסטוריה עוד יתארו את הרגע הזה כתחילתו של שחרור גדול."
האיראנית הצעירה ביותר בפגישה, הייתה סטודנטית צעירה למוזיקה שהגיעה לברלין ב-2019 (הסטודנטית ביקשה שלא נציין כמעט שום פרט מזהה עליה, כולל שמה ואפילו כלי הנגינה שעליו היא מנגנת). פרושאור הקשיב בקשב רב לדבריה על המציאות האיומה של קיום חיי היום יום בלי קשר למשפחה ובלי לדעת מה מצבם, ואז סיפר לה על שיר מוכר בעברית ואמר לה: "את המנגינה שלך אי אפשר להפסיק".
