זה כבר לא צעד היסטורי אלא חזרה למהלך מוכר שהחברה הערבית כבר התנסתה בו בעבר על כל יתרונותיו ומגבלותיו. אי אפשר למכור את אותו רעיון פעמיים בלי חשבון נפש. את המחירים ואת ההזדמנויות של הרשימה המשותפת צריך להניח הפעם בגלוי על השולחן ולהתמודד איתם באחריות ובמנהיגות. זה כבר לא משחק פוליטי בין מנהיגים שממחזרים במשך שנים את אותן אידיאולוגיות בזמן שהחברה עצמה מדממת ודורשת פתרונות אמיתיים.
כדאי להזכיר לעצמנו שזה איננו חידוש פוליטי. הרשימה המשותפת הוקמה לראשונה לפני עשור (2015), לקראת הבחירות לכנסת ה-20, וכללה מועמדים מארבע מפלגות ערביות רע"מ, בל"ד ותע"ל ומחד"ש. גם אם הנסיבות אז שונות, האיחוד נבע בעיקר משיקולים פוליטיים ולא בהכרח מאסטרטגיה מגובשת, ללא קו ברור או מכנה משותף עמוק. בבסיסו עמדה הרצון להתגבר על אחוז החסימה שהועלה באותה תקופה. הרשימה זכתה אז ב-13 מנדטים והפכה לסיעה השלישית בגודלה בכנסת.
אך כבר ב-2019, לקראת הבחירות לכנסת ה-21, היא התפרקה לשתי רשימות חד"ש תע"ל ורע"מ בל"ד. חודשים ספורים לאחר מכן הוקמה מחדש והתמודדה בבחירות לכנסות ה-22 וה-23. בבחירות 2020 הגיעה לשיא של 15 מנדטים, אך לקראת בחירות 2021 פרשה רע"מ מהשילוב.
בחודשים האחרונים החברה הערבית הייתה עדה להתנגחויות אינסופיות בין המפלגות הערביות, דווקא בזמן שהציבור דרש מהן להתאחד. כל סקר פנימי הראה שאיחוד יגדיל את הכוח האלקטורלי, ושהציבור רוצה לראות מנהיגות שמניחה את האגו בצד ומתמודדת יחד מול האתגרים החמורים בתוך החברה הערבית.
והנה הגיע הרגע. על רקע המחאה שפתחו אזרחי ואזרחיות סכנין, שבחרו ביוזמתם לומר עד כאן, מול איום יומיומי בכל מקום ובכל שעה, וסגרו את העסקים ואת מוסדות העיר. כרגיל, הפוליטיקאים הגיעו באיחור אופייני והחלו לתמוך במהלך מזוויות שונות, תוך שהם שוכחים לרגע שהם עצמם אמורים להנהיג את החברה הערבית מתוקף היותם נבחרי ציבור. בתוך ההתכנסות הזו, בין אם נרצה לקרוא לה חלון הזדמנויות ובין אם מחטף פוליטי, הופעל לחץ על ראשי המפלגות לחתום על הסכמה עקרונית להקים מחדש רשימה משותפת.
עד כמה לקול הערבי יש משקל מכריע
תוך דקות ספורות התמונה שטפה את הרשת ואת אתרי החדשות כהוכחה לשינוי דרמטי במצב הפוליטי. ואכן, אם המהלך יתממש, הוא עשוי להיות דרמטי לפי סקרים אחרונים מיזוג כזה יכול להניב בין 16 ל- 18 מנדטים ולהפוך לגוש מרכזי בהרכבת הממשלה הבאה. כבר אמרתי בעבר עד כמה לקול הערבי יש משקל מכריע כשהוא יוצא להצביע.
התמונה שהסתובבה ברשת היא אותה תמונה של אותם מנהיגים שאיחדו כוחות ב-2015, 2019 ו-2020. אלה גם אותם מנהיגים שאכזבו והזניחו סוגיות פנים חברתיות קריטיות בחברה הערבית, בזמן שהמשברים רק הלכו והעמיקו
אבל לפני החגיגות ולא מתוך רצון להשבית שמחות חשוב לומר את האמת. חלק מהמפלגות הערביות לא היו עוברות את אחוז החסימה ללא איחוד, ובמיוחד בל"ד שנמצאת שוב ושוב סביב הקו. זה אומר משהו מהותי. אין עוד מקום לאידיאולוגיה מפלגתית צרה ומנותקת מהמציאות. מה שעבד פעם לא בהכרח יעבוד הפעם.
התמונה שהסתובבה ברשת היא אותה תמונה של אותם מנהיגים שאיחדו כוחות ב-2015, 2019 ו-2020. אלה גם אותם מנהיגים שאכזבו והזניחו סוגיות פנים חברתיות קריטיות בחברה הערבית, בזמן שהמשברים רק הלכו והעמיקו. נכון, הפיצול המאוחר יותר יצר שינוי אסטרטגי משמעותי כאשר נפתח פתח לשותפות של רע״מ בממשלת בנט לפיד, מהלך שאי אפשר להתעלם ממנו ושקשה לסגת ממנו לאחור.
צהלות לאחר ההודעה על כוונה לפעול להקמה מחדש של הרשימה המשותפת
ולכן הרשימה המשותפת שתקום כעת כאשר אזרחים ערבים עצרו את חייהם ודרשו שינוי לא יכולה להרשות לעצמה להסתובב בזחיחות וללא עבודה אמיתית. עבודה שמחייבת הנחת אגו בצד וקידום שותפות יהודית ערבית עם מפלגות רלוונטיות סביב הסוגיות הבוערות באמת.
חשש מסוס טרויאני
הסכנה הגדולה ביותר היא שרשימה כזו תכניס נציגים שיהפכו לסוס טרויאני כאלה שלא היו עוברים לבדם את אחוז החסימה וברגע שייכנסו ינהלו קו לאומני צר שמתרכז באידיאולוגיה במקום במציאות היומיומית של האזרחים.
ועוד נקודה שלא פחות חשובה. כן תתמזגו אבל אתם אותם מנהיגים שעד היום לא הצליחו להציג אסטרטגיית שינוי פרגמטית ועקבית. לכן אתם לא רק נדרשים לכך אתם חייבים להכניס דם חדש לרשימה. בלי צעירים ובלי נשים אין עתיד. היעלמותן של נשים מהתמונה צורמת במיוחד כאילו הפוליטיקה היא מגרש פטריארכלי ורק גברים אמורים לטפל במשברים.
סברין חוג'יראתהאזרחים הערבים כבר שלחו מסר ברור. הם עייפו מהמצב הקיים, עצרו את החיים ויצאו לזעוק שדרושים שינוי ופתרונות. את שלהם הם שמו על השולחן. עכשיו תור הרשימה המשותפת ומנהיגיה הקבועים להוכיח שהם שמעו. לבנות קו אסטרטגי ברור, עקבי ומחולל שינוי ממשי במצבה של החברה הערבית, לא רק בסיסמאות אלא במדיניות, בשותפויות ובאחריות.
וכל סטייה מהקו הזה תצטרך לבוא עם מחיר פוליטי ברור מצד הפוליטיקאים. מי שלא יעמוד בו יידרש לתת דין וחשבון ציבורי לחברה הערבית ולהניח את המפתחות לא בעוד קדנציה, עכשיו.
הכותבת היא דוקטורנטית למדיניות ציבורית באוניברסיטה העברית, ובעלת ניסיון בעיצוב וביישום מדיניות בממשלה
