יש לי הודאה קטנה. הטקסט הזה? זה לא הטיוטה הראשונה. גם לא השנייה. בשלב מסוים איבדתי ספירה, אבל אני חושבת שהגרסה הנוכחית היא איפשהו בסביבות השישית או השביעית.
עכשיו, אני יכולה לספר לכם שכל מילה כאן נשקלה בקפידה, שכל משפט עבר הליך צירוף מייסר של מחיקה וכתיבה מחדש. וזה יהיה נכון. אבל זה גם יהיה רק חצי מהסיפור.
החצי השני הוא שלצד המסמך הזה, פתוח לי חלון נוסף. חלון עם יצור דיגיטלי שלא מתעייף, לא מתלונן, ולא שואל "למה את צריכה עוד גרסה, השלישית הייתה מצוינת". הוא פשוט שם. ממתין להוראות.
פתאום יש לנו עוזר אישי חרוץ ומבריק שלא ישן בלילה. אנחנו מקלידים כמה מילים, לפעמים אפילו לא משפט שלם, סתם רעיון מגומגם, ובום, הופכים לגרסה הכי טובה של עצמנו. מהירים יותר, יעילים יותר, יצירתיים יותר.
אבל השאלה האמיתית, זו שכמעט אף אחד לא מעלה, היא: האם כלים שמייצרים עבורנו את המילים והניסוחים עלולים דווקא להפוך אותנו לבינוניים יותר?
לא טיפשים יותר, חלילה. בינוניים. כאלה שמפסיקים להתאמץ לחפש את המילה המדויקת, כי יש מי שימצא אותה בשבילנו. כלי שיכול לכתוב, לסדר, לזרוק רעיונות, לשחרר לנו זמן פנוי. אבל בפועל, מתחיל להיווצר דפוס אחר: אנחנו מחליקים בשקט לתוך בינוניות נוחה. במקום לעלות מדרגה, אנחנו נמשכים בעקביות כלפי האמצע.
שנים שמענו את המשפט "לחשוב מחוץ לקופסה" בהקשר של יצירתיות וחדשנות. והנה הגענו לרגע שבו האנושות המציאה את הקופסה המשוכללת ביותר בהיסטוריה: הבינה המלאכותית.
הבעיה היא שהמהירות מסנוורת אותנו. המודל יורק תשובה תוך שניות, ואנחנו, יצורים שמפרשים מאמץ כערך, מניחים אוטומטית שמשהו יצירתי התרחש כאן. אבל האמת קצת פחות מרהיבה. ה-AI הוא עדיין מין ארכיון ענק שמכיל כמעט כל מה שבני אדם כתבו ויצרו אי פעם.
מה קורה למוח כשאנחנו נותנים ל-AI לכתוב בשבילנו?
חוקרים ב-MIT רצו לבדוק בדיוק את זה. הם לקחו יותר מ-50 סטודנטים, חיברו להם אלקטרודות לראש, ונתנו להם משימה פשוטה: לכתוב חיבור על שאלה כמו "מהו אושר?".
הסטודנטים חולקו לשלוש קבוצות. הראשונה כתבה לבד, מהראש. השנייה הורשתה לחפש בגוגל. והשלישית קיבלה גישה ל-ChatGPT.
למרות שהחוקרים עצמם מסייגים את הממצאים ומבהירים כי טרם התגבשה בשורה מוחלטת בנושא, ממצאי הניסוי הציגו תמונה מפתיעה וברורה.
הקבוצה שעבדה עם ChatGPT הראתה פעילות מוחית נמוכה בהרבה מהאחרות. פחות התאמצו וחשבו. כשביקשו מהמשתתפים לצטט משפט מהחיבור שלהם, 80% ממשתמשי ה-AI לא הצליחו להיזכר בכלום. הם כתבו את זה, אבל זה לא נשאר איתם. בעוד שתי הקבוצות הראשונות הציגו מגוון דעות ורעיונות, החיבורים של קבוצת ה-AI היו תאומים זהים כמעט. אותם ניסוחים, אותה בינוניות מלוטשת.
איך נוצרת בינוניות
במילים פשוטות, הטכנולוגיה מסירה את הפינות החדות, את הניסוחים הלא שגרתיים, את מה שהיה אולי קצת מגושם אבל היה שלכם. כדי להבין למה זה קורה צריך לעשות רגע זום אין. המודלים האלה עברו אימון על כמויות עצומות של טקסטים: ספרים, מאמרים, פוסטים באינסטגרם, מתכונים, הכול. כמעט. וכשהם עונים, הם עושים סוג של ממוצע משוקלל של כל מה שראו, ובוחרים בנתיב הכי צפוי והכי בטוח.
אפשר לטעון שגם בעבר כותבים הסתמכו על עזרים שונים, וזה נכון, אבל פעם העזרים היו רק חלק קטן מהתהליך. היום אפשר לתת למודל שפה כמו Chat GPT לעשות כמעט הכל, החל מכתיבת מייל ועד ניסוח של טיוטות משפטיות.
וזה אולי לב העניין, אני חושבת שהיכולות המטורפות של ה - AI לא פחות חשובות מהיכולות האנושיות שלנו להפעיל אותו. הכלי מסוגל להפיק אינסוף וריאציות, אבל הוא לא זה שמחליט לחרוג מהשגרה, לצאת מהקופסה אנחנו מחליטים.
איך לא להפוך לממוצעים
אפשר לשפר משמעותית את איכות התוצאות שמקבלים, להתרומם מעל הבינוניות והתשובות השטוחות. מניסיון, אותם מודלים יכולים דווקא לחזק חשיבה מקורית אם משתמשים בהם לא רק כפתרון נוח.
נסו לזרוק לו דרישות מוזרות. תגידו לו להסביר מושג מורכב בלי להשתמש במילה "הוא" או "זה". האילוץ המשונה מכריח את המודל לצאת מהמסלולים הרגילים שלו ולחפש במקומות פחות צפויים
יש טריק שעובד לי טוב: להכניס חיכוך בכוונה. הנטייה הטבעית היא לכתוב למודל "תשפר לי את זה" או "תכתוב פתיח". קל ומהיר. אבל אז גם המוח שלנו הולך לישון. במקום, נסו לזרוק לו דרישות מוזרות. תגידו לו להסביר מושג מורכב בלי להשתמש במילה "הוא" או "זה". האילוץ המשונה מכריח את המודל לצאת מהמסלולים הרגילים שלו ולחפש במקומות פחות צפויים.
עוד דרך שאני אוהבת: לבקש מהמודל לסמן לי את השטח המסוכן מראש. לפני שאני מתחילה לכתוב, אני שואלת אותו "מה חמשת הדברים הכי צפויים שאנשים אומרים על הנושא הזה?". מה שחוזר הוא בעצם רשימת הקלישאות שצריך להתרחק מהן. מעכשיו יש לי רשימה שחורה.
נסו גם: לערבב תחומים. המודל אוהב להישאר בתוך הז'אנר שנתתם לו. אם זה עסקי, הוא יישאר עסקי. אם זה טכני, הוא יישאר טכני. אבל אם תבקשו ממנו להסביר תהליך טכני כאילו הוא מתכון למרק, פתאום הוא צריך לעבוד קשה יותר. השילוב המוזר מוציא אותו מאזור הנוחות. תנסו, מבטיחה שתגלו שם עולמות חדשים.
קרן שחרואפשר אפילו להפוך את התפקידים. במקום לבקש "תכתוב לי …", נסו את "תמצא את כל החורים במה שכתבתי, ובלי להיות עדין". פתאום יש לכם מישהו שלא מנסה לרצות אתכם אלא דווקא לעצבן. וזה בדיוק מה שגורם לכם לחדד את מה שרציתם להגיד.
המודל הוא הכלי, האדם יוצר משמעות
אז כן, אדם המצויד בכלי חכם באמת מסוגל להגיע רחוק יותר מאדם ללא כלי. זו עובדה. אבל הכלי עצמו, משוכלל ככל שיהיה, הוא פסיבי לחלוטין. הבינה המלאכותית היא כלי רב-עוצמה להפקת וריאציות על הקיים. היא יכולה לשכפל ולייעל "בתוך הקופסה" בצורה מושלמת. אבל אם אתם מחפשים את הניצוץ, את החריגה מהשגרה, אל תצפו שהכלי יעשה את זה בשבילכם. הקופסה תישאר קופסה. האחריות לצאת ממנה וליצור דברים חדשים באמת, כמו תמיד, נשארת עלינו.
קרן שחר, מדריכה לשימוש בבינה מלאכותית יוצרת
