מאז שנחטפה לעזה שושן הרן לא חזרה לבארי. הפעם האחרונה שבה פסעה על שבילי הקיבוץ שבו נולדה, גדלה והקימה משפחה הייתה כשהובלה על ידי מחבלים לצד בתה עדי, נכדיה יהל ונווה, גיסתה שרון ובתה נעם, רגע אחרי שהופרדה משותפה לחיים אבשלום ומחתנה טל שהם, וכשהיא רואה את הבית של אחותה לילך וגיסה אביתר עולה בלהבות.
"אני חושבת שלאנשים קשה להבין את זה, אבל כל אחד בבארי עבר חוויה אחרת", סיפרה. "מי שהתמזל מזלו פשוט לא היה בבארי. יש כאלה שהיו בממ"ד, שמעו את הקולות אבל לא ראו דבר עד שחילצו אותם. זה פחד מוות, אבל לפחות אתה לא רואה את הדברים".
בריאיון ראשון ומטלטל לרגל צאת ספרה "שבויה במשימה", סיפרה הרן על הרגע שבו המחבלים, שפשטו על קיבוץ בארי ב-7 באוקטובר, הובילו אותה ואת משפחתה מחוץ לממ"ד. "ראינו שהמחבלים כבשו את בארי, ראינו בשפת הגוף שלהם שהם בעלי הבית. עשרות מחבלים מסתובבים על המדרכות שלנו עם נשק. ראינו חברים שלנו שהמחבלים רצחו ממש מול הבית שלי".
"ראיתי את הבית של אחותי ושל תרי (אביתר) מופצץ", הוסיפה. "ראינו דברים שאת לא יכולה למחוק מהזיכרון, ויש לי זיכרון חזותי מאוד חזק. זה עזר לי מאוד לזכור נוסחאות במבחנים בכימיה באוניברסיטה, אבל זה גם משהו שמאוד מקשה". בריאיון היא סיפרה גם על הגעגועים לאהוביה שנרצחו בטבח חמאס - בן זוגה אבשלום, אחותה לילך וגיסה אביתר, על המאבק להשבת חתנה טל, שנותר 505 ימים בשבי, ועל הימים המסויטים בעזה.
"מה שהדהים אותי זה ש-45 ימים לתוך השבי בעזה, יהל לחשה לעדי שהיא חושבת שהמחבלים גילו אותנו בממ"ד בגלל שהיא בכתה", אמרה שושן על נכדתה. "45 ימים היא החזיקה את זה בבטן שלה, ילדה בת שלוש".
איך יהל ונווה היום?
"הם עברו דברים שאף ילד לא צריך לעבור. מהרגע שטל חזר כולנו התחלנו לנשום, כולל הילדים. יש להם המון כוחות, זה לא פשוט, הם בתהליך שיקום, אבל הם יהיו בסדר".
הכתבה המלאה מחכה במוסף "7 ימים" בגיליון סוף השבוע של ידיעות אחרונות. לרכישת מינוי לחצו כאן
