לא פשוט להיות מיעוט בזמן מלחמה. כשהתותחים רועמים המוזות שותקות, וכך גם תשומת הלב לאוכלוסיות המוחלשות בחברה. הדבר ניכר במיוחד בחברה הערבית: מאז תחילת המלחמה, רוב בתי העסק בערים הערביות איבדו אחוז גדול מרווחיהן, ויש מי שכבר מפטרים עובדים או סוגרים עסקים.
באבו גוש, הידועה כתיירותית ואהודה על תיירים יהודים, מעידים התושבים והרוכלים על חוסר עבודה ואף על אובדן הכנסה משמעותי. "בחודשים האחרונים המכירות ירדו ב-90%", מספר ג'וואד איברהים, בעלי מסעדה המגישה אוכל ערבי חמים וטעים. "כבר סגרנו את המסעדה בקורונה וההפסדים היו גדולים, והיום אנחנו שוב מפסידים בגלל המלחמה המתמשכת. אפילו הורדנו את מספר העובדים מעשרה לארבעה עובדים בלבד - ועדיין ההכנסה לא מספיקה להוצאות היומיות. אם זה יימשך ככה, הנזק יהיה כבד מנשוא”.
גם פנצ'ריית תיק תק בכפר קאסם ספגה פגיעה קשה בעסקים: "אני נאלצתי לצמצם את מספר העובדים", מספר הבעלים עבד עיסא: "העבודה שלנו ירדה בכמעט 100% - יהודים הפסיקו לבוא אלינו בתחילת המלחמה. מאז התחילו להתקשר אליי ולברר על המצב, והעברתי להם תמונה שלכניסה לכפר קאסם זה לא מסוכן - אבל עדיין יש הרבה שלא מגיעים". לדבריו, "אם המצב יימשך כפי שהוא, יש סכנה גדולה לפרנסה שלנו. ערבים ויהודים חיים יחד במדינה הזאת, וצריך לשמור על היחסים. אסור שהאווירה תהיה לוהטת ושגויה נגדנו".
ג'אד זיאד, רוחץ מכוניות בבאקה אל-גרבייה, כבר לא מקבל הזמנות מיהודים. "לפני המלחמה נהגתי להגיע לערים יהודיות ולהעביר את המכוניות של אנשים לשטיפה אצלי, ולהחזיר אותן לבעליהם. זו הייתה עבודה יומיומית, מאז תחילת המלחמה ביקשו ממני לא להגיע, אולי בגלל שאני ערבי. זה מעביר מסר כאילו הערבים אויבים, למרות שאנחנו חיים בדו-קיום ושלווה ולא רוצים לפגוע באף אחד".
אחמד אבו-מוח, נהג מונית בבאקה, אומר כי אמנם "בכללי לא נחשפתי לשום יחס גזעני במהלך עבודתי", אבל גם מסייג את עצמו: "בתחילת המלחמה ביקשה ממני משפחה מאזור השרון להפסיק לאסוף את בתם עם צרכים מיוחדים למוסד החינוכי. הם אמרו לי שהם 'רוצים נהג יהודי' - אחרי שבמשך שנה וחצי עבדתי איתם ביושר ובכבוד. אני לא מכחיש שהמלחמה הזו שינתה הרבה דברים בחיים שלנו, אבל לא משנה מה הנסיבות - אסור לפגוע ביחסים בינינו".
ע', בעלים של מרכז מסחרי באזור הצפון שביקש שלא להזדהות בשמו, מספר ש"לא קל לעבוד בזמן מלחמה. באווירה כזו אני משלם מהכיס. סגרתי את המרכז בגלל ירידה בהכנסות. כל יום חמישי היו מוכרים פה בגדים, משחקים, מוצרי חשמל, אוכל, מתנות ועוד - מאות לקוחות, יהודים וערבים, היו מגיעים. מאז המלחמה הייתה ירידה של כמעט 80% בהכנסות, אז החלטנו פשוט לסגור עד שיירגע".
מנגד, גם אזרחים ערבים מספרים שהפסיקו לבקר ביישובים יהודיים בגלל המלחמה והאווירה. עבד אלרחים מסארוה, תושב טייבה, מספר ש"הייתי נוסע המון לבקר בנתניה, לקנות שם ולאכול. מאז תחילת המלחמה אני לא מוכן להיות שם בגלל האווירה המתוחה".
גם ל', אישה מטירה, אמרה: "אני נוסעת המון לרעננה ולכפר סבא שקרובות למקום מגוריי לעשות קניות. מתחילת המלחמה אני מעדיפה לקנות אצלנו ביישוב - כי אינני רוצה להיתקל ביחס לא נעים. אני רוצה לחזור לשגרה, אבל ככל הנראה זה ייקח זמן. אירוע כזה הוא דבר שפוגע ביחסים".
