נשיא צרפת עמנואל מקרון הודיע היום (שבת) שמדי שנה בתאריך זה תציין ארצו יום לזכרו של אלפרד דרייפוס. "מעתה והלאה יתקיים טקס זיכרון לדרייפוס בכל שנה ב-12 ביולי, לניצחון הצדק והאמת על השנאה והאנטישמיות", אמר מקרון בהודעה שפרסמה לשכתו.
מקרון אמר כי יום הזיכרון הראשון לדרייפוס ייערך ב-2026. ב-12 ביולי 1906 הכריז בית המשפט לערעורים כי דרייפוס חף מפשע, ובשנה הבאה ימלאו 120 שנה לפסיקה הזאת. 12 ביולי הוא גם תאריך פטירתו של דרייפוס, שהלך לעולמו ב-1935 בגיל 76. בהצהרתו אמר מקרון כי על צרפת להיות ערנית לנוכח בעיית האנטישמיות. ההודעה על יום הזיכרון לדרייפוס מגיעה בתקופה של דאגה גוברת מפשעי שנאה נגד יהודים בצרפת, המדינה עם הקהילה היהודית הגדולה באירופה.
אן-ססיל לוי, נינתו של דרייפוס, אמרה לסוכנות הידיעות AFP שיום הזיכרון יסייע לדור הצעיר לזכור את התקופה הזו בהיסטוריה הצרפתית. "אני שמחה מאוד שסוף-סוף אנחנו משקמים את זכרו של האיש הגדול הזה, שהיה גיבור ולא קורבן, או לכל הפחות 'קורבן הירואי'". מישל דרייפוס, נינו של אלפרד, אמר שהוא היה גיבור מכיוון ש"נאבק להשיב את כבודו", וכי היום לזכרו נועד גם "להוקיר את שלטון החוק – דבר חשוב במיוחד בעת הזו, שבה הוא עומד למבחן בכמה מדינות".
בחודש שעבר אישר הפרלמנט הצרפתי לקדם את דרייפוס לדרגת תת-אלוף (בריגדר גנרל) לאחר מותו. בשגרירות צרפת בישראל אמרו על ההחלטה: "האומה הצרפתית חדורת צדק ואינה שוכחת, והיא מעלה לדרגת תת-אלוף את אלפרד דרייפוס לאחר מותו. לתקן עוולה. לחלוק כבוד ללוחם. להדגיש שלאנטישמיות של אתמול כמו של היום – אין ולא יהיה מקום ברפובליקה".
דרייפוס נולד ב-1859 למשפחה מתבוללת אמידה, ולאחר לימודיו בבית הספר הפוליטכני היוקרתי התגייס לצבא. ב-1892 קיבל דרגת סרן והוצב במטה הכללי. בשעתו, הוא היה היהודי היחיד בו. ב-1894 התגלגל לידי המודיעין הצרפתי מסמך ששלח קצין צרפתי לאיש השגרירות הגרמנית בפריז, והחשד נפל על דרייפוס, שהועמד לדין צבאי.
בדצמבר 1894 הורשע דרייפוס בבגידה במולדת, וחודש מאוחר יותר נידון לשלילת דרגתו ולמאסר עולם ב"אי השדים" שבגיאנה הצרפתית. המשפט עצמו לא נוהל באורח תקין, ולא הוצגו בו ראיות של ממש לאשמתו, אולם גורמים אנטישמיים בצבא ובציבור הרחב הסיתו את דעת הקהל נגדו.
בינואר 1898 פרסם הסופר אמיל זולה מכתב פומבי תחת הכותרת "אני מאשים", שבו הוקיע את המעלילים על דרייפוס. הפרשה המשיכה לעורר הדים בעולם והפולמוס החריף בצרפת, שנחלקה לשני מחנות: בעד דרייפוס ונגדו. בקיץ של אותה שנה, אחרי שנחשפו ראיות שמוכיחות שהוא חף מפשע, פסק הדין בוטל, ובספטמבר 1899 הובא דרייפוס למשפט חוזר.
קציני הצבא חזרו על טענותיהם ובית המשפט מצא את דרייפוס אשם, אך גזר עליו 10 שנות מאסר בלבד. הפולמוס נמשך, וב-1906 קבע בית הדין לערעורים שהראיות נגד דרייפוס היו משוללות יסוד. הוא הושב לצבא בדרגת מייג'ור, שירת במלחמת העולם הראשונה וכאמור הלך לעולמו ב-1935.
ההד הציבורי שעוררה הפרשה, ובייחוד שורשיה האנטישמיים, העתיקו את הדיון למישור הרחב יותר של פתרון הבעיה היהודית. בנימין זאב הרצל, שהיה בתקופת המשפט עיתונאי אוסטרי וסיקר את המשפט, הגה את רעיון הציונות מתוך חוויותיו באותה עת. במיוחד זעזעו אותו קריאות השטנה האנטישמיות שנלוו ל"מסדר הביזיון" הפומבי ב-5 בינואר 1895, שבו נתלשו הדרגות מעל מדיו של דרייפוס ונשברה חרבו. לימים הפך "משפט דרייפוס" למושג המייצג האשמת חפים מפשע, והפרשה כולה – לסמל לאנטישמיות ושנאת יהודים באשר הם.
