המלחמה באיראן קיבלה תפנית חדה. האיראנים, למרות תבוסתם הצבאית, הצליחו לא רק לכפות את תנאיהם על ארה"ב אלא גם לכפות על ישראל הפסקת אש בלבנון. המלחמה שם, שהחלה בהפרה בוטה של הפסקת האש מנובמבר 2024 בידי חיזבאללה, הפכה עתה למוקד לחץ דווקא על ירושלים.
אך המשבר הוא עמוק יותר מזה שנגלה בשבועיים האחרונים. בתום כמעט שלוש שנות מלחמה ישראל תקועה בשלוש חזיתות פתוחות ומדממות על גבולותיה ומבודדת ברמה הבינלאומית. איראן, שהיתה על-סף כיליון, יוצאת מעודדת חזקה ועשירה יותר מהמלחמה, ותופי מלחמה מתחילים להישמע גם מאנקרה, שגם לה כעת שחקן פרוקסי על גבולנו בסוריה.
החמורה ביותר היא התפנית מול הממשל האמריקאי. רמיזות סגן הנשיא ואנס לגבי התלות הישראלית בנשק האמריקאי מלמדות שיתכן שתם עידן "הקשרים המיוחדים" בין ירושלים לוושינגטון. מ"מעצמה אזורית" ש"משנה את פני המזרח התיכון", לשון ראש הממשלה נתניהו, הפכה ישראל באחת לגרורה שעצם זכותה להגנה עצמית עומדת לדיון אפילו בוושינגטון, ואף האפשרות לריסונה באי-אספקת נשק.
זהו אינו משבר חולף
ממשלים עתידיים בוושינגטון יהיו ככל-הנראה מחויבים פחות, לא יותר, ל"יחסים המיוחדים". גם באזור, הארכיטקטורה המזרח תיכונית, שהסכמי אברהם במרכזה, נולדה כתוצאה מהאיום האיראני וההנחה של המפרציות שיחסים עם ישראל יקרבו גם חסות הגנתית אמריקאית. כעת ישראל נזרקה מתחת לגלגלי האוטובוס וגם בריתות אברהם עשויות להימצא בסכנה.
בניתוח במרכז בגין-סאדאת מאפריל 2024, כשסימני אזהרה כבר עמדו באוויר, טבעתי את המושג "אסטרטגיה בת-קיימא" – כלומר שניתן להתמיד בה במישורים הצבאי והמדיני. האסטרטגיה היום עומדת בפני מבוי סתום. בהיעדר סגירה צפויים מרחבי החיץ בעזה לבנון וסוריה להפוך לזירות פתוחות של מלחמת התשה. אמנם לקח השבעה באוקטובר חייב יצירת עומק הגנתי לפני האזרחים. אך מצד שני ההיסטוריה מלמדת שמלחמות ארוכות מעבר לגבול תורמות להתעצמות האויב, פוליטית וצבאית. לא בכדי נסוגה ישראל בעבר מלבנון ומעזה.
בתום כמעט שלוש שנות מלחמה ישראל תקועה בשלוש חזיתות פתוחות ומדממות על גבולותיה ומבודדת ברמה הבינלאומית. איראן, שהיתה על-סף כיליון, יוצאת מעודדת חזקה ועשירה יותר מהמלחמה, ותופי מלחמה מתחילים להישמע גם מאנקרה, שגם לה כעת שחקן פרוקסי על גבולנו בסוריה
לא רק במדיני, גם במישור הצבאי אנו עלולים לעמוד בפני שוקת שבורה. צה"ל הפגין עוצמה צבאית מרשימה במלחמות בעזה ובלבנון. העוצמה הזאת התבססה על עיקרון פשוט – הפעלת כוח אש אווירי עצום ותנועה זהירה ואיטית של הכוחות בעקבותיו. טקטיקה שהצילה חיי לוחמים רבים. עזה ודרום לבנון נכבשו במחיר דמים כואב מאוד, אך נמוך להפליא במונחים צבאיים. אך לטקטיקה הזאת חסרונות אסטרטגיים דרמטיים.
ראשית, תנועה איטית מאפשרת לאויב לסגת ולשמר את עצמו כארגון צבאי, למרות היקף נפגעים עצום. על-פי רוב נמנע צה"ל ממהלכי כיתור עמוקים ומהירים שיאלצו את האויב לסגת באי-סדר, או להיות מושמד. המשמעות היא שמעבר לקווים הקדמיים נותר אויב מאורגן, פעיל ומתריס. לפחות בלבנון, שם בשונה מעזה אין שיקולים פוליטיים לגבי זהות הריבון ב"יום שאחרי", לצורת הלחימה האיטית תרומה מכריעה לסיטואציה הנוכחית.
שנית, ללא רדיפה מהירה של האויב להשמדתו או פיזורו, המלחמות מתארכות. בחודשים אוקטובר 24 ושוב במרץ 26 פעלו לפחות חמש אוגדות צה"ל בדרום-לבנון, אך הן הסתפקו בטיהור שיטתי ואיטי של קווי הכפרים הקרובים ובהרס שיטתי של תשתיות האויב. חיזבאללה אמנם הוכה קשות, אך שרד. המלחמה מתארכת והסיכוי שמדינת לבנון תאזור את הכוח, תאכוף את ריבונותה ותפרז את האזור לא רק שלא גדל, אלא קטן.
שלישית, צבא היבשה, החלק הפחות מתקדם של צה"ל, הוא עדיין הכוח הנראה ואינו רואה של שדה הקרב. כדי לכבוש ולהחזיק את השטח דרושים לו לוחמים וכלים רבים. לאורך זמן צבא העם מבוסס המילואים פשוט לא יכול לעמוד בכך.
רביעית, המשאבים האדירים שנדרשים לקיום כוח האש הם יקרים וגם מגבירים את התלות האסטרטגית באחרים. המלחמה בתצורתה הנוכחית דורשת היקפים עצומים של חימושים אוויריים, דחפורים כבדים ומיירטים. שלושה פריטים שמדינת ישראל נעדרת את היכולת התעשייתית או הכלכלית להצטייד בהם בכמויות המתחייבות. שלושה פריטים שהאיום בהפסקת אספקתם נשמע במהלך המלחמה.
מלחמות קצרות שמתמקדות בהכרעה צבאית של האיום המיידי
לא בכדי תורת הביטחון הבן-גוריונית דגלה במלחמות קצרות שמתמקדות בהכרעה צבאית של האיום המיידי, אך לא בחתירה לעיצוב פוליטי של המרחב. בן-גוריון הכיר לא רק באסימטריה האסטרטגית לרעת ישראל במונחי כלכלה, כוח אדם והשפעה פוליטית באזור, אלא גם בתלות הקיומית של ישראל במעצמה תומכת. כדי להבטיח את ביטחון ישראל נבנה צה"ל על בסיס הרעיון של יתרון איכותי, לא כמותי. התעשיות הביטחוניות נבנו כדי להבטיח שנשק מתקדם יימכר לישראל גם בגלל שהיא מוכיחה יכולת לייצרו בעצמה.
ישראל 2026 היא מעצמת טכנולוגיה, לא ייצור. יתרונה טמון בבתי תוכנה, רכיבים חכמים ו-AI, לא בחרושת תעשייתית. גדלנו לכ-10 מיליון תושבים, אך אנו עדיין מיעוט מבוטל במרחב. ישראל יכולה להיות שותפה רבת-ערך למדינות באזור אך היא לא משפיענית פוליטית.
שלושה אתגרים יסודיים מגדירים את המלחמה בת-זמננו. הם נוכחים באוקראינה וגם כאן: הראשון - שקיפות שדה הקרב כתוצאה מתופעת הרחפנות. השקיפות מקשה על תנועה וגורמת אבדות כבדות; השני – מחסור בכוח אדם. לא רק ישראל, גם חיזבאללה רוסיה ואוקראינה, כולם מתקשים העמיד די לוחמים בחזית; השלישי – כלכלה ותעשיית המלחמה. אוקראינה התקשתה לעמוד בתחרות מול רוסיה על פגזי ארטילריה וייצור טנקים והקימה תעשייה ביטחונית מבוססת רחפנים רובוטיקה.
ערן אורטלהעקרונות הבן-גוריונים עודם נכונים. דרך הלחימה שלנו צריכה להשתנות. דרך לחימה מחודשת כזאת צריכה לחלץ את ישראל ממלכודת מלחמות ההתשה שמחלישות אותה פוליטית, חברתית, כלכלית וצבאית. דרך כזאת עשויה גם להקטין את התלות ביבוא וסיוע ביטחוניים ולכונן מחדש את הדדיות הברית שלנו עם ארה"ב על-בסיס תעשיית טכנולוגיה-ביטחונית מעודכנת.
צה"ל אינו צבא אוקראינה. יש לו יתרונות ברורים – במודיעין באוויר וביבשה, שיש לשמר ולפתח. אם נשכיל למצות את יתרונות עידן הטכנולוגיה והמלחמה החדשים, יש לצה"ל את האפשרות להיות חדשני ואפקטיבי בהרבה מהאוקראינים, ולהשיב את התנועות המהירות לשדה הקרב.
האסטרטגיה הישראלית תלויה במנהיגות בירושלים, אך גם בהתחדשות הכלים הצבאיים.
תא"ל (מיל) ערן אורטל, מפקד מרכז דדו לשעבר באגף המבצעים, ראש התכנית ללימודים צבאיים במרכז בגין-סאדאת באוניברסיטת בר אילן
