המתקפה הצפויה עד כדי שעמום מתוך חוגי השלטון על הרמטכ"ל, שהעז להרים בישיבת הקבינט "עשרה דגלים אדומים" עקב מחסור חמור בחיילים, מוגבלת מן הסתם לסוגיית הכביסה המלוכלכת: "אמירות חסרות אחריות", "תבוסתנות", "תראו את הכותרות בתקשורת הערבית" וכו'. המתוחכמים מתוכם כביכול זועמים על ההדלפה – אם כי טרם החל קמפיין שדורש חקירה כמו ב"פרשת" הדלפת מועד פתיחת המלחמה – אבל בעצם דוגלים בהסטת הקשב מהמהות (הרמטכ"ל מזהיר מקריסת צה"ל) לצורה (למה עכשיו, למה ככה וכו'). הקו הזה נוח מאוד לצה"ל וגם לאופוזיציה, משום שהוא בורח מהתמודדות עם האמת והמציאות ומשאיר את רוב הציבור להכריע בין רב-אלוף אייל זמיר לרב-חרטא בועז ביסמוט. באמת דילמה.
אלא שנאום הדגלים האדומים של הרמטכ"ל מעורר הרבה מאוד שאלות קשות גם כלפי זמיר. מאחר שהמחסור האקוטי עליו הוא מצביע לא נולד אתמול וגם לא לפני שנה, מתבקש לתהות כיצד הנושא הובא בחשבון בפני הדרג המדיני לפני שצה"ל תמך בהרפתקה נוספת במרחק אלפי קילומטרים, שגררה גם את חיזבאללה למערכה באופן מלא ומשם גם את צבא היבשה לבוץ הלבנוני, תוך שקצינים מפזרים הבטחות "להפוך את דרום לבנון לרפיח". בזמן שהצבא האזין ברוב קשב לפנטזיות על "הפלת המשטר" במדינה של 90 מיליון איש, מה אמר הרמטכ"ל בנוגע לפערים האדירים בכוחות הסדירים והשחיקה העצומה במערך המילואים, שההבטחות שניתנו לו לקראת 2026 הפכו למערכון סאטירי? מה היו התרחישים שנלקחו בחשבון במידה, נניח, ויתברר שהכוח של חיזבאללה קצת יותר מרשים ממה שנמכר לציבור, ואיראן לא תעז להתקפל בפני "שאגת הארי" אחרי שבוע של הפצצות מהאוויר?
בזמן שהאזין ברוב קשב לפנטזיות על "הפלת המשטר" במדינה של 90 מיליון איש, מה אמר הרמטכ"ל בנוגע לפערים האדירים בכוחות הסדירים והשחיקה העצומה במערך המילואים, שההבטחות שניתנו לו לקראת 2026 הפכו למערכון סאטירי?"
מנעד המשימות התרחב", הסביר דובר צה"ל, "החזית בלבנון - מרחב ההגנה הרשמי, גם בעתיד, בצפון. לבנון וסוריה. גם בעזה". כל זה כידוע לא הוחלט בישיבת הקבינט ברביעי, אלא נרקם לאורך שנתיים וחצי ועוד לפני כניסתו של זמיר ללשכה בקומה ה-14 בקריה בתל-אביב. אפילו היקפי הפעילות של טרור היהודי בגדה המערבית, בגיבוי מדיניות ממשלתית של פיזור חוות ומאחזים (והרמטכ"ל וגם אלוף פיקוד מרכז מבינים היטב כיצד הדברים קשורים זה בזה) הם לא בדיוק ברייקינג ניוז. "הרמטכ"ל נדרש להביע את דעתו בפורומים הרלוונטיים", הזכיר דובר צה"ל. מצוין, אם כך מה הייתה עמדתו לפני שכל המהלכים האלה יצאו לפועל? אם עכשיו הוא מרים "עשרה דגלים אדומים", כמה הונפו לפני שהחלה מלחמה שנמשכת כבר חודש (בפאזה הנוכחית שלה) חונקת את הציבור ובמיוחד את אנשי המילואים ומשפחותיהם? אם כבר בחודש יוני, יומיים (!) לפני הסיבוב הקודם באיראן – שכידוע הסתיים בהסרת "שני איומים מידיים לדורות" כדברי ראש הממשלה – הרמטכ"ל אמר ש"מדינת ישראל איננה יכולה להתקיים על בסיס סד"כ מינימלי". מה בדיוק השתנה בשמונת החודשים האלה, לפני ששוב גויסו מאות אלפים?
ונדמה שכמו בנוגע לאוזלת היד מול הטרור היהודי, שהיא הרבה יותר מורכבת מאשר "מחסור בכוח אדם", זמיר מנצל עד תום את מרחב התמרון שיש לצבא מול שלטון פופוליסטי מסוכן, אופוזיציה מיליטריסטית ותקשורת מבוהלת ומגויסת: הוא מניף דגלים, אלוף פיקוד מרכז כותבים מכתבים ומעטים מדי טורחים להגיד להם שעם כל הכבוד, בישראל יש מחסור בהרבה דברים – אבל פרשנים ביטחוניים יש מספיק.
פורסם לראשונה: 16:23, 27.03.26
