אין שום ספק שבמשימה אחת ביסמוט והחרדים נחלו הצלחה מסחררת: הם הצליחו לפזר כל כך הרבה עשן בחדר, כך שלא במקרה הציבור מטושטש, מסוחרר ומבולבל, ומתקשה להבחין בין אמת ושקר, בין עיקר וטפל, ובין גיוס לצה"ל – לגיוס לישיבות.
הטיעונים בעד ונגד החוק כל כך נחושים ויצירתיים, אך נדמה לעתים כי עיקר הוויכוח סובב סביב השאלה מי יהרוס את צה"ל לאט אבל בטוח יותר. האופוזיציה מאשימה כי הנוסח נועד רק לקניית זמן והישרדות פוליטית, על חשבון צה"ל ובטחון ישראל. מנגד הקואליציה טוענת בתוקף כי האופוזיציה משתמשת בחוק כקרדום לחפור בו, רק לשם הפלת הממשלה, ושלאחר מכן הם יתנו לחרדים את מלוא תאוותם. צד אחד קורא למה שהוא מציע "חוק היסטורי שייצור תהליך של גיוס חרדים תוך 5 שנים". הוא מדבר ברב חשיבות על יעדים, מכסות, סנקציות, ועל "תהליך הדרגתי והיסטורי". מנגד האופוזיציה טוענת כי "החוק הזה מלא חורים שנכנסו בכוונה. אין מכסות, אין סנקציות, אין אפשרות אכיפה", וכי החוק "לא יפחית את העומס הכבד על משרתי הסדיר והמילואים". היה מי שדיבר אף על שלילת הצבעה ממי שלא מתגייס. לאור כל אלו, הם מצהירים תחת כל עץ רענן כי יקימו את "ברית המשרתים".
הטיעונים בעד ונגד החוק כל כך נחושים ויצירתיים, אך נדמה לעתים כי עיקר הוויכוח סובב סביב השאלה מי יהרוס את צה"ל לאט אבל בטוח יותר
וכשכולם נשמעים כל כך נחושים וצודקים, מתעורר החשש שמא תחת אפינו נרקמת "ברית של רמאים".
השטן כידוע, נמצא בפרטים ובניסוחים הקטנים. מי שמדבר על "להפחית את העומס ממשרתי המילואים" הופך דיון לאומי על צורך קיומי, לשאלה כמעט טכנית וריקה מתוכן של טווח קצר. כי לבעיות טכניות תמיד אפשר לתפור מענים נקודתיים, שאח"כ יימכרו לציבור כהצלחה. רוצים "להפחית את העומס"? אין בעיה. תקבלו קצת יוצאים בשאלה, קצת חרדים סוררים מהשוליים, קצת מבוגרים לתפקידי עורף, עוד כמה לזק"א, והנה לכם קצת סיוע בעומס שביקשתם. לא טוב?
מי שמדבר על החרפת הסנקציות והגדלת היעדים, מתכוון דה פקטו על יעדים וסנקציות על השתמטות מהישיבה, כי זה בדיוק מה שעושות כל ההצעות שעלו על שולחן הוועדה עד כה. מי שמדבר על "שלילת זכות הצבעה", מצליח לבלגן את השיח דווקא על כלי מאוד פשוט ויעיל שכבר נמצא בחוק המצוין הקיים (חוק שירות ביטחון), ולגרור אותנו לדיון לא רלוונטי על זכויות דמוקרטיות בסיסיות.
רק צד אחד נשכר
משיח החרשים הזה, בו חברי קואליציה ואופוזיציה מתנגחים זה בזה, יש רק צד אחד נשכר, שצוחק כל הדרך אל הבנק. זה אותו צד שניסח את החוק, שהכניס לתוכו את כל העזים האלה, כדי שכולם יתווכחו על כל מה שלא חשוב, למעט על הפיל הענק שנכנס לחדר איש שם ב-1977 ומאז לא מאפשרים לו לצאת.
עתידו של צה"ל ושל מדינת ישראל עומדים על סעיף אחד ויחיד: "דחיית השירות", הסעיף הזה הוא הסיבה היחידה לשמה נתכנסנו. זה הסעיף היחיד שמבטיח לא סתם השתמטות, אלא כפיית גיוס לישיבות, עם סנקציות על המשתמטים מהישיבות. כל יתר הסעיפים והוויכוחים אינם אלא עיזים שיצאו משם בהדרגה. זהו הגביע הקדוש, ומוטת השליטה האחרונה של ההנהגה החרדית בצעיר החרדי. הפוליטיקאים החרדים לא חוששים מה יקרה אם חלילה יוסר הסעיף הזה. הם יודעים מה יקרה: הסכר ייפרץ, החרדים יגיעו לצבא, והם יהיו חיילים מצוינים.
ראם עמינחצילום: אוראל כהןולכן, חובתנו להסיר את הערפל ולהסיר את המסכות מעל ראשי כל הפוליטיקאים, קואליציה ואופוזיציה כאחד, ולדרוש מהם בהירות: איננו זקוקים לשום הצהרה על "חוק היסטורי", "שוויון בנטל", "ברית בין משרתים", ושאר סיסמאות שלאיש אין מושג מה הן אומרות בפועל. עליכם להשיב על שאלה אחת ויחידה: האם אתם מוכנים להתחייב כי לעולם לא תתמכו בשום נוסח ובו צמד המילים "דחיית שירות"? שינוי קטן בשיח, יסיר את הערפל, יחשוף את הרמאים, ויבהיר אחת ולתמיד מי מתכוון לגייס לצה"ל, ומי מתכוון לגייס לישיבות. זו לא סמנטיקה, זו שאלה שתכריע את עתיד הצבא, הכלכלה והיכולת לשמר את הריבונות היהודית במדינת ישראל.
תא"ל (מיל') ראם עמינח כיהן בעבר כראש המערך הכלכלי של צה"ל וראש אגף תקציבים במשרד הביטחון, וכיום דירקטור במכון למחקרי ביטחון (INSS)
