אני בוגר ישיבה חרדית. יש בי כבוד עמוק לתורה, ללימוד התורה, ואני מאמין שלימוד התורה היה ונשאר נכס מכונן של העם היהודי - ששמר עליו ושימר אותו כעם לאורך אלפיים שנות גלות, רדיפות ופוגרומים. דווקא משום כך, אני חושב שאסור להשתמש בתורה כדי לרמות.
כי זו, במילה אחת, תכליתו של "חוק יסוד: לימוד תורה". התעלמו נא מרעשי הרקע, צאו וחשבו ושאלו את עצמכם: מהי הדחיפות הפתאומית שנוצרה יש מאין, אחרי 2000 שנות גלות פלוס 80 שנות עצמאות, להגן דווקא עכשיו על לימוד התורה וליצוק אותה בחוק יסוד?
אין זו מחלוקת ציבורית על עצם לימוד התורה. אפילו לא ויכוח על נוסח החוק. מאז הוכרזה מדינת ישראל, היא וציבור לומדי התורה הסתדרו יפה מאוד ללא חוק יסוד כזה. התורה התקיימה אלפי שנים בלעדיו, לומדי התורה דרשו בה בבתי הכנסת ובבתי המדרש ובכוללי האברכים עשורים על גבי עשורים, ואיש לא מצא שום הכרח בהול לעגן את לימוד התורה בחוק, ודאי לא בחוק יסוד.
התשובה פשוטה: הצורך הפתאומי הדחוף עלה בעקבות פסיקת בג”ץ, שביטלה את הסדר “תורתו אומנותו”, על רקע מהלכי הממשלה לקידומו של חוק השתמטות חדש. כלומר: המטרה האמיתית של חוק היסוד שאושר בקריאה ראשונה ברביעי בכנסת אינה הגנה על לימוד התורה כערך, אפילו לא הגנה על לומדי התורה, כציבור בעל צרכים ייחודיים. המטרה היחידה שלו היא להקשות על בג”ץ לפסול את חוק ההשתמטות הבא.
כך, גם אם חוק היסוד יהיה דקלרטיבי בלבד, גם אם נוסחו לא יכלול מילה אחת על שירות צבאי - הוא ישמש בעתיד לטיעון משפטי רב משקל: מול העליונות של עיקרון השוויון יוצב כעת גם חוק יסוד, המעניק ללימוד התורה מעמד חוקתי. זה, חד וחלק, שימוש (לרעה) בתורה.
המקורות היהודיים מלמדים אותנו שיעור שונה לחלוטין. במסכת קידושין בתלמוד הבבלי – זה הנלמד בישיבות לאורך כל שעות היום – נאמר במפורש: “כל שאינו מלמד את בנו אומנות – מלמדו ליסטות". כלומר: אדם שאינו מחנך את בנו ללמוד מקצוע כדי להתפרנס, גוזר עליו בהכרח את הצורך לגנוב כדי להתקיים. גם חז”ל הורו לנו "אהוב את המלאכה ושנא את הרבנות" (אמירה המיוחסת לשמעיה, נשיא הסנהדרין, במסכת אבות), והרמב"ם הגדול פסק: "כל המשים על לבו שיעסוק בתורה ולא יעשה מלאכה ויתפרנס מן הצדקה, הרי זה חילל את השם וביזה את התורה וכיבה מאור הדת". קביעה עניינית ונחרצת שלא דורשת הסבר.
אי אפשר להשתמש בכבודה של התורה כדי להסתיר את מטרתו האמיתית של החוק. התורה אינה זקוקה לחוק יסוד כדי להתקיים
אי אפשר להשתמש בכבודה של התורה כדי להסתיר את מטרתו האמיתית של החוק. התורה אינה זקוקה לחוק יסוד כדי להתקיים. היא שרדה גלות, גזירות, גירוש, פוגרומים ושואה. היא אינה זקוקה להגנה משפטית מפני בג"ץ. מי שזקוק לחוק הזה הם מקדמי חוק ההשתמטות, ועל כן, הוויכוח אינו בין אוהבי התורה לבין מתנגדי התורה. הוויכוח הוא בין מי שמוכן להשתמש בתורה כדי לייצר "שכפ"ץ חוקתי" לחוק השתמטות, לבין מי שסבור שהתורה גדולה מכדי לשמש כלי במשחק הפוליטי.
כמי שלמד בישיבה חרדית, אני מתקשה לקבל את העובדה שבשמה של התורה מבקשים לקדם חוק, שתכליתו אינה חיזוק לימוד התורה, אלא הגנה על פטור גורף משירות צבאי, ובפועל - השתמטות מנשיאה בנטל הלאומי.
התורה דורשת יושר, דורשת אמת. אם התכלית היחידה היא קידום חוק השתמטות – יש לומר זאת בגלוי, ולאפשר לציבור לשקול ולהחליט בעצמו אם לתמוך בכך או לא. אבל אם מחוקקים חוק יסוד שכל תכליתו היא להקשות על ביטולו של חוק השתמטות, אל תקראו לו "חוק יסוד: לימוד תורה". קראו לו בשמו האמיתי: "חוק יסוד: הרמאות"
תא"ל (מיל') ראם עמינח כיהן בעבר כראש המערך הכלכלי של צה"ל וראש אגף תקציבים במשרד הביטחון, וכיום דירקטור במכון למחקרי ביטחון (INSS)
