קשה היה לפני לפספס את הכותרות שיצאו לפני שבועיים מהכנס שבו הרמטכ"ל דיבר בפני סגל הפיקוד הבכיר. בין השאר, נזף רב-אלוף אייל זמיר בפקודיו על מה שנתפס בעיניו כ"שחיקה" בכל הקשור להקפדה על פקודות ומשמעת, בעקבות רצף אירועים מתוקשרים, כלומר כאלה שהצליחו לחדור את חומת ההדחקה הציבורית. "אסור לנו לוותר על הערכים ולא להתפשר על הנורמות שלנו", הכריז זמיר.
והנה נקרתה בדרכו של הצבא הזדמנות להראות שלא ניתן להכניס סיכה בין המילים למעשים: כפי שחשף נדב איל ב-ynet, מח"ט גבעתי, אלוף משנה נתנאל שמכה, הכניס נציגים של משפחות שכולות (שלושה חיילי מילואים ואחד בסדיר לגרסת הצבא) לאזור בינת-ג'ביל בלבנון – ממש לא המקום שבו אמורים להימצא גורמים שאינם קשורים ללחימה ללא שום צורך מבצעי ובטח ללא אישורים מתאימים, גם אם הם לא "אזרחים" בהגדרה הטהורה של המונח. המח"ט אף הודה שלא טרח להסדיר את האירוע החריג.
ובאמת, למה שיעשה זאת? הרי זה לא שרק לפני שנה וחצי נפל חייל בדרום לבנון בגלל שמפקד בכיר הכניס גורם לא מורשה על דעת עצמו, ומאז המשפחה של גור קהתי ז"ל מרוסקת לרסיסים גם מהאובדן וגם מהאופן המחפיר שהצבא טיפל בו (המשפחה עדיין מחכה לסיכום התחקיר, מה בוער). אגב, כמה ימים לאחר מכן כבר אירעה באתר התיירות המדובר היתקלות בין צה"ל לשישה מחבלי חיזבאללה.
אולם הבוקר התברר מה בדיוק שווה ה"אסור לנו לוותר ולא להתפשר" של הרמטכ"ל: הערה פיקודית למח"ט מטעם אלוף פיקוד הצפון. זהו, אין מה לראות פה ואפשר להמשיך הלאה. בצבא גם חשבו שאין צורך לפרסם הודעה מפורטת, מה בדיוק קרה שם, מה המח"ט חשב לעצמו, איך זה מתיישב עם הפקת הלקחים בעקבות המחדל שהביא למותו של קהתי ז"ל ואיך הרמטכ"ל מסכם אירוע שחורג לחלוטין מהנורמות שהוא הגדיר באותו כנס. כנראה שאם אין נפגעים, גם לא צריך להתעכב יותר מדי על הנורמות.
וקשה שלא להצביע על דפוס: כמו שזמיר יודע לנאום על אוזלת היד נגד הטרור היהודי ובשטח עסקים כרגיל, כך הוא מצהיר על חשיבות המשמעת ופוטר תקרית חמורה, מהסוג שגרם נזק נורא בעבר, בגרסה הצבאית של "לך לפינה ותחשוב על מה שעשית". ובעוד שהצבא מיהר לטפל בלוחמים שגרמו למהומה בינלאומית בגלל ביזוי סמלים של הדת הנוצרית ואף לדאוג שכל העולם יידע שהם טופלו - כשזה מגיע למפקד בכיר ש"רק" סיכן אנשים ללא שום צורך מבצעי, אפשר להסתפק בכלום ושום דבר.
הרמטכ"ל יודע את האמת: צה"ל השתנה עוד לפני השנתיים וחצי האחרונות והרבה מעבר לזה בעקבות המלחמה בעזה, והוא לא יכול לעשות משהו בנדון, וספק אם הוא בכלל רוצה
מן הסתם, הרמטכ"ל מספיק חכם כדי להבין את הפער, את המשמעויות שלו והאופן שבו הוא מחלחל למטה. אבל הוא גם יודע את האמת: צה"ל השתנה עוד לפני השנתיים וחצי האחרונות והרבה מעבר לזה בעקבות המלחמה בעזה, והוא לא יכול לעשות משהו בנדון, וספק אם הוא בכלל רוצה. בהקשר הזה לא מיותר לציין, שאותו מח"ט שלא ספר את הפקודות והנהלים תועד כשהוא מברך את הרב אברהם זרביב לפני הדלקת המשואות: "יעמוד עם מדי דיין... אבל עם רוח חטיבת גבעתי". "קצינים בכירים" דאגו לתדרך – ללא ציון שמם ודרגתם - שהוא "אינו ראוי להשיא משואה" והתעקשו שלא יגיע במדים. עכשיו תחשבו באיזה צד של המתרס נמצא הלב הפועם של צה"ל, ותבינו למה הרמטכ"ל יכול לנאום כמה שבא לו על "ערכים" ו"נורמות": זה בערך כל מה שהכוחות שבאמת מנהלים את הצבא מאפשרים לו לעשות.
