שיגורי רקטות מדרום לבנון לכיוון הקריות
חשש מחוסר מיגון גם בצפון: יו"ר פורום יישובי קו העימות, ראש מועצת מטה אשר, משה דווידוביץ', פנה היום (ד') לראש הממשלה בנימין נתניהו ולשר הביטחון בני גנץ, בדרישה ליישם תוכנית מיגון שאושרה כבר ב-2018, והיקפה 5 מיליארד שקלים, שיוזרמו במשך 10 שנים. הפנייה באה בעקבות הירי המאסיבי לדרום ולמרכז הארץ מרצועת עזה והירי לעבר משגב עם לפני יומיים וכמה שעות לפני הירי מלבנון לעבר עכו והקריות.
טענות בצפון על מיגון לא ראוי לתושבים
בפורום יישובי קו העימות אמרו כי עד כה הועברו בסך הכל 100 מיליון שקל לטובת מיגון. לדברי דווידוביץ', סכום זה הספיק למיגון 20% מכלל המבנים במרחק של קילומטר מהגבול. "גם ביצוע סכום זעיר זה מתעכב תחת בירוקרטיה סבוכה", הוא אמר. "לצערי, בימים החולפים קיבלו גם תושבי קו העימות בצפון 'תזכורת' מארגונים פלסטיניים על הנפיצות והרגישות הקיימות בגבולה הצפוני של המדינה לאחר אירועי ירי לעבר הצפון", כתב דווידוביץ לקברניטי המדינה.
הוא הביע חשש ממקרה של לחימה גם בגבול הצפון. "אין צורך להכביר במלים בנוגע לתרחישי הייחוס במערכה הצפויה מצפון ועל ארסנל הטילים המצוי בידי חיזבאללה אשר ישגר אלפי טילים ביממה במקרה לחימה, והמצב בו יימצא העורף בגבול הצפון", כתב יו"ר פורום יישובי קו העימות.
בחלק גדול מהיישובים הסמוכים לגדר הגבול עם לבנון, ישנם חדרי ביטחון מיושנים, שאינם עומדים בתקנים, ובאחרים נאלצים התושבים להגיע למקלטים ציבוריים במרחק מאות מטרים מבתיהם. מדובר ביישובים שבהם זמן ההתראה הוא מיידי.
"נולדתי בשלומי וגדלתי בה כל חיי", מספר משה כהן, בן 50. "אנחנו שבע נפשות בבית, כולל אבא סיעודי בן 84, דוד, והמטפל שלו. בדירה יש חדר ביטחון ישן. בסקר המיגון שנערך עכשיו על ידי מנהלת צפון ופיקוד העורף נקבע כי הוא לא עומד בשום תקן מיגון. לצערי לא נכללתי בפעימה הראשונה לבניית ממ"דים, משום שקודם כל בונים לדירות שאין בהן לא ממ"ד ולא חדר ביטחון, אבל החדר הזה הוא למעשה חסר ערך".
בקיבוץ חניתה הסמוך, רבים מהבתים נמצאים קרוב מאוד לגבול לבנון. למעט בתי שכונת ההרחבה, רוב בתי הקיבוץ אינם ממוגנים, וכך גם מוסדות החינוך. מירי מרנין, מרכזת בריאות ורווחה ומזכירת ההנהלה בחניתה, היא אחת ממאות התושבים והחברים שאינם ממוגנים. "לאור מה שקורה כעת בדרום התחושה היא שאנחנו לא ממש מוגנים", אומרת מרנין. "רוב המתגוררים בחלק הוותיק והלא ממוגן הם חברים בני 60 ויותר, ולחלק גדול מהם, הירידה למקלט שליד הבית זו משימה מורכבת. עבורם חדר ממ"ד יכול להיות עניין של חיים או מוות".
רותי חובב בת 78 ממושב שתולה שבמועצה האזורית מעלה יוסף, אומרת כי עוד במלחמת יום כיפור היה במושב רק מקלט אחד. "גם במלחמות הבאות לא היו לנו חדרי ביטחון. נשארנו בבית. הייתי עוברת בין החדרים בבית לראות איפה אני מרגישה הכי בטוחה. אבל ידעתי שאם נופל פגז, אין לי איך להינצל". חובב הוסיפה: "אין לנו סיכוי להגיע למקלט שנמצא כ-200 מטר מהבית. אני מתקשה להתנייד, ולא יכולה לרדת במדרגות הרבות שבמקלט. אין לי ברירה אלא להישאר בבית והתחושה מאד קשה. אנחנו חשופים לכל פגז".
