ביתר עיליתביתר עילית
ביתר עילית, אתמול
(צילום: שלו שלום )
אתמול נפל דבר בהיסטוריה הדמוקרטית שלנו: הוראת מנהיג הציבור הליטאי, הרב חיים קניבסקי, לפתוח מאות תלמודי תורה בניגוד לחוק היא – לראשונה בתולדות המדינה – קריאה המתקרבת לכדי "מרי אזרחי ממוסד". קרי, פעולה ציבורית בלתי אלימה, שנובעת ממניעים מצפוניים ומנוגדת לחוק, שיוזם אותה ממסד משמעותי המבקש לחולל שינוי בחוק המדינה או במדיניות הממשלה בדרכים לא דמוקרטיות.
זהו פרק חדש בתולדותינו משום שאף שאנו חברה שבטית ומפולגת, מעולם לא חווינו מרי אזרחי ממוסד. כך, בהתנתקות, מנהיגי הכתומים נמנעו מלהורות על קריעת הרקמה האזרחית המשותפת, אף שנפשם של רבים נקרעה ומפעל חייהם קרס. הערבים יצאו להפגנות סוערות, אך אפילו ביום האדמה, שנשפך בו דם, לא קראה ההנהגה הערבית למרי אזרחי. חווינו הפגנות, מחאות ושביתות פרועות, אך הן לא הובלו על ידי ממסד משמעותי שהורה להמונים להפר את החוק כמדיניות שמטרתה לכופף את הכנסת.
הפעם, הדברים שונים: גדול הדור שהורה על הפרה המונית של החוק איננו מנהיג של קבוצת שוליים; הוא מקור סמכות משמעותי, אף יותר מהממשלה הנבחרת, עבור קרוב לחצי מיליון ישראלים. גם מי שמכבד, כמוני, את מימוש הזכות של קבוצת המיעוט החרדית לחופש דת ולחופש תרבות, חייב להתריע על המשמעות העמוקה של המהלך הקיצוני שנקט הרב קניבסקי לעתיד הדמוקרטיה הישראלית.
החרדים אינם מעוניינים למרוד במדינה. בניגוד להשמצות, יש בהם אכפתיות לכלל ויוכיחו זאת מפעלי החסד וההצלה שהם מקימים ושכולנו נעזרים בהם. אבל מהלכו הנוכחי של הרב הליטאי מסוכן ביותר משום שהוא מדגים לכל חלקי החברה הישראלית המשוסעת את האפשרות של מרי אזרחי כדרך לכיפוף שלטון החוק. בכך מוסר מחסום מנטלי בפני הסלמה מפחידה במלחמת התרבות הישראלית. זוהי חתירה תחת עצם היכולת שלנו לחיות מתוך מחלוקת, אך תוך הסכמה על כללי משחק, שבמרכזם שלטון החוק. אפשר שהרב ינצח בקרב, אבל הוא והציבור שלו, כמו כל החברה הישראלית, עלולים להפסיד במלחמה.
כיצד מדינה יהודית ודמוקרטית, חפצת חיים ומכבדת מיעוטים, אמורה להגיב לאתגר? קריאתו של ראש הממשלה לחרדים לשמור על נפשם הייתה אנמית ונועדה לצאת ידי חובה. אין טעם בענישת הרב ובני ביתו. הם יהפכו לקדושים מעונים, והמאבק רק יועצם. גם אינסוף קנסות לחרדים מהשורה אינם הוגנים בהתחשב בצבת התודעתית שבה הם לכודים כפרטים. הפעלת פלוגות יס"מ כנגד תינוקות של בית רבן רק תחליש את שלטון החוק.
אבל מותר – ולטעמי אף חובה – לנקוט צעדים שקולים ומשמעותיים נגד המרי האזרחי הממוסד: ראשית, יש לפתוח במתקפת הסברה מסיבית שתיועד ותותאם למידות הציבור החרדי. שנית, יש להפעיל באופן ממוקד את גורמי השלטון המקומי ברשויות החרדיות למיגור המגפה בהתאם לתנאים המיוחדים להם.
שלישית ועיקר, יש להניף מיידית שוט כלכלי חד כנגד מוסדות וארגונים המזוהים עם ייזום המרי האזרחי והנשמעים לו ולחדול מכל תמיכה ממשלתית בהם לתקופת זמן משמעותית. שוט זה צריך להיות מופעל גם נגד רשויות מקומיות חרדיות שתומכות בהפרת החוק, בהתאם לקריטריונים שייקבעו. מי שמפנה את גבו למדינה, המדינה תפנה את גבה אליו.
הסנקציה תהיה בת-ביצוע רק אם נבין שאי אפשר לטפל במצבים של פיקוח נפש לאומי מתוך שיקולים פוליטיים. הסנקציה תהיה גם מוצדקת אם לא תלווה בהתלהמות אנטי-חרדית. אנשים אחים אנו, גם אם ערכינו מתנגשים זה בזה.
  • ידידיה שטרן הוא פרופ' למשפטים באוניברסיטת בר אילן ועמית בכיר במכון הישראלי לדמוקרטיה
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com