יהונתן גפןיהונתן גפן
יהונתן גפן
(ללא)
"לָמָּה זֶה תָּמִיד נִרְאֶה שֶׁאַתָּה לֹא יוֹדֵעַ מָה יֵשׁ לְךָ עַד שֶׁזֶּה אֵינֶנּוּ, וְהָיָה...
הֵם סָלְלוּ כְּבִישִׁים בְּגַן עֵדֶן וּפָתְחוּ שָׂם מִגְרַשׁ חֲנָיָה".
(Big Yellow Taxi, ג'וני מיטשל)
בלילה, אחרי שראיתי את הסרט של דיוויד אטנבורו, חלמתי את זה: שני קופים מתגרדים על עץ באי בורנאו, וקוף אחד אומר לשני: "בוא נברח מפה קופיקוש, אני חושב שאני רואה עוד פעם את אטנבורו הנודניק הזה עם הצלמים שלו!" - והם בורחים כמה שיותר רחוק. האם זה יכול להסביר את הכחדת האורנגאוטנים ביערות הגשם?
סרט לא קל הסרט הזה. משבר האקלים יסלים וילך; חיות ודגים עדיין אוזלים ונמחקים; תעשיית המזון מן החי תהרוג אותנו, ובעוד 100 או 200 שנה אזורים שלמים בעולם לא יהיו ראויים למחיה, מיליונים ימותו מרעב, ולא ברור כמה יישארו לחגוג את מסיבת סוף האנושות, אבל די ברור שהכיבוד העיקרי יהיה חסה.
על כל זה מספר לנו אטנבורו, בסרט חדש של נטפליקס – "על פני האדמה". ופני האדמה אכן על הפנים.
אטנבורו הוא ללא ספק מגיש תוכניות הטבע המרתקות ביותר, "איש הטלוויזיה הגדול של זמננו", לפי ה"טיימס". מיליוני עוקבים באינסטגרם, נבחר לאייקון האהוב ביותר בממלכה המאוחדת, אפילו יותר מדיוויד בואי וג'ון לנון, ומשום שלנון אמר שהוא יותר פופולרי מישו – אטנבורו מפורסם גם יותר מישו (ומעניין כמה עוקבים יש לג'יזוס).
אטנבורו מסמן גם משאת לב של הרבה גברים שלעולם לא יודו בזה: הוא אף פעם לא בבית, נודד ותייר סדרתי, ויעדיף למות מאשר שתי המילים האיומות האלה שכל כך מעליבות אותנו עכשיו: לעבוד מהבית.
"אני כנראה לא אהיה כאן כדי לראות את העתיד הטראגי של כדור הארץ", אומר אטנבורו, בן 94, עם אור כחול בעיניים, כשברקע מוקרנים סרטי העבר שלו, במסע של יותר מ-60 שנות חקירה. הוא נוסע ורץ ביערות ובמדברים, מתיידד עם שבטים עתיקים, מלטף חיות, שוחה עם לווייתנים ועף עם ציפורים. בתחילת הסרט הוא מקרין לנו תמונות קשות של חורבות ברוסיה, אחרי אסון צ'רנוביל, וכך כנראה ייראה רוב העולם אם לא ניזהר.
שלא כמו בספרים של ג'ונתן ספרן פויר ("אנחנו האקלים") ואחרים, הסרט של אטנבורו לא מאשים אותנו ומנסה לחנך אותנו. זהו מונולוג סלחני לאנושות שמבקש מאיתנו, בנימוס הבריטי הידוע, להשתנות ולהציל את העולם. ואת עצמנו. ועכשיו.
העולם חולה, ודוקטור דוליטל החביב באמת חושב שאנחנו יכולים לרפא אותו, שעדיין לא מאוחר: "עשינו טעות, אבל אפשר לתקן אותה".
כשראיתי את הסרט הזה, בחושך, בסגר, לבד, שרוי בפחד המגפה, הקשבתי גם למה שאטנבורו לא אמר:
כן, ליידיס אנד ג'נטלמן, אני יודע שהזמנים קשים, אבל גם המגפה הזאת תחלוף. ונכון, אחריה יישארו רבים מאוד מאיתנו: אומללים, רזים מרעב או שמנים מרוב משלוחים, אומללים וחולים, חסרי בית, מטורפים, אלכוהוליסטים, נרקומנים, משותקים מאופיואידים, מתאבדים, מורעלים מרוב תוכניות ריאליטי מטופשות ומרוב סלבס לרגע שמצטלמים במשבצות בזום, ולא יכולים שלרגע אחד לא יראו אותם, בזים למנהיגים מושחתים ואטומים. כועסים, חמוצים, כבושים וכובשים, כבויים ונואשים.
אחרי הקורונה המקוללת הזאת, ואת זה הרי כולנו כבר יודעים, הכל ישתנה ושום דבר לא יהיה אותו דבר, אבל עדיין יהיו בני אדם –
שיחכו בסבלנות. ואחרי שסר אטנבורו יתחבק עם הדוכס קירשנבאום בשמיים, אם נתנהג יפה אולי יחכה לנו, עוד קצת,
ה ע ו ל ם.
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com