ג'וזף מקארתיג'וזף מקארתי
ג'וזף מקארתי
(Getty Imagebank)
הסנאטור האמריקני ג'וזף מקארתי ניהל בשנות ה-50 מרדף מתוקשר ואכזרי אחר אזרחי ארה"ב בעלי עמדות קומוניסטיות. הוא טען שחלקם הסתנן לתוך הממשל ובאחת מהופעותיו שלף גיליון נייר והכריז: "פה רשומים 205 שמות של קומוניסטים שחדרו למשרד החוץ". הקביעה העובדתית לכאורה, שנקבה במספר מדויק, עוררה אמון בציבור האמריקני, אבל עיתונאי שחיטט בדוכן הנואמים לאחר שמקארתי סיים את דבריו מצא שמדובר היה בנייר ריק שעליו לא כתוב דבר.
מקארתי היה גאון תקשורתי שהעיתונאים האמריקנים התקשו בתחילה להתמודד איתו משום שהקפיד להפיץ שמות ומספרים שהעידו כביכול על כך שהוא מתבסס על עובדות. רק ב-1954 הוכיח אד מורו בסדרת תוכניות טלוויזיה שהעובדות-לכאורה שהציג הסנטור היו בדיה מוחלטת. מורו סימן את תחילת הסוף של הסנטור ושל שיטותיו שזכו לכינוי הרווח מאז, "מקארתיזם".
מאז שררה ההנחה כי בכוחה של התקשורת, אם תתאמץ, לגדוע את הקריירה והמורשת של פוליטיקאים שמשקרים. כל מי שהתייצב למרוץ להנהגה היה צריך לברור היטב את מילותיו כדי שלא תתגלה בהן סתירה עובדתית. הסנאטור גארי הארט, למשל, התמודד ב-1988 בפריימריז הדמוקרטיים לבחירת המועמד לנשיאות. כשעיתון פרסם שהיה לו רומן מחוץ לנישואים הכחיש הארט והזמין את העיתונאים להביא הוכחות. אחד מהם מצא תצלום שלו ושל המאהבת דונה וייס היושבת על ברכיו ביאכטה. הארט נאלץ לפרוש מן המרוץ לא בשל הרומן אלא משום ששיקר לציבור.
הסנטור גארי הארט והמאהבת דונה וייסהסנטור גארי הארט והמאהבת דונה וייס
הסנטור גארי הארט והמאהבת דונה וייס
(צילום: מתוך יוטיוב)
והנה, בימינו מנהלים שני פוליטיקאים לאומיים סכסוך מתמיד עם האמת. דונלד טראמפ המציא את המושג של "אמת אלטרנטיבית": התקשורת מציגה את העובדות הסותרות את האמירות שלו והוא מתעקש להגדיר אותן כחדשות מזויפות, "פייק ניוז".
גם אצלנו בנימין נתניהו כבר זכה להנציח כמה וכמה וכמה אמירות אייקוניות שנסתרו עובדתית בדיעבד (בהן "מה? מה פתאום!" ו"בלי טריקים ובלי שטיקים"). גם מעבר לכך, בתקשורת משתמשים לאחרונה בבודקי עובדות שמוכיחים שהנתונים שמוסר ראש הממשלה לגבי מעמדה של ישראל בעולם במלחמה בקורונה ומצבנו הכלכלי אינם נכונים.
ועדיין, נראה ששני קוסמי העל התקשורתיים משני צדי האוקיאנוס מכניעים את העובדות ואת המסורת של אד מורו לגבי אי-אמירת אמת של פוליטיקאים. הרי למרות מאמצי התקשורת לחשוף את העובדות, הרושם הוא שהבייס שלהם עדיין ניצב לצידם.
בנימין נתניהובנימין נתניהו
בנימין נתניהו
( צילום: עמוס בן גרשום, לע"מ)
ההסבר לתופעה נעוץ בשינוי המשמעותי בתחום הפצת המידע בעולם בעשור האחרון. בעבר, התקשורת הממוסדת היא זו שהייתה מקור החדשות המרכזי לציבור הרחב. יש לה מנגנונים מסודרים של בדיקת עובדות והעיתונאים משמשים כשומרי סף שמונעים מפוליטיקאים להעביר דרכם מידע לא מדויק.
אבל כיום מאפשרות הרשתות החברתיות לפוליטיקאים לייצר אמת משלהם שאינה עוברת את סינון מקצועי. השינוי הטכנולוגי הגדול שבא לידי ביטוי בפלטפורמות כמו פייסבוק, טוויטר, אינסטגרם ואחרות מעניק לפוליטיקאים תחנות שידור משלהם שמעבירות למיליוני עוקבים תמונות וטקסטים, בלי כפיפות לכללי האתיקה העיתונאית.
התופעה הזו מייתרת לכאורה את עוצמתה של התקשורת הישנה והמקצועית. זו אומרת שהמדובר ב"ניוז", והתקשורת המכונה "חדשה" מכנה אותן כ"פייק ניוז". למי הציבור יאמין?
מתברר שעדיין יש ביקוש לאמת הבדוקה על פני הבדויה. בארה"ב סבל טרמאפ עד לא מזמן מירידה בסקרים, לא מעט בשל העובדות המוטעות שהפיץ בנושא הקורונה ושהתקשורת חשפה אותן. אצל נתניהו מתגלה תופעה דומה: הוא ממשיך להפיץ נתונים שלפיהם מאבקו במגפה הוא סיפור הצלחה אדיר, אבל אלה נסתרים על ידי התקשורת. התוצאה: ירידה של הליכוד בסקרים.
הבעיה המרכזית של נתניהו היא שציבור הקוראים והצופים של התקשורת האחראית, ששייכים בדרך כלל לאלה שמקטרים בסלון ביתם, החל לאחרונה לצאת לרחובות. לשקר אין אולי רגליים אבל הוא מצליח להצעיד לבלפור ולגשרים את רגליהם של עשרות אלפי מפגינים שנפשם נקעה משקרנים.
האמת האלטרנטיבית, שמופצת בערוצי הרשתות החברתיות של ראש הממשלה, לא מצליחה להפיק בציבור להט דומה. כך התברר בהפגנת התמיכה הדלה של הליכוד שנערכה מול בית ראש הממשלה. נתניהו צועד בעקבות גורלו של הסנטור מקארתי. התהליך ארוך יותר בשל השינויים בתקשורת, אבל הוא בלתי נמנע.
  • ד"ר ברוך לשם הוא מרצה בחוג לפוליטיקה ותקשורת במכללת הדסה ומחבר הספר: "נתניהו - בית ספר לשיווק פוליטי"
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com