המשבר הנוכחי במפרץ הפרסי אינו עוד אירוע נקודתי בזירת האנרגיה העולמית. חסימת מצרי הורמוז על ידי איראן והנחת מוקשים ימיים במעבר האסטרטגי הזה יצרו טלטלה עמוקה בשוקי האנרגיה והסחר העולמי. מעבר המים הצר, שדרכו עוברת כחמישית מאספקת הנפט העולמית, הפך בן לילה לנקודת חנק מסוכנת. גם אם יחל מבצע בינלאומי לפינוי המוקשים, הערכות רבות מדברות על חודשים ארוכים עד חידוש מלא של תנועת מכליות הנפט.
אבל מוקשים הם רק חלק מהבעיה. הבטחת חופש השיט במצרי הורמוז הפכה למשימה מורכבת במיוחד. מעבר למוקשים הימיים, איראן מחזיקה ארסנל רחב של אמצעי תקיפה ימיים ואוויריים שנועדו בדיוק למטרה הזו: שיבוש התנועה הימית. מדובר בטילי חוף־ים מתקדמים הפרוסים לאורך החוף האיראני, בצוללות קטנות וחרישיות הפועלות במים הרדודים של המפרץ, בסירות מהירות עמוסות חומרי נפץ, בכלי טיס בלתי מאוישים ובכטב"מים תוקפים. כל אחד מהאמצעים הללו יכול לפגוע במכלית נפט, לשתק נתיב שיט ולהקפיץ את מחירי האנרגיה בעולם.
המשמעות ברורה: גם לאחר פינוי המוקשים, חזרה מלאה לביטחון שיט במצרי הורמוז אינה מובטחת. כל הסלמה אזורית קטנה יכולה להשיב את האיום על אחד מנתיבי האנרגיה החשובים בעולם.
כבר עכשיו ניתן לראות את ההשפעה. מאז תחילת המשבר עלו מחירי הנפט בעולם בחדות, שוקי האנרגיה נכנסו למתח והחשש ממחסור באספקה דוחף את המחירים כלפי מעלה. העלייה במחירי הנפט אינה נשארת רק בשוק האנרגיה – היא מחלחלת לכל תחומי הכלכלה: למחירי הדלק, לעלויות ההובלה הימית והאווירית, לייצור התעשייתי ולבסוף גם ליוקר המחיה של אזרחי העולם. ככל שהמשבר יתארך, כך גם הסיכון לזעזוע כלכלי רחב יותר.
דווקא על רקע המציאות הזאת נחשף פרדוקס ישראלי: בזמן שהעולם מחפש נתיבי אנרגיה חלופיים – אחד מהם כבר קיים, והוא עובר בישראל. עוד משנות ה־60 מחזיקה ישראל בתשתית אסטרטגית יוצאת דופן: צינור אילת־אשקלון של קצא״א. הצינור מאפשר הזרמת נפט בין הים האדום לים התיכון במהירות וביעילות, והוא מסוגל לשמש גשר יבשתי בין המזרח התיכון לאירופה.
במקביל, ערב הסעודית מפעילה את צינור ה־East-West Pipeline, הידוע גם בשם Petroline. הצינור הזה נבנה בדיוק כדי להתמודד עם הסיכון במצרי הורמוז, והוא מוביל נפט משדות הנפט במזרח סעודיה לנמל ינבו שבים האדום. כעת דמיינו את החיבור המתבקש: נפט שמגיע מהמפרץ דרך הצינור הסעודי לים האדום יכול להגיע לאילת, להיכנס לצינור קצא״א, לזרום לאשקלון ומשם להמשיך לאירופה דרך הים התיכון. זהו מסדרון אנרגיה יבשתי שיכול לעקוף את מצרי הורמוז ואת הסיכונים הכרוכים בהם. בעולם שבו נתיבי השיט הופכים פגיעים יותר ויותר – מסדרונות יבשתיים הופכים לנכס אסטרטגי.
עבור ישראל, המשמעות דרמטית. הפעלת המסדרון הזה לא רק תתרום ליציבות האנרגטית של העולם - היא תהפוך את ישראל לצומת מרכזי במערכת האנרגיה הגלובלית. היא תחזק את הקשרים האסטרטגיים עם מדינות המפרץ, תיצור מנוף כלכלי משמעותי ותבסס את מעמדה של ישראל כגשר בין אסיה לאירופה.
למרות הפוטנציאל העצום, במשך שנים הפרויקט הזה נתקע. ויכוחים רגולטוריים, מחלוקות בין משרדי ממשלה ובירוקרטיה האטו את קידומו
אבל למרות הפוטנציאל העצום, במשך שנים הפרויקט הזה נתקע. ויכוחים רגולטוריים, מחלוקות בין משרדי ממשלה ובירוקרטיה האטו את קידומו. אין ספק ששמירה על הסביבה במפרץ אילת היא ערך חשוב. האלמוגים והמערכת האקולוגית של הים האדום הם נכס טבעי ייחודי. אך חשוב לזכור כי קיימים כיום פתרונות מתקדמים שמאפשרים לשלב בין פעילות אנרגטית לבין הגנה סביבתית: מערכות ניטור דליפות בזמן אמת, תקני בטיחות מחמירים לפריקה ושינוע נפט, מערכי תגובה מהירים לאירועי זיהום, ושימוש בטכנולוגיות בקרה מתקדמות המקטינות משמעותית את הסיכון הסביבתי. רגולציה חכמה יכולה להבטיח גם הגנה על הטבע וגם מימוש אינטרס לאומי חיוני.
המשבר במצרי הורמוז משנה את המשוואה. הוא מזכיר עד כמה שבריריות שרשראות האספקה של האנרגיה העולמית, ועד כמה העולם זקוק לנתיבי אנרגיה חלופיים, בטוחים וגמישים יותר. בדיוק כפי שהמוביל הארצי שינה את פני המדינה בשנותיה הראשונות, כך גם מסדרון האנרגיה בין אילת לאשקלון יכול להפוך לפרויקט לאומי בעל משמעות אסטרטגית וכלכלית עצומה. אבל הזדמנויות היסטוריות אינן מחכות לנצח. אם ישראל לא תפעל – אחרים יתפסו את מקומה. נתיבי אנרגיה חדשים כבר מתוכננים ברחבי האזור, והתחרות על מעמד הצומת האנרגטי של המזרח התיכון רק הולכת ומחריפה.
אמיר אביבי צילום: יריב כץממשלת ישראל חייבת להרים את הכפפה. לא מדובר רק בפרויקט כלכלי, אלא במהלך אסטרטגי שיכול לחזק את ביטחונה, כלכלתה ומעמדה הבינלאומי של ישראל. הפתרון כבר קיים. התשתית כבר קיימת. כעת נדרשת החלטה אמיצה אחת: לנצל את ההזדמנות – לפני שתיעלם.
תא"ל (במיל') אמיר אביבי הוא יו"ר תנועת "הביטחוניסטים"
