מאחורי שיחת הטלפון של דונלד טראמפ עם ולדימיר פוטין, 90 דקות שבהן דיברו שלום – מיד נרחיב באיזה סוג של שלום מדובר, אבל זה כמובן רק הקדימון לפגישה לבבית שתתקיים בין השניים בבית הלבן - יש צל. צל היסטורי, שלא ברור אם נשיא ארצות הברית מודע לו – מודע להקבלה, או מודע לעצם דיומו. נשיא רוסיה בוודאות מודע. זהו, כמובן, הצל של ועידת מינכן.
חובה ללמוד מההיסטוריה. אבל ללמוד את הלקחים הנכונים. האם כל הסכם שיש בו פשרה הוא מינכן? כמובן שלא. הזיכרון של מינכן משתק, מטיל אימה. כולם רוצים להיות צ'רצ'יל, איש אינו רוצה להיתפס כצ'מברליין. בדיעבד, כמובן.
האם ההשוואה תקפה? כמובן, לא לגמרי - אבל מספיק דברים מעוררים, או אמורים לעורר, אי נוחות. לפחות אי נוחות.
לצ'מברליין היו סיבות מצוינות להגיע להסדר שכולו כניעה למעשה לדרישותיו של היטלר (בוועידה היו גם מוסוליני האיטלקי ודאלאדיה הצרפתי, אבל הם לא היו רלוונטיים לתוצאה, למעט העובדה ששניהם רצו מאוד שלום בכל מחיר). הדומיניונים, שבלעדיהם אין לבריטניה שום כוח אדם למלחמה יבשתית – קנדה, אוסטרליה וכו' - הודיעו שלא ישלחו שום חייל למות למען צ'כוסלובקיה. ראשי הצבא הבריטי הפריזו בעוצמת הצבא הגרמני והמעיטו בשלהם. גם דרישותיו של היטלר נראו כה הגיוניות באותה עת – הרי הוא מבקש שטח המיושב גרמנים אתניים הרוצים להסתפח למולדתם, ואחר כך לא תהיה לו שום דרישה נוספת, והרי הוא אדם של היגיון.
תוכניות המלחמה של בריטניה וצרפת היו המשך של מלחמת העולם הראשונה – כלומר להתחבא בקו מז'ינו ולחכות למתקפה הגרמנית – אז איך בדיוק זה היה מציל את צ'כוסלובקיה מפלישה גרמנית? היטלר סיפח את אוסטריה זמן קצר קודם לכן, כלומר הצבא הנאצי לא חייב לתקוף את הביצורים בסודטים, הוא יכול לעקוף אותם בקלות ולפלוש מכיוון אוסטריה, שם אין לצ'כוסלובקיה שום הגנה. ברית המועצות היא היחידה היכולה לסייע, מעשית, אבל גם לה אין גבול משותף עם צ'כוסלובקיה, ופולין לא מוכנה לאפשר לאויבתה הותיקה לעבור בשטחה. ואחרון אחרון חביב – הצ'כים (גם הסובייטים) כלל לא הוזמנו לוועידה שבה דנו בגורלם, הכל נסגר מעל לראשם והם נכנעו לבלתי נמנע.
וכדאי לזכור שכשצ'מברליין שב לבריטניה הכל הריעו לו, פרט לצ'רצ'יל. הריעו למדינאי, לאדם שהצליח לכופף את היטלר ולמנוע ממנו מצעד ניצחון, לאדם שהוכיח שדיפלומטיה ורצון טוב יכולים למנוע מלחמה רצחנית נוספת.
אופס.
אוקראינה בתפקיד צ'כוסלובקיה
הנכון הוא שבראייה מפוכחת, בדיעבד, לבריטניה אכן לא היו קלפים טובים, והיא אכן לא יכלה למנוע פלישה נאצית שתכבוש בקלות את צ'כוסלובקיה. אבל לא בכדי הסכם מינכן נכנס להיסטריה, ולשפה, כקללה – מעצמה זונחת את בעלת בריתה החלשה, שיש לה הסכם הגנה איתה, טרף לרצחנות של מדינה השואפת לכבוש את שכנותיה. ועושה זאת בלי בכלל להתייעץ עם בעלת הברית החלשה יותר. וכאן ההשוואה תקפה – למרות שלאוקראינה אכן אין הסכם הגנה עם המערב, אם עוד יש משמעות למושג הזה.
פוטין איננו היטלר? לגמרי. אבל כדאי לזכור שב-1938 גם היטלר לא היה עדיין היטלר
תאמרו שטראמפ חזק לאין שיעור מצ'מברליין, ושמדינתו חזקה בהרבה? לגמרי. זה רק מעצים את התסכול. פוטין איננו היטלר? לגמרי. אבל כדאי לזכור שב-1938 גם היטלר לא היה עדיין היטלר – אף תא גזים טרם נבנה, למשל. סטלין בשלב הזה כבר הרג מיליונים, היטלר לכל היותר אלפים.
והבדל חשוב נוסף – צ'כוסלובקיה נכנעה לגורלה. אוקראינה נלחמת. ועוד הבדל, חשוב עוד יותר – הסכם מינכן נועד למנוע מלחמת עולם, ונעשה בזמנים של מתיחות אבל לא תחת אש, בעוד שהסכם במלחמת אוקראינה הוא הסכם שיסיים מלחמה רצחנית שתיכנס החודש לשנתה הרביעית.
על פי מה שאנחנו יודעים כעת, ועוד מה שאנו זוכרים מהקדנציה הראשונה של הנשיא טראמפ, ההסכם יהיה הסכם בינו ובין פוטין, שייכפה על האוקראינים. ההסכם הזה יהיה אך ורק לטובת רוסיה, המאבדת חיילים וציוד בקצב רצחני וכלכלתה קורסת (כן, כך גם קורה לאוקראינה). פוטין מקבל מטראמפ חבל הצלה. לא מיותר לציין שבכך טראמפ גם מכיר בפוטין – פושע מלחמה על פי כל קנה מידה – וחוזר בו מהניסיון האמריקני לבודד את רוסיה. ובאותה הזדמנות, אוקראינה מושלכת מתחת לגלגלי האוטובוס, וכך גם אירופה, וברית נאט"ו. קבוצת "אמריקה תחילה" הבדלנית, האנטישמית, הריעה להסכם מינכן. כיום כל ארצות הברית למעשה היא אמריקה תחילה, וכל בעלי הברית לא נחשבים כהוא זה אלא ככל שהם מועילים לטראמפ. לא לארצות הברית, אלא לטראמפ (אולי למעט ישראל, כרגע). גם פיט הגסת', שר ההגנה האמריקני שמתנגד לפוטין, מתיישר עם הבוס - אחרי הכל הוא נבחר כדי להוציא לפועל את מדיניות טראמפ, לא ההפך.
טראמפ יכול. הוא לא רוצה
אז מה בתכנית? אוקראינה לא מקבלת דבר. היא מאולצת להכיר בכיבוש הרוסי של כמעט חמישית משטחיה, עם הטיהורים האתניים, הרציחות, לקיחת התינוקות האוקראינים ומסירתם לאימוץ ברוסיה, וכל השאר. ומה התמורה? כלום. לא חברות בנאט"ו, לא כוחות של נאט"ו בשטחה, אפילו לא מערכות נשק אמריקניות מודרניות.
וטראמפ יכול לאכוף הסכם. אולי אכן המחוזות שסופחו לרוסיה אבודים לאוקראינה, אבל הוא יכול להפעיל לחץ על פוטין, ובתמורה להכרה אוקראינית בתוצאות המלחמה הוא יכול לקבל את אוקראינה לנאט"ו. הוא יכול לאיים בהעברת נשק מתקדם בלי הגבלה לאוקראינה, אלא אם פוטין יפנה חלק מהאזורים האלה. הוא יכול לאיים בשורת מעשים על רוסיה - מצבאיים ועד כלכליים. והוא לא עושה זאת. הוא מתנהג כאילו פוטין ניצח במלחמה.
כשנחתם הסכם ורסיי אמר מרשל פוש, מפקד כוחות בעלות הברית במלחמת העולם הראשונה – זה אינו הסכם שלום. זו שביתת נשק ל-20 שנה. הוא צדק לחלוטין. כעת? אם זה יהיה ההסכם אז רוסיה תפלוש ותכבוש את שארית אוקראינה תוך, נניח, חמש שנים
כשנחתם הסכם ורסיי אמר מרשל פוש, מפקד כוחות בעלות הברית במלחמת העולם הראשונה – זה אינו הסכם שלום. זו שביתת נשק ל-20 שנה. הוא צדק לחלוטין. כעת? אם זה יהיה ההסכם אז רוסיה תפלוש ותכבוש את שארית אוקראינה תוך, נניח, חמש שנים. אירופה המבועתת או תיכנע לרוסיה, או תתאגד ותנסה להגיע להרתעה חלקית – ללא ארצות הברית, שטראמפ מבהיר מדי יום עד כמה היא משענת קנה רצוץ לבעלות בריתה, עד כמה טראמפ לא סופר שום אדם ושום מדינה בעולם.
הסכם כזה לא יהיה הסכם שלום. הוא יהיה הסכם שהכל יבינו שנותן פרס לתוקפנים, ושארה"ב אינה עוד השוטר של העולם. איננה מעורבת עוד בענייני העולם. זה הסכם שיעודד את רוסיה מול אירופה, יעודד את סין מול טייוואן, אולי את צפון קוריאה מול דרום קוריאה. איך אמר צ'רצ'יל, כששב צ'מברליין עם פיסת הנייר המבטיחה שלום? לבריטניה הייתה בררה, בין חרפה לבין מלחמה. בחרנו בחרפה, ונקבל את המלחמה.
טראמפ בוחר במה שנראה לו ריאל פוליטיק. אם מטרתו היא חיזוק רוסיה, וחיזוק תוקפנות בעולם, אז זו הדרך. ההיסטוריה מלמדת אותנו שפיוס רודנים תוקפנים לא הצליחה. מעולם. האוקראינים ישלמו את מחיר דמי הלימוד החוזר הזה כיום. מי מחר?
