ביום ראשון, בדיון על האירוע שובר הלב שאירע בגבול מצרים שבו נהרגו לוחם ולוחמת מגדוד ברדלס ששמרו יחד (ובהמשך גם לוחם נוסף), בחר הכתב לענייני צבא וביטחון של ערוץ 14 לרמוז בתוכנית בערוץ כי הסיבה לטרגדיה היא היותו של הגדוד מעורב. כלומר גדוד שמורכב מגברים ונשים, לוחמות ולוחמים, זה לצד זה. "לוחם ולוחמת לבד, 12 שעות בלילה, מראש יש פה טעם לפגם", אמר. המנחה בועז גולן הוסיף: "יש פה חוסר מקצועיות, יש פה זלזול בערכי הצבא, יש פה אג'נדות שמאל מטורפות, זה גורם לפגיעה בחיילים".
באותו יום, בתוכנית הרדיו של בן כספית וינון מגל, שאל האחרון את המרואיין סא"ל במיל' ירון בוסקילה, "מה דעתך ששמים חייל וחיילת (בעמדה) ל-12 שעות?". "אני, אין לי בעיה עם החייל והחיילת, יש לי בעיה שזה 12 שעות", ענה המרואיין; "אין לך בעיה שזה חייל וחיילת?", הקשה מגל, ומשסירב המרואיין לעשות עניין מעצם היותו של הגדוד מעורב, המשיך - "זה נראה לך לגיטימי? אין לך בעיה עם הדבר הזה?". צרצרים.
אך אף שהדיון על גבולות השיח בתקשורת הישראלית ובמדיה החברתית הוא חשוב ורלוונטי, בטח כשהוא חורג מכל נורמה תרבותית, מוסרית ואולי אף חוקית (פגיעה בכבוד המת, פגיעה במשפחות שכולות שנאלצות להיחשף לשיח מבחיל בערוץ טלוויזיה), הדיון כאן הוא רחב יותר. מהי מטרתו האמיתית של דיון כביכול ספציפי על גבר ואישה באותה עמדה, במשמרת משותפת של חצי יממה שגולשת או לא גולשת לשעות הלילה?
על מה אנחנו באמת מדברים ומדברות כשאנחנו מדברים ומדברות על שירות מעורב של גברים ונשים בצבא? ובכן - על שימור יחסי כוח מסוימים בין גברים לנשים. יותר מכך: כשאנחנו דנים בגדודים מעורבים והופכים את זה לעניין של ימין או שמאל (ובמקרה הזה, כפי שאמרו בדיון - שמאל) - אנחנו הופכים את שילובן של נשים בצבא בפרט ובחברה בכלל לעמדה מוטה, כאילו שוויון זכויות לנשים הוא עניין פוליטי, ולא אינטרס של מדינה וחברה מתקדמת ומתוקנת. כאילו נשים - בין אם הן יהודיות או ערביות, מזרחיות או אשכנזיות, ימניות או שמאלניות, דתיות או חילוניות - הן לא 51 אחוזים מהאוכלוסייה.
רתם איזקצילום: גיא כושי ויריב פייןשילוב נשים בצה"ל הוא דיון שניתן לקיים בכלים לגיטימיים; לדבר על סרגל מאמצים, על רף פיזי שתואם או לא תואם נתונים ביולוגיים, על תנאי שדה שמיטיבים או לא עם ימי וסת, נניח. אבל כתבי ערוץ 14 לקחו את הדיון למקום בלתי רלוונטי ומסוכן, עם אמירות שמבקשות לבקר או לערער על מקומן של נשים בחברה. כי כשמתייחסים ליחסי גברים ונשים מנקודת מבט של משיכה ויחסי מין פוטנציאליים, ממתגים את האישה כגורם בעייתי, מפריע, מסוכן, שפוגע בשגרת החיים הטבעית.
הרי הפתרון, בעיניהם, אינו שתי נשים בעמדה, אלא אפס נשים בעמדה, מתוך מחשבה שזו התערבות של ה"פוסט-מודרנה" לא רק בצבא, אלא בטבע. משיכה ויחסי מין, לדאבונם של שמרנים, פרימיטיביים ובורים, מתקיימים גם בין שני בני אדם מאותו המין. גם לזה חלקם מתנגדים. אך מה שמעניין את אותם שמרנים בדיון הכביכול ספציפי הזה הוא לא הביטחון או מקצועיות צה"ל, אלא שמירת יחסי הכוח המאוד מסוימים שבהם גברים תופסים עמדה, ונשים הן בגדר הפרעה. הם רוצים שנשים יהיו בעמדת נחיתות מובנית ביחס לגברים, ושהדרתן תקבל לגיטימציה - אם לא בשם הדת, אז בשם השמירה על המולדת.
- רתם איזק היא עיתונאית "ידיעות אחרונות"
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו opinions@ynet.co.il
