מוצ"ש בחודש אוגוסט 2014 - אני מוציא את השבת בבית הורי רעייתי בגוש עציון, ומקבל טלפון מיועז הנדל: יש חייל חטוף בעזה, המשפחה שלו צריכה עזרה תקשורתית. נכנס לאוטו, נוסע לכפר-סבא, ומגיע לבית של אנשים שמעולם לא פגשתי, וברגע הקשה ביותר בחיים שלהם, אני איתם בתוך החדר.
הכל נראה לא אמיתי. לאה ושמחה והאחים של הדר מנסים לעכל את מה שקורה. בשניה אחת הם הפכו למשפחה של חטוף ומנסים להבין מה אמור לקרות עכשיו. וברגעים האלה אני מונח להם בתוך הבית. מנסה להיות רגיש ויעיל, ולחשוב איתם על כיוונים איך מתחילים להתארגן מול התקשורת.
אלה היו שעות של ספק לגבי גורלו של הדר, וברגעים האלה צור, אחיו התאום, מדבר עם העיתונאים שהתקבצו מתחת לבית המשפחה ואומר: אני מרגיש את הדר. אני לא בטוח שהוא מת. בינתיים, למטה, חוץ מצבא שלם של עיתונאים, מתקבץ המון אדם: תושבי העיר שמגיעים עם נרות, חברי המשפחה, חברים של הדר. כל אלה מבחינתם מגיעים לחזק משפחה של חטוף חי.
אחרי כמה שעות, מגיע אל הבית הרב רפי פרץ, ואיתו משלחת של אכ"א, אית"ן ומודיעי נפגעים. הם באים לבשר שנקבע מותו של הדר, אבל גופתו אינה בידינו. להבנתי, מעולם בתולדות המדינה לא היתה קביעת מוות כל כך מהירה על חלל צה"ל שמקום קבורתו לא נודע. אבל לאה ושמחה, באצילותם, בממלכתיותם, מקבלים מייד את ההגדרה של הדר כחלל. הם יכלו שלא לקבל את ההכרזה על מותו, ובכך היו מסבכים את מדינת ישראל באירוע מורכב בהרבה. אבל הם ממלכתיים לפני הכל, ומסכמים עם אנשי אכ"א על לוויה שתיערך למחרת בבית העלמין הצבאי בכפר-סבא. סוכם שיקברו בה את הממצאים שעל בסיסם נקבע מותו של הדר, ובכירי המערכת כולם מבטיחים לעשות כל מאמץ שהדר יובא לקבורה בהקדם. ואיכשהו, בתוך כל זה, אני זה שנשלח אל התקשורת להודיע שנקבע מותו של הדר ושהמשפחה מקבלת את הקביעה.
אתם יודעים כמה זמן עבר מאז. לאה ושמחה התעקשו כל הזמן להחזיר את הדר, ולעשות זאת מתוך עוצמה ובלי להתקפל בפני האויב. הם ניסו להוביל משא ומתן מסוג כזה שמדינת ישראל לא הכירה. הם דחפו למו"מ שבו ננצל את היתרונות שעומדים לרשותנו מול האויב, כמו למשל לא להעביר לעזתים חיסוני קורונה במתנה בלי לקבל את הדר בתמורה. אבל זה לא עבד. כי ישראל לא יודעת להתנהל מול אויביה. משפחת גולדין התעקשה שבתמורה להדר לא ישוחרר אף מחבל חי, אבל ניסתה למנוע מסירה במתנה של גופות מחבלים. גם זה לא עבד. גם אחרי הטבח והמלחמה הם המשיכו להתעקש לקבל את הדר בחזרה, אבל התעקשו שלא להתקפל בפני הטרור ותבעו שוב ושוב: הומניטרי תמורת הומניטרי. וממשלת ישראל המשיכה, משום מה, להכניס לעזה אלפי משאיות של אוכל בחינם.
והנה, עכשיו זה קרה. הדר, שנפל בהפרה של הפסקת אש, חוזר אחרי שחמאס כבר הפר יותר מפעם אחת את הפסקת האש הנוכחית
והנה, עכשיו זה קרה. הדר, שנפל בהפרה של הפסקת אש, חוזר אחרי שחמאס כבר הפר יותר מפעם אחת את הפסקת האש הנוכחית. כמה מגיע ללאה ושמחה לממש את מה שייחלו לו כבר 11 וחצי שנים, באצילות, בממלכתיות, בעמידה עקרונית על הערכים שלהם - להביא את הדר לקבורה בחלקה הצבאית שמתחת לבית, אבל בלי להתקפל, בלי לשלם מחירים מופרעים.
עכשיו צריך אלף עיניים על הכדור, לוודא שממשלת ישראל לא עושה פה עוקץ ומסתירה מאיתנו תמורה כלשהי - כי הרי הדר נכלל בעסקה שעליה כבר שילמנו בשחרור רוצחים, וחייבים לוודא שעכשיו אנחנו לא נותנים לחמאס במתנה את 200 המחבלים הנצורים ברפיח. כי לצערנו הרב המנטליות השלטת פה לא באמת השתנתה. ויש לממשלת ישראל כל כך הרבה מה ללמוד מלאה ושמחה גולדין: עמידה זקופה מול האויב, דרישה לממש את מה שהובטח לנו, את מה ששילמנו עליו מחירים, אבל לעשות זאת בלי שמץ של התקפלות בפני בני השטן.
פטנט חדשני ומעניין. שווה שממשלת ישראל תבדוק אותו פעם.
