"בנסיבות האלה ביקור באושוויץ היה מרגש יותר ממה שחשבנו". עדן ספיבק, תלמידת תיכון שחרית בירושלים מבית האגודה לקידום החינוך, היא אחת מ-870 הנערים הישראלים שנתקעו בימים האחרונים בגלל פרוץ המלחמה באזורי מסעות שורשים בפולין, והושבו לארץ בטיסות חילוץ חשאיות שארגנו משרד החינוך ושירות הביטחון הכללי. לדברי ספיבק, "מצד אחד התבאסנו שאנחנו לא יכולים לחזור לארץ בגלל הדאגה למשפחות מהטילים, מצד שני הייתה אכזבה שהמסע נקטע".
כבר מתחילת מבצע "שאגת הארי" בשבת, הנחה שר החינוך יואב קיש את אגף הביטחון ומינהל חברה ונוער במשרדו לפעול יחד עם שב"כ ועם גורמי ביטחון על-מנת להשיב את התלמידים הישראלים לארץ. הנערים הושבו לישראל בתום מסע שנמשך יותר מ-22 שעות מרגע היציאה בשעת לילה מהעיר קרקוב באוטובוסים לבירה ורשה, ומשם בטיסה לעיירה המצרית טאבה - ואז באוטובוסים ליישובים שונים בארץ.
"815 תלמידות ותלמידים שבו היום הביתה מפולין - בסיומו של מבצע מורכב שנוהל בימים האחרונים להשבת משלחות התלמידים לישראל", אמר קיש. "בתוך מציאות ביטחונית לא פשוטה, מערכת החינוך כולה התגייסה כדי לוודא שכל תלמיד ותלמידה חוזרים הביתה בשלום. התלמידים והצוותים החינוכיים הפגינו לאורך כל הדרך חוסן אישי ולאומי".
"זה היה מרגש ועוצמתי לבקר באושוויץ ולחשוב על מה שקרה לעם שלנו בשואה, כשהמדינה שלנו במלחמה ועכשיו יש לנו מדינה וחיילים שמגינים עלינו. בשואה לא היה מי שיגן על היהודים", אמרה התלמידה ספיבק. "ברגעים האלה מבינים יותר כמה זה לא מובן מאליו, וישנה תחושה חזקה של הכרת תודה והשתהות על המדינה המדהימה שלנו".
"המחשה לגבי מה חלילה יכול לקרות אם אין לנו מדינה"
ספיבק סיפרה עוד כי המסע היה מתיש אך חווייתי, וה"ביחד" של התלמידים והצוותים החינוכיים שדאגו לפינוקים ולתמיכה סייעו לכולם לצלוח את המסע. היא ציינה כי מהרגע שנודע להם על פרוץ המלחמה, התלמידים היו בקשר רצוף עם המשפחות ודאגו להן. לדבריה, "כל הזמן היינו בשיחות טלפון עם ההורים, לבדוק מה קורה ולוודא שהכול בסדר. ההימצאות בפולין כשבארץ יורים טילים הייתה המחשה לגבי מה חלילה יכול לקרות אם אין לנו מדינה, וזה מחזק ומקרב".
התלמידים התבקשו להישאר במלון וכמתבקש בוטלו סיורים מתוכננים. כדי להקל על תחושותיהם, המורים הפתיעו אותם במסיבת פורים כולל תחפושות שהמלווה המקומית רכשה. די ג'יי מקומי הרקיד אותם. "הייתה מסיבה מטורפת", אמרה ספיבק. "כשאמרו לנו שאסור לצאת מהמלון זה יצר תחושה לא נעימה ומחשבות שכנראה קורה משהו. הייתה לנו המון שמירה ונתנו לנו להרגיש בטוחים. אחר כך אפשרו לנו לנסוע לאושוויץ, וזה היה מרגש".
נוגה פינקלשטיין, אף היא תלמידת י"ב מתיכון שחרות בבירה ובתו של שגריר ישראל בפולין יעקב פינקלשטיין, פגשה את הוריה בשבת. זה כמובן הקל עליה מעט, אבל היא כמובן דאגה ליתר בני המשפחה שנמצאים בארץ. "הגענו למסע לשמוע על מה שעבר על העם שלנו, והנה שוב נמצאים במצב מורכב", אמרה פינקלשטיין. "המורים שליוו אותנו פעלו בקור רוח כדי להרגיע ולתמוך, בזמן הדאגה למשפחותיהם שנמצאות בארץ תחת התקפת טילים".
פינקלשטיין אמרה עוד: "למרות המצב הלא-פשוט, השתדלנו לשמור על אווירה טובה. כולנו נהנינו ושמחנו במסיבת פורים שארגנו לנו. זה שימח אותי שההורים שלי היו בקרקוב, אבל הידיעה שאנחנו במקום שקט בניגוד למה שקורה בארץ הקשתה. המסע חזרה היה קשה, אבל האווירה הייתה מדהימה. נסענו הרבה שעות, ובסך הכול הייתה אווירה כיפית, קיבלנו המון אוכל וחטיפים. נהנינו גם מהביקור במצרים ובטאבה המדהימה".
4 צפייה בגלריה
"הגענו למסע לשמוע על מה שעבר על העם שלנו, והנה שוב נמצאים במצב מורכב"
(צילום: אורט אפרידר אשקלון)
בחזרה החשאית מפולין היו גם תלמידי י"ב מתיכון אורט אפרידר באשקלון. עמית אבן חן, אחד מהם, סיפר: "היינו במשלחת בפולין כשהכול התחחיל, וזה תפס אותי ביום שבת בבוקר בחדר. עדיין ישנתי כשחברים שלי דפקו בטירוף על הדלת וסיפרו שישראל תחת מתקפה. בשעות הראשונות הכול היה מאוד מבולבל, והדבר היחיד שעבר לי בראש זה הבית באשקלון.
אבן חן הוסיף: "הרגשתי געגוע מטורף והייתי חייב לדעת שכולם בסדר ושגם ההורים רגועים לגביי. המורים שלנו היו מדהימים והתגמשו איתנו לגמרי. הם שחררו לנו את הטלפונים הרבה מעבר לרגיל כדי שנוכל להיות בקשר רציף עם המשפחות, ואפילו עבור התלמידים ששמרו שבת הם דאגו לעדכן את ההורים שלהם שהכול תקין אצלם".
אלה גמליאל, תלמידת כיתה י"ב בתיכון אורט אפרידר באשקלון, אמרה: "בתוך כל הבלגן של המלחמה שהיינו בפולין, הרגע הכי משמעותי היה כשנודע לנו על מבצע החילוץ. פחדתי שניתקע שם, וזה שלא ידענו מה קורה היה ממש מלחיץ. המורים עדכנו את ההורים שיש פתרון ושאנחנו בדרך הביתה דרך מצרים".
גמליאל ציינה עוד: "אני בחיים לא אשכח את הרגע שהגענו לטאבה, ופתאום שמעתי מישהו שואל בעברית 'מה נשמע?'. ההתרגשות לשמוע עברית פשוט הציפה אותי וזה הרגיש כמו חיבוק מהבית. המסע הזה נתן לי ערך מוסף ומשמעות עמוקה. הבנתי איזו זכות ענקית זה שיש לנו מדינה משלנו, וכמה אני רוצה להגן על הבית הזה ולהמשיך את המורשת שלנו".
