לכל רעידת אדמה יש גלי הדף משניים, אבל מה שמיוחד בגלי ההדף של רעידת אדמה טראמפ-זלנסקי הוא שהם חזקים הרבה יותר מרעידת האדמה המקורית.
צרפת התעוררה ראשונה להבין איך העימות הזה מיתרגם עבור האיחוד האירופי, ומיהרה להציע מטריה גרעינית עבור כל 27 מדינות האיחוד (היא המדינה היחידה ביניהן עם יכולות גרעין). אחרי שצרפת הפציפיסטית והאקולוגית כבר שמרה ואף הרחיבה את הכורים הגרעיניים האזרחיים שלה כאנרגיה אלטרנטיבית, מדובר בסוג של קריאת תיגר על ההנהגה הלא רשמית של גרמניה ביבשת.
הגרמנים, מצידם, כמו גם מדינות אחרות באיחוד, הודו למעשה בטענותיו של טראמפ כי הן לא משקיעות מספיק בנאט״ו. מהרגע שהבינו שהתמיכה האמריקאית לא עומדת לצידם בצורה אוטומטית וקיימת אפשרות שהן תצטרכנה להגן על עצמן מפני פוטין, מיהרו המדינות הללו להצהיר שהן יגדילו את התמיכה הכספית שלהן בברית ותתחלנה להשקיע משאבים מחודשים ועצומים מהתוצר הלאומי שלהן בהגנה ובצבא שלהן. היטיבה להגדיר זאת ראש ממשלה דנמרק שהגיבה לשאלה מהי מדיניות הרכש הבטחוני שלה; ״לקנות, לקנות, לקנות״.
גרמניה היא המקרה המרתק ביותר, גם בגלל גודלה, גם בגלל הגאוגרפיה (וההיסטוריה) שלה לעומת רוסיה ובעיקר בגלל הרומנטיקה הגרמנית לביורוקרטיה גם במצבי קיצון. גרמניה הא-מיליטריסטית כבר הפנימה שהיא חייבת צבא חזק. אבל כדי לחזק את הצבא צריך תקציב, וכדי להשיג תקציב גרמניה תצטרך לשבור את העקרון החוקתי שלה לגבי כניסה לגרעון.
אלטרנטיבה לגרמניה מימין ודה לינקה מהשמאל לא יתמכו בשבירת או שינוי חוק הגרעון עבור תמיכה באוקראינה או השקעה בצבא, וכשאין רוב של שני שליש מהפרלמנט אי אפשר לשנות את החוק
מפה זה מתחיל להסתבך: הממשלה הקודמת התפרקה בדיוק בגלל הסעיף הזה. הבחירות האחרונות קבעו כי שתי מפלגות - אלטרנטיבה לגרמניה מימין ודה לינקה מהשמאל - מהוות יותר משליש מהפרלמנט. שתיהן לא יתמכו בשבירת או שינוי חוק הגרעון עבור תמיכה באוקראינה או השקעה בצבא, וכשאין רוב של שני שליש מהפרלמנט אי אפשר לשנות את החוק. הקנצלר המיועד, פרידריך מרץ מהשמרנים, מנסה לעקוף את הבעיה על ידי העברת הקריאה כבר בפרלמנט הנוכחי, אבל הוא יצטרך לשכנע שתיים משלוש המפלגות להצביע בעד חוק שבגללו הם פירקו את הממשלה שלהן.
מסובך? עדיין לא הגענו לבעיה העיקרית, אפילו אם הפוליטיקאים יצליחו איכשהו להעביר את החוק. גדלים בגרמניה דורות של צעירים וצעירות שמתביישים בהיסטוריה שלהם, מתנכרים למורשת ולתרבות שלהם, נגעלים מדתם, בזים לגרמניותם. דורות של צעירים שנהנו משגשוג כלכלי חסר תקדים שאפשר להם ללמוד עשר שנים לתואר ראשון, לעבוד בעבודות מינימום, ולהפגין על נושאים פריבילגיים. האם גרמניה יכולה לדרוש מהדורות הללו או על מי שגדל על האתוס הזה מלידה, להתחיל להיות פטריוט, לעלות על מדים, לשיר את ההמנון עם יד על החזה (או תוך כדי הצדעה) ולהיות מוכן למות עבור המולדת? כנראה שלא, ואם כן, זה ייקח דור או שניים. אז מי בכל זאת יגן על המולדת - מי שעורג להיסטוריה הגרמנית, לתרבות שלה, מי שגאה בדגל ובסמלים גרמניים אחרים, מי שמוכן למות עבור המולדת.
התופעה של אנשי ימין קיצוני המשתלבים בצבא, לומדים על שימוש בנשק ותורות לחימה, היא לא חדשה בגרמניה. אפילו ביחידות עלית. הימין הקיצוני, בתמיכה נלהבת של השלטון החדש בוושינגטון, הגיע להישג חסר תקדים של חמישית ממושבי הפרלמנט. הצעד של טראמפ מול זלנסקי, יכול להעניק לו זרוע צבאית רשמית.
