המונים הגיעו היום (שלישי) לבית העלמין הצבאי סגולה בפתח תקווה וליוו בדרכו האחרונה את סרן ד"ר אורי יוסף סילבסטר, שנהרג באזור רכס הבופור בדרום לבנון מפיצוץ רחפן. בני משפחתו, חבריו לנשק, מפקדיו וחבריו הקרובים נפרדו בדמעות, וסיפרו על אדם יוצא דופן שהקדיש את חייו להצלת חיים, ועל אהבתו הגדולה לאשתו שחר, שנישא לה רק לפני כשנה.
ההספדים לד"ר אורי יוסף סילבסטר
שחר נפרדה ממי שהיה אהבת חייה: השניים הכירו לפני כמעט עשור, ובשנה האחרונה התמודדו עם שירותו הממושך. "זכיתי בך", היא חזרה ואמרה שוב ושוב. "זכיתי שתאהב אותי וזכיתי לאהוב אותך. קרה אסון שלא הצלחתי לדמיין באף סיוט, והחיים כמו שהכרתי אותם נגמרו".
שחר סיפרה איך הכירו בעבודה המשותפת במעבדת שינה, וכיצד נרקם ביניהם סיפור אהבה. היא הזכירה את נאומי החופה שלהם, את החלומות המשותפים ואת התוכניות לעתיד שנגדעו. "רציתי שנמשיך ביחד עד שנהיה זקנים ומקומטים. רציתי שאתה תרגש את הנכדים שיכלו להיות לנו. לא מתאים לך להשאיר אותי לבד״, אמרה.
היא סיפרה שהשחרור המיוחל כבר נראה באופק. "ספרנו ימים. זה היה כל כך קרוב. רק עוד שלושה שבועות. כבר הייתה טיסה מתוכננת ומסיבה לסיום התפקיד", אמרה. "שרדתי רק בשבילך ובזכות התקווה שיצרת בי כל יום". לסיום, חזרה למשפט שאמרה לו תחת החופה: ״תודה עליך. אתה הדבר הכי טוב שקרה לי בחיים. לא יכולתי אפילו לחלום אותך. קשה להאמין כמה אני זכיתי".
ד"ר סילבסטר היה רופא גדוד שקד בחטיבת גבעתי. מפקד הגדוד היוצא, סא״ל דניאל לוריא, סיפר שהיה מהדמויות המשמעותיות בגדוד. ״מפקדיך, חבריך וחייליך מעידים על אדם מיוחד. ידעת לחבר בין אנשים, להעניק תחושת ביטחון ורוגע. היית מהטובים, הצלת חיים. במשך כשנה וחצי שירתת בגדוד והשתתפת בלחימה הן בעזה והן בלבנון. טובת הפצועים והלוחמים עמדה תמיד לנגד עיניך. בזכותך נלחמנו עם הידיעה שאם משהו יקרה יש על מי לסמוך״.
גם קצין הרפואה הראשי תיאר את גבורתו בשדה הקרב, ואת הרגעים שבהם הציל חיי לוחמים תחת אש. ״אורי בחר במקצוע הרפואה מתוך רצון להציל חיים, ובחר לשרת כרופא גדודי מתוך ההבנה שהמקום שבו זקוקים לו ביותר הוא לצד הלוחמים בחזית״, אמר.
הוא סיפר כי רק לפני כחודשיים, במהלך הלחימה בבינת ג׳ביל, זיהה סילבסטר אירוע מורכב תחת אש, הגיע במהירות לקצין שנפגע בחזה והיה לצדו עד לפינויו לבית החולים. "40 דקות מפציעה ועד הגעה לבית החולים, והוא הציל חיים. למחרת טיפל בלוחם נוסף שנפצע מירי. שני הלוחמים האלה, ועוד רבים אחרים, חיים היום בזכותו".
יונתן פרידמן, חברו הקרוב ספד לו: "אורי, הצמד שלי, המפקד שלי, המורה שלי, האח שלי והחבר הכי טוב שלי. בסיטואציה כמו שאני נמצא בה היום אתה הראשון שהייתי פונה אליו. איך אמורים להמשיך לפקד על המחלקה בלעדיך? היית עמוד התווך שלי ושל כל המחלקה. לימדת אותי הכול. איך להיות חייל טוב יותר, מפקד טוב יותר ואדם טוב יותר״.
אמו פנינה נפרדה מבנה בדמעות: "אני מקווה שאתעורר מהסיוט הזה ונצחק ביחד איך האמנו לשטויות האלה. כל מה שאני כותבת עליך אמרתי לך גם בחייך. כמה שאתה אהוב, רגיש, מבריק ובן טוב. תודה שזכיתי להיות אמא שלך. היית המשענת שלנו, תמיד דאגת לכולם לפני שדאגת לעצמך. אוריקי שלי, אהוב שלי, יפה שלי. אני לא נפרדת ממך. אתה תמיד תהיה החלק הגדול בלב שלי. תודה ששמחת אותי תמיד, תודה שהיית המשענת שלנו. שלי, של אבא ושל האחיות שלך. תמיד דאגת לכולנו לפני שדאגת לעצמך״.
אחותו רון סיפרה כי כל השנים ראתה בו מודל לחיקוי: "גדלתי לצד הבחור הכי טוב בעולם. תמיד אמרתי שאני רוצה להיות אפילו רבע ממך. כל פעם שחזרת הביתה הבית התמלא באור. אתה היית האור בבית שלנו".
בתום הטקס הושמע השיר ״קוראים לזה אהבה״, בעוד בני המשפחה, החברים והלוחמים נפרדים מהרופא הצעיר שהקדיש את חייו להצלת אחרים, ונפל בעת שמילא את שליחותו האחרונה לצד לוחמיו.
